זמן קצר לפני שדונלד טראמפ ביטל את המענקים בשווי 400 מיליון דולר לאוניברסיטת קולומביה, לפרופ' אבי פרידמן כבר נשבר ממנה. לא בגלל ההפגנות הפרו-פלסטיניות ששטפו את הקמפוס מאז 7/10, לא בגלל השתלטות סטודנטים על בניינים כמחאה - ואפילו לא בגלל ההרחקה של הפרופ' הישראלי שי דוידאי מהקמפוס. הקש ששבר את גב הגמל וגרם לפרופ׳ פרידמן להתפטר מתפקידו כמרצה באוניברסיטה היה גילוי כי מרצה שטען שהציונות היא "תנועה קולוניאליסטית", וכי ישראל היא "מדינת אפרטהייד", מלמד בקורס על – ציונות.
פרו-פלסטינים מוחים בקולומביה וחוסמים את משרד הדיקנית
"ילדים אבודים", הוא קורא לסטודנטים שהקימו את מאהל המחאה הפרו-פלסטיני בלב הקמפוס באפריל שעבר - מהלך שנחשב לנקודת הפתיחה של גל המחאות שסחף את האוניברסיטאות ברחבי ארצות הברית. עד כדי כך אבודים, שהוא הגיע לשם יום אחד בעצמו, נטול כיפה, כדי לשוחח, ואולי - בתקווה - לנווט אותם החוצה.
בתור פרופסור ישראלי-אמריקני לכלכלה פיננסית באחד מבתי הספר למנהל עסקים המובילים והיקרים בעולם, פרידמן (61) הוא המטרה המושלמת לביקורת, אך לדבריו אנשי המאהל דווקא "קיבלו אותי". זכורה לו במיוחד שיחה עם אחת הסטודנטיות: "שאלתי אותה למה היא שם, והיא אמרה לי משפט שנחרט אצלי בזיכרון: 'אנחנו מחזיקים מרחב עבור עזה'. מה זה אומר? את לא סטודנטית לפיזיקה, אז מה זה 'מחזיקים מרחב'? אבל זה היה הסגנון שלהם. הם לא באמת ידעו להסביר למה הם שם, אבל הם הרגישו שהם חלק ממשהו".
"אם מישהו היה אומר את ההערות האלה על כל קבוצת מיעוט אחרת, הוא היה מוצא את עצמו מפוטר תוך דקה. אין בכלל שאלה"
פרופ' פרידמן מתאר מחנה "סופר מסודר ומאורגן" שהורכב מרוב של סטודנטים צעירים מתחת לגיל 22. "הילדים הפרוגרסיביים האבודים האלה, הם לא היו אלו שהפכו את המאבק לאלים. הייתה אספקה מסודרת של אוכל ואוהלים תואמים, וכשעברתי ביניהם והצצתי פנימה לא ראיתי אף שקי שינה - כי הם לא באמת ישנו שם. הם היו מגיעים עם הלפטופ, לומדים, מסתובבים עם החברים שלהם, ואז בסוף היום הולכים הביתה. זה לא היה מחנה מחאה במובן הקלאסי, אלא סוג של מועדון חברתי עם אווירה פוליטית שלווה".
"מתקפה מדהימה, מרשימה ונהדרת". פרופ' ג'וזף מסעדצילום: אוניברסיטת קולומביהאם פרידמן מתאר את המחאה בקמפוס כסוג של "פיס אנד לאב" סטנדרטי לדור-Z, היכן בעצם הבעיה? לדבריו, "עם מה שהגיע מחוץ לקמפוס. על רחוב ברודוויי, זאת כבר הייתה מחאה אמיתית. תוקפנית יותר. לא בהכרח אלימה, אבל בהחלט יותר אגרסיבית. שם שמעת את כל קריאות ה"מהנהר ועד הים" ו-"אינתיפאדה עולמית". היה שם גרעין מאוד מחויב ומיליטנטי של אנשים שבאמת ידעו למה הם שם, וגם הרבה סטודנטים שחורים, שברגע ששומעים את המילה "אפרטהייד", מצטרפים אוטומטית מבלי באמת להבין.
כל המחאות האלה לא שברו אותך, לא גרמו לך לחשוב שמשהו כאן יצא מכלל שליטה?
"זאת אמריקה, וזה חופש הביטוי. אני שונא את מה שהם אומרים, אבל הם צריכים להיות מסוגלים לעשות זאת. כל עוד זה נשאר במסגרת החוק ולא הופך לאלימות".
זאת הייתה טעות מצד ההנהלה לקרוא למשטרה לפנותם?
"באותו שלב כבר לא נותרה ברירה. האוניברסיטה עשתה את כל המהלכים הלא נכונים לאורך כל הסיפור הזה, וזה מפתיע, כי יש לה את המרצים הטובים ביותר בעולם שמלמדים משא ומתן. בכל משא ומתן, אם אתה קובע דד-ליין למשהו - קו אדום, גבול כלשהו - אתה חייב לעמוד בו. אחרת, אתה לא יכול לחזור אחורה לעולם. אבל הם אמרו, 'הדד-ליין שלכם לפינוי הוא עד יום זה וזה, ואם עד אז זה לא יסתיים, משהו חייב לקרות'. ואז, כלום לא קרה. זה שלח מסר חזק שאין שום יכולת אכיפה ושלא יהיו שום השלכות. אף אחד לא סולק. סטודנטים הושעו, אבל רק לדקה, ופשוט החזירו את כולם".
עם זאת, הוא מציין, "בסופו של דבר האוניברסיטה לא נכנעה לדרישות המפגינים, וזה הדבר היחיד שקולומביה הצליחה בו. דרשו ממנה הסרת השקעות, אבל בסוף כולם הלכו הביתה - וכל צד הכריז על ניצחון. אז למרות שהאוניברסיטה עשתה הרבה טעויות, לפחות היא לא הפסידה. לכן גם נשארתי. העדפתי אז שיהיה עוד מרצה ציוני בבית הספר, ולא אחד פחות".
פרופ׳ פרידמן השתעשע לרגע עם הרעיון לחבור למחנה דוידאי הקולני כ"שותף שקט". לדבריו, "שי הפך לסמל ואני ממש מעריץ אותו על מה שהוא עושה. יש לנו סגנונות שונים אבל זאת הדרך שלו להיות אפקטיבי. לאוניברסיטה אין מושג איך להתמודד איתו. הוא המבוגר היחיד במחנה שגם קולני ופעיל והוא שומר את הזרקור על כל הסכסוך הזה במשך יותר משנה וחצי, אז אני מניח שהוא עושה משהו נכון".
3 צפייה בגלריה
"הרבה יהודים ליברלים הרגישו נבגדים". מפגינים באוניברסיטת קולומביה בחודש שעבר
(צילום: מתוך טוויטר)
אלא שבדצמבר האחרון, לקראת פתיחת סמסטר האביב, פרידמן התבשר - יחד עם שאר קהילת האוניברסיטה - על קורס נוסף בנושא ציונות. המרצה שלו הוא ג'וזף מסעד, פרופסור ללימודי המזרח התיכון, הידוע בשל עמדותיו הביקורתיות נגד ישראל והציונות. מסעד נולד בירדן למשפחה פלסטינית, ומלמד באוניברסיטה משנות ה-90 תוך התמקדות ב"פוליטיקה של העולם הערבי, הלאומיות הפלסטינית והמחשבה הציונית". הוא טוען בעקביות כי הציונות היא "תנועה קולוניאליסטית", וכי ישראל היא "מדינת אפרטהייד". מאמריו והרצאותיו גררו ביקורת מצד ארגונים יהודיים, חברי קונגרס ועמיתים, כשהסערה האחרונה הייתה כששיבח את חמאס אחרי 7 באוקטבור על "הישגים מרשימים". הוא כתב אז לעיתון פרו-פלסטיני על המתקפה "המדהימה, "המרשימה" ו"הנהדרת", שמהווה "תשובה ניצחת לציונות".
למרות הלחץ הציבורי, הנהלת קולומביה בחרה שלא לבטל את הקורס שנתפס כהתרסה - בטענה כי הדבר יפגע בחופש האקדמי. באוניברסיטה סירבו להתייחס לפניית ynet לגבי המינוי או לגבי התפטרותו של פרופ׳ פרידמן בעקבותיו, והפנו להצהרת המוסד מדצמבר האחרון על כך ש"כיתתו של מסעד מוגבלת ל-60 תלמידים ואינה קורס חובה". באוניברסיטה מסרו אז כי "הקורס של מסעד הוא אחד משלושה שסטודנטים יכולים לבחור ללמוד בנושא ציונות ותולדות ישראל". לצד זאת, הודו בקולומביה שהצהרותיו של מסעד אחרי 7 באוקטובר "גרמו לכאב", והצהירו שהם מגנים אותן. "אנחנו מחויבים לחופש הביטוי ושואפים לספק סביבת למידה שמקדמת חקירה אינטלקטואלית וחשיבה אנליטית יחד עם אדיבות, סובלנות וכבוד", ציינו.
"בולשיט", פוסק על כך פרופ' פרידמן. "וזה היה קו אדום מבחינתי. כאן האוניברסיטה לא רק מגיבה לאירועים - היא מקבלת אקטיבית החלטות שמקדמות נרטיב אנטי-ציוני. ברגע שהם לא רק אפשרו את הקורס, אלא אפילו הצדיקו אותו בתגובתם, אמרתי לעצמי: 'למה אני עדיין פה?'. הרי אם מישהו היה אומר את ההערות האלה על כל קבוצת מיעוט אחרת, הוא היה מוצא את עצמו מפוטר תוך דקה. אין בכלל שאלה. אם מרצה היה אומר שארה"ב לא צריכה להתקיים, היית נותן לו ללמד קורס על ההיסטוריה של ארה"ב? היית נותן למאיר כהנא ללמד קורס על הגדרה עצמית פלסטינית? אז למה כשמדובר בציונות, זה פתאום בסדר? ובכל זאת, מישהו ישב שם במשרד ואמר - 'איזה רעיון נהדר לתת לו במה'. לא הייתי צריך לשמוע עוד תירוצים. הם היו אומרים לי 'אנחנו מחויבים לחופש אקדמי', וכל הבולשיט הרגיל".
ואתה לא מחויב לחופש אקדמי?
"אין לי בעיה עם זה שמסעד אומר את מה שהוא אומר, אבל צריכות להיות לכך השלכות. למשל, אולי שיפוטר, או שלא ילמד קורס כזה? זכותי גם לצאת לרחוב ולהגיד ש'כל השחורים טיפשים', אבל אז יש לאנשים זכות לפטר אותי. זה ההבדל, וזאת לא צנזורה, זה תוצאה. אם פרופ' מסעד רוצה לממש את חופש הביטוי שלו, שיגיד מה שהוא רוצה, אבל המעסיק שלו - אוניברסיטת קולומביה - צריך לקחת את זה בחשבון כשמחליטים לתת לו כיתה. אבל אין פה שום השלכות, הוא אומר מה שהוא רוצה וזה נחשב 'מחקר אקדמי' - ועוד מתגמלים אותו על זה".
"מעסיקים ימשיכו להגיד ׳וואו׳ כשיראו 'קולומביה' ברזומה"
פרופ׳ פרידמן נולד בקנדה כאברם זאב (אבי) פרידמן ועלה לישראל עם הוריו בגיל חמש. הוא עבר ללימודים אקדמיים בקנדה ובארה"ב, והשלים את התואר הראשון באוניברסיטת יורק בטורונטו ואת התואר השני באוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו. הוא עבד במשך עשרות שנים כשותף בכיר בתחום ההשקעות בחברות כמו PWC ו-Davidson Kempner, כולל בישראל, ופרש מעולם העסקים בסוף 2021. מאז הוא משמש כמרצה באוניברסיטת קולומביה, שם הוא מלמד קורסים בתחום הפיננסים. למרות השנים הרבות מחוץ לישראל, פרידמן שומר על קשר הדוק עם המדינה - ואזרחות. עברית היא שפת האם שלו, משפחתו המורחבת חיה בישראל, ילדיו למדו בבתי ספר יהודיים, והזהות הציונית ניכרת בחייו האישיים והמקצועיים. הוא נשוי לאמריקנית, ולשניים שני ילדים שמתגוררים כיום בניו יורק ("ולא לומדים בקולומביה", הוא מבהיר).
3 צפייה בגלריה
"הקהילה היהודית התאחדה". הפגנה פרו-ישראלית באוניברסיטה
(צילום: Spencer Platt/Getty Images)
פרופ' פרידמן ומשפחתו עברו בארה"ב את האינתיפאדות, מלחמות לבנון, ומבצעי חומת מגן ושומר חומות, אבל לדבריו - השנאה כיום כלפי ישראל ויהודים היא החמורה ביותר שחווה אי פעם. "זה עבר כל כך מהר מ'Free Palestine' ל'להרוג את היהודים'. תוך פחות משבוע", הוא אומר. "בעבר היו מחאות, אבל זה שונה לחלוטין. הפעם זה מאורגן היטב, ממוסד ברמה אחרת. והפעם יש גם שינויים משמעותיים בתוך הקהילה היהודית - פתאום יש כאלה שהפכו ליותר פרוגרסיבים מהפרוגרסיבים עצמם, כל מיני 'רבנים למען הפסקת אש'".
למרות זאת, לדבריו, הרבה יהודים ליברלים הרגישו נבגדים על-ידי השמאל האמריקני, ובאופן כללי - "הקהילה היהודית מאוד התלכדה אחרי 7 באוקטובר, במיוחד בקולומביה. פתאום יהודים בקמפוס רוצים להשתייך לקהילה, גם אם אף פעם לא עשו כלום כיהודים לפני כן".
למה בעצם ויתרת על הרעיון של להישאר ולנסות להשפיע מבפנים?
"בסוף ההתפטרות הייתה החלטה אישית. אני לא רוצה להיות מזוהה עם מקום שיש לו ערכים כל כך שונים משלי. אני לא עושה זאת מתוך מטרה להוביל מסע צלב או לשנות את קולומביה. אני די בטוח שהבחור הזה ימשיך ללמד את הקורס הזה עוד שנים רבות, כי לא אכפת להם. יש כל כך הרבה אנשים שמאמינים במה שמסעד אומר. יש אנשים באקדמיה שמאמינים שהיהודים המציאו את הקשר שלהם לישראל באירופה במאה ה-19 ושכל הסיפור של ישראל הוא המצאה. אז למה שהאוניברסיטה תעשה משהו בנידון? מבחינתם, זה תחום לימוד לגיטימי לחלוטין".
אבל בסוף זאת הייתה התפטרות מחאתית. לא קיווית להוביל שינוי? שאחרים יפעלו כמוך?
"האוניברסיטה כל כך גדולה, כל כך פוליטית וכל כך מסואבת בדרך קבלת ההחלטות שלה. אז אני לא מצפה לכלום. עובדים לא יתפטרו בהמוניהם, היוקרה של המוסד לא תיפגע, ומעסיקים ימשיכו להגיד ׳וואו׳ כשהם יראו 'קולומביה' ברזומה. לאוניברסיטה לא אכפת אם נשארתי, ולא היה אכפת להם אם עזבתי. זה גדול יותר מאדם אחד. זה מוסדי, וידרוש מאמץ ענק כדי לגרום להם לשנות משהו".
ענק כמו טראמפ?
"נכון, וזה כבר קורה: יש צוות משימה למאבק באנטישמיות, יש תביעות משפטיות שמתנהלות, יש הבטחה לפגוע במימון, להטיל מס, ולהפעיל מנופי לחץ. הממשל הזה ייקח את הנושא יותר ברצינות מהממשל הקודם. טראמפ הבטיח את זה בקמפיין שלו ואני מופתע לטובה שהוא באמת מקיים".
"כרגע אני אופטימי", הוא מוסיף. "יש כבר תורמים שמפסיקים לתרום, פניות של מועמדים פוחתות, תרומות פוחתות וקושי למשוך כישרונות לאוניברסיטה. אבל זה מוסד היסטורי שחווה דברים חמורים יותר בעבר, והאוניברסיטה עדיין כאן. אז האם זה באמת ישנה משהו? כמה זמן זה ייקח? מי יודע. אבל אני שמח שיש תזוזה".
