מעולם, עד ההחלטה להדחת היועמ"שית גלי בהרב-מיארה, לא היה מקרה בו הממשלה קיבלה החלטה אקטיבית בדבר הדחת יועץ משפטי לממשלה. על עובדה זו מתנהלת בימים האחרונים מחלוקת בין משפטנים הקשורה לנסיבות סיום כהונתו של היועמ"ש לשעבר פרופ' יצחק זמיר בשנת 1986 על ידי ממשלת האחדות בראשות ראש הממשלה שמעון פרס ז"ל.
עוד בחודש מרץ האחרון כתבתי כאן כי בחינה מעמיקה של האירועים הקושרים לסיום תפקידו של היועמ"ש זמיר מלמדת כי יש הבדל מהותי בין הדחת בהרב-מיארה לסיום כהונתו החפוז של זמיר, ואין כל מקום להשוואה.
הבוקר ידידי פרופ' יובל אלבשן כותב יש משפטנים בכירים המוכנים לחצות "גבולות אתיים" בעיוות סיפור הדחתו של זמיר. עוד כותב אלבשן כי "באופן 'מקרי' החלו תומכי היועצת לציין בטענותיהם שלא היה תקדים להדחת יועמ"ש כטיעון מסייע לה". לעמדה זו שותף גם ידידי ד"ר יעקב בן שמש שכתב שיש המנסים לשכתב את ההיסטוריה.
איני יודע למי כיוון פרופ' אלבשן את טענותיו ביחס לחציית גבולות אתיים, אך בכל הכבוד אין כל מקום להשוואה בין המקרים, ולא ניתן לראות בהדחתו של זמיר כתקדים שווה ערך להדחת בהרב-מיארה.
נתלה באילנות גבוהים
לשמחתי אני יכול להיתלות באילנות גבוהים - אבי יחיאל (חיליק) גוטמן ז"ל כתב את המחקר המרכזי על פרשת קו 300 ובו הוא תיאר, בשנת 1995, את סיפור הדחתו של זמיר לאחר שראיין את כל הנוגעים בדבר, ומסקנתו ברורה וחדה, כפי שיתואר להלן: אם זמיר לא היה מודיע על התפטרותו מספר חודשים טרם החלפתו החפוזה לא הייתה יכולה הממשלה לסיים את כהונתו, וכך תפסו את הדברים, בזמן אמת, גם פרס ויצחק שמיר ז"ל.
איני יודע למי כיוון פרופ' אלבשן את טענותיו ביחס לחציית גבולות אתיים, אך בכל הכבוד אין כל מקום להשוואה בין המקרים, ולא ניתן לראות בהדחתו של זמיר כתקדים שווה ערך להדחת בהרב-מיארה
פרופ' זמיר מונה לתפקיד היועמ"ש בשנת 1978 על ידי ממשלתו של מנחם בגין ז"ל. באותה עת לא היה כלל של מגבלת כהונה לתפקיד היועמ"ש, כפי שיש כיום, והיה מקובל מאז קום המדינה שהיועמ"ש ממשיך בתפקידו עד אשר הוא מודיע על סיום כהונתו, ומבקש משר המשפטים למצוא לו מחליף.
בזמן כהונת זמיר התרחשה פרשת קו 300 או בשמה האחר פרשת השב"כ. פרשה סבוכה שראשיתה בשנת 1984 בחטיפת אוטובוס קו 300 בידי מחבלים, שחוסלו ע"י השב"כ לאחר שנעצרו חיים ותועדו כך בתקשורת. במשך תקופה ארוכה, שנמשכה כשנתיים, השב"כ ניסה לטייח את חיסול המחבלים החיים כולל על ידי מסירת עדויות שקר ושיבוש מהלכי חקירה ובדיקה.
בתחילת שנת 1986 בכירים בשב"כ שהכירו את מהליכי השקר והטיוח בשב"כ פנו ליועמ"ש זמיר ומסרו לו את פרטי הפרשה. בעקבות כך פנה זמיר לראש הממשלה פרס ולסגנו שר החוץ שמיר ודרש לפתוח בבדיקה של הפרשה. הדרג הפוליטי התנגד לדרישתו של זמיר ונוצר מתח ממשי בינו לבין "פורום ראשי הממשלה" – פרס, שמיר ויצחק רבין ז"ל.
זמן קצר טרם פניית בכירי השב"כ לפרופ' זמיר, בחודש פברואר 1986, כינס זמיר מסיבת עיתונאים והודיע לציבור כי לאחר שבע וחצי שנים הוא סיכם עם שר המשפטים על סיום תפקידו וכי הוא יישאר בכהונתו עד אשר ימצאו לו מחליף. מיד לאחר ההודעה על סיום הכהונה, חשפו, כאמור, בכירי השב"כ בפני זמיר את פרטי הפרשה.
דרישת זמיר
בתגובה לדברים זמיר פנה לפרס ודרש כי תיפתח חקירת משטרה. פרס, שמיר ורבין התנגדו באופן נחרץ. במקביל בכיר בשב"כ שהיה אחד מחושפי הפרשה עתר לבג"צ כנגד השעייתו מהארגון על ידי ראש השב"כ, וזמיר סרב לייצג את עמדתו של ראש השב"כ בבג"צ.
כאשר התפוצצה הפרשה בתקשורת בחודש מאי 1986 הגיעו היחסים בין זמיר לבין הדרג הפוליטי לנקודת רתיחה, ואז החליטו שמיר ופרס להוציא לפועל את הודעתו של זמיר על סיום כהונתו, ובישיבת הממשלה ביום 1.6.1986 הפתיע רה"מ פרס את זמיר ואת שאר חברי הממשלה, והודיע כי הוא מעלה להצבעה מיידית את אישור המינוי של השופט המחוזי יוסף חריש כמחליפו של פרופ' זמיר בתפקיד היועמ"ש.
לימים פרס ושמיר הבהירו כי מבחינתם לא הייתה הדחה. הם התראיינו לספרו של אבי ומחו על כך שמאשמים אותם בהדחת היועמ"ש. פרס אמר "הוא לא הודח... ואני לא הייתי מדיח אותו ... לרגע אחד לא הטלתי דופי לא רק בדעותיו אלא גם בזכותו לעמוד על דעותיו ... לא רציתי שהוא ילך. הוא הודיע שהוא פורש. אילו היה אומר לי, הייתי משאיר אותו". שמיר אמר "הבנתי שהוא במצב של התפטרות. למעשה אז לא היתה הדחה".
גוטמן סיכם "ספק רב אם ניתן היה להדיח את הפרופ' זמיר לולא היה במצב של 'מתפטר' הממתין למחליפו או אילו היה מודיע בצורה ברורה ובכתב כי הוא משהה את התפטרותו עד לאחר סיום טיפולו בפרשה. ההיסטוריה הפוליטית-משפטית של מדינת ישראל מלמדת, כי אז תהליך ההדחה היה בלתי אפשרי".
אין שאלה כי הדרך בה נקט פרס בסיום תפקידו של זמיר לא היתה ראויה, בלשון המעטה, והיה זה תקדים מסוכן לניצול הזדמנות לסילוק מהיר של יועמ"ש מכהונתו, אך לא ניתן להשוות זאת למקרה הנוכחי.
ד"ר מתן גוטמןצילום: שלומי יוסףבפועל לא התקיימה כל הצבעה על הדחתו או סיום תפקידו של פרופ' זמיר, וזאת בניגוד מוחלט כמובן להחלטת הממשלה לפטר באופן אקטיבי את היועמ"שית שלוש שנים טרם מועד סיום כהונתה הרשמי. זה תקדים מסוכן שטרם התרחש בתולדות המדינה.
הכותב הוא דוקטור למשפטים, עורך דין, הפרשן המשפטי של ynet ומומחה למשפט חוקתי ומינהלי אוניברסיטת רייכמן
