שר המשפטים יריב לוין החל באופן רשמי בניסיון להדיח את היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב מיארה, מתפקידה. הניסיון לפיטורי היועמ"שית, שומרת הסף של שלטון החוק ברשות המבצעת, היא רעידת אדמה בקנה מידה היסטורי, ותקדים מסוכן.
ואולם, בימים האחרונים יש השבים ומזכירים את הדחתו של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר פרופ' יצחק זמיר בשנת 1986 על ידי ממשלת האחדות בראשות ראש הממשלה שמעון פרס ז"ל, וטוענים כי יש תקדים להדחת היועמ"ש. אך בחינה מעמיקה של האירועים הקושרים לסיום תפקידו של היועמ"ש זמיר מלמדת כי יש הבדל מהותי בין המקרים, ואין כל מקום להשוואה.
פרופ' זמיר מונה לתפקיד היועמ"ש בשנת 1978 על ידי ממשלתו של מנחם בגין ז"ל. באותה עת לא היה כלל של מגבלת כהונה לתפקיד היועמ"ש, כפי שיש כיום, והיה מקובל מאז קום המדינה שהיועמ"ש ממשיך בתפקידו עד אשר הוא מודיע על סיום כהונתו, ומבקש משר המשפטים למצוא לו מחליף.
קו פרשת המים - פרשת קו 300
בזמן כהונת זמיר התרחשה פרשת קו 300 או בשמה האחר פרשת השב"כ. פרשה סבוכה שראשיתה בשנת 1984 בחטיפת אוטובוס קו 300 בידי מחבלים, שחוסלו ע"י השב"כ לאחר שנעצרו חיים ותועדו כך בתקשורת. במשך תקופה ארוכה, שנמשכה כשנתיים, השב"כ ניסה לטייח את חיסול המחבלים החיים על ידי אנשי, כולל מסירת עדויות שקר ושיבוש מהלכי חקירה ובדיקה.
בשלב מסוים, בתחילת שנת 1986, בכירים בשב"כ שהכירו את מהליכי השקר והטיוח בשב"כ פנו ליועמ"ש זמיר ומסרו לו את פרטי הפרשה. בעקבות כך פנה זמיר לראש הממשלה פרס ולסגנו שר החוץ יצחק שמיר ז"ל ודרש לפתוח בבדיקה של הפרשה. הדרג הפוליטי התנגד לדרישתו של זמיר ונוצר מתח ממשי בינו לבין "פורום ראשי הממשלה" – פרס, שמיר ויצחק רבין ז"ל.
לימים פרס ושמיר הבהירו כי מבחינתם לא הייתה הדחה ומחו על כך שמאשמים אותם בהדחת היועמ"ש. פרס אמר "הוא לא הודח... ואני לא הייתי מדיח אותו ... לרגע אחד לא הטלתי דופי לא רק בדעותיו אלא גם בזכותו לעמוד על דעותיו
זמן קצר טרם פניית בכירי השב"כ לפרופ' זמיר, בחודש פברואר 1986, כינס זמיר מסיבת עיתונאים והודיע לציבור כי לאחר שבע שנים וחצי הוא סיכם עם שר המשפטים על סיום תפקידו וכי הוא יישאר בכהונתו עד אשר ימצאו לו מחליף. מיד לאחר ההודעה על סיום הכהונה, חשפו, כאמור, בכירי השב"כ בפני זמיר את פרטי הפרשה.
בתגובה לדברים זמיר פנה לפרס ודרש כי תיפתח חקירת משטרה, וכי ראש השב"כ אברהם שלום יושהה בתפקידו. פרס, שמיר ורבין התנגדו באופן נחרץ. במקביל בכיר בשב"כ שהיה אחד מחושפי הפרשה עתר לבג"צ כנגד השעייתו מהארגון על ידי ראש השב"כ, וזמיר סרב לייצג את עמדתו של ראש השב"כ בבג"צ.
כאשר התפוצצה הפרשה בתקשורת בחודש מאי 1986 הגיעו היחסים בין זמיר לבין הדרג הפוליטי לנקודת רתיחה, ואז החליטו שמיר ופרס להוציא לפועל את הודעתו של זמיר על סיום כהונתו, ובישיבת הממשלה ביום 1.6.1986 הפתיע רה"מ פרס את זמיר ואת שאר חברי הממשלה, והודיע כי הוא מעלה להצבעה מיידית את אישור המינוי של השופט המחוזי יוסף חריש כמחליפו של פרופ' זמיר בתפקיד היועמ"ש.
לא הייתה הדחה
לימים פרס ושמיר הבהירו כי מבחינתם לא הייתה הדחה. הם התראיינו לספרו של יחיאל (חיליק) גוטמן (גילוי נאות: אבא של כותב טור זה) על פרשת קו 300 ומחו על כך שמאשמים אותם בהדחת היועמ"ש. פרס אמר "הוא לא הודח... ואני לא הייתי מדיח אותו ... לרגע אחד לא הטלתי דופי לא רק בדעותיו אלא גם בזכותו לעמוד על דעותיו ... לא רציתי שהוא ילך. הוא הודיע שהוא פורש. אילו היה אומר לי, הייתי משאיר אותו". שמיר אמר "הבנתי שהוא במצב של התפטרות. למעשה אז לא היתה הדחה".
מתן גוטמןצילום: ירון ברנרגוטמן סיכם: "ספק רב אם ניתן היה להדיח את הפרופ' זמיר לולא היה במצב של 'מתפטר' הממתין למחליפו או אילו היה מודיע בצורה ברורה ובכתב כי הוא משהה את התפטרותו עד לאחר סיום טיפולו בפרשה. ההיסטוריה הפוליטית-משפטית של מדינת ישראל מלמדת, כי אז תהליך ההדחה היה בלתי אפשרי".
בפועל לא התקיימה כל הצבעה על הדחתו או סיום תפקידו של פרופ' זמיר, וזאת בניגוד מוחלט כמובן למהלך של השר לוין שהכין "תיק פיטורים", ובכוונתו לפעול באופן אקטיבי לסיום כהונת היועמ"שית שלוש שנים טרם מועד סיום כהונתה הרשמי. זה תקדים מסוכן שטרם התרחש בתולדות המדינה.
הכותב הוא דוקטור למשפטים, עורך דין, הפרשן המשפטי של אולפן ynet ומומחה למשפט חוקתי ומינהלי אוניברסיטת רייכמן.
