כבר יותר מארבע שנים חלפו מאז משפחת קליינרמן שמעה משהו מהבן מוישי, שעקבותיו נעלמו במרץ 2022 באזור מירון שליד צפת. בריאיון לאולפן ynet, אימו גיטי סיפרה היום (חמישי) על הקושי של המשפחה להתמודד עם חוסר הוודאות, ועל החלטתה לצאת למאבק למען הסדרת מעמדן של משפחות הנעדרים בישראל. "לא הגיוני שכל בן אדם שלא מספיק שהוא מתמודד עם הצרה הזאת הוא גם צריך להתמודד עם כל הבירוקרטיה שסביב", טענה קליינרמן.
גיטי קליינרמן: "צריך להתעורר"
(צילום: אורי דוידוביץ')
במסגרת מאבקה, קליינרמן הגיעה אתמול לכנסת בניסיון לעורר מודעות לגבי מצב משפחות הנעדרים, שלא מקבלות די סיוע. "כאזרחים וב-2026 עם כל הטכנולוגיה הכי מתקדמת ועם היכולות הכי גבוהות שהיו אי פעם, יכול לקרות מצב כזה שנער בן 16 וחצי נעלם כלא היה ולא מפעילים את כלל האמצעים?", תהתה קליינרמן. "המדינה לא לוקחת אחריות, ועכשיו אנחנו נאבקים על חוק שיאגד את כל המשרדים וייתן זכות למעמד של נעדר, אם זה זכויות משפטיות, זכויות כלכליות או זכויות חברתיות".
לדבריה של קליינרמן, מי שעוזרים הם דווקא ארגוני התנדבות. "זה הזוי, זו מדינה נאורה. אני לא יחידה, יש כאן בישראל 600 משפחות נעדרים מאז קום המדינה. תיתנו יד, תכירו, לפחות תיתנו את החוק הזה, שלפחות ייתן תמיכה, שלפחות חס ושלום הנעדר הבא לא יעבור את מה שאנחנו עוברים". אמרה גיטי בפנייה לממשלה. "יש בכל שנה לפחות 20-10 נעדרים חדשים, זה לא פייר שכל אחד יעבור כאילו מקרה יחיד, זה צריך משהו שיהיה מסודר".
לצד המאבק הציבורי, משפחת קליינרמן ממשיכה לקוות כי יצליחו לאתר את מוישי שאמור להיות כבר בן 20. "המשטרה משתדלת מאוד, התיק נמצא על השולחן, כל הזמן יש סטטוסים ומעקבים ולראות מה עוד ואיך", אמרה אימו של מוישי. היא אף ציינה שניסו לקדם בפברואר האחרון שימוש בטכנולוגיות שהצליחו לאתר באמצעותן את החטופים בעזה, אך ללא הצלחה.
מלבד מוישי, ישנה גם היימנוט קסאו שנעלמה באותו אזור ב-25 בפברואר 2024. "זה ידוע שהאזור שם בהר מירון וכל הגזרה שם היא קשה מאוד טופוגרפית. יש המון מערות, מעיינות, בורות, וזה מפחיד מאוד. כאילו יכולים לקרות כל מיני תחרישים", אמרה גיטי בהתייחסה לאפשרות שיש קשר בין המקרים. "באמת זה לא רק היימנוט ומוישי, יש שם אבא לחמישה ילדים שנעלם שם לפני 8-7 שנים, משה אילוביץ', שהשאיר אישה עגונה עם ילדים יתומים, שהם לא יודעים איפה אבא שלהם זה הזוי".
בשנה האחרונה קליינרמן ליוותה שתי בנות לחופה, שם חסרונו של מוישי היה מורגש. "התמונה לא שלמה, המשפחה לא שלמה", היא שיתפה בכאב. "החתנים הם בני הגיל של מוישי, ואני מסתכלת עליהם ואומרת לעצמי - אמאל'ה, משה היה יכול להיות היום נשוי. אני רואה את החברים מהכיתה שלו ולא מפסיקה לתהות איפה הילד הזה". אך למרות הזמן שחלף היא אמרה: "אני מרגישה שהוא חי. גם לפי ההלכה, כל עוד אין גופה הוא חי, לכן אנחנו לא יושבים שבעה ולא מתאבלים. אבל הספק הזה אוכל אותנו 24/7. להיות במקום הזה, של לא פה ולא שם, זה פשוט בלתי נסבל".
