גם הסחבת הנוראית במשפט וגם הררי המילים שהושחתו לא יסתירו את השגיאות, עיוות הצדק במשפט והפגמים הרבים בפסק הדין במשפט סלומון טקה. הדבר הברור בפסק הדין - סכנה לחברה הישראלית באופן ברור ומיידי. פסק הדין מאוד מוזר. מוזר לא בתוצאה שלו אלא במלל הרב שהושחת כדי להסתיר פגמים רבים ושגיאות רבות בניתוח העבירה והמצב המשפטי. אפילו יש מי שטוען כי "סלומון טקה אינו ג׳ורג׳ פלויד". האמת היא שהריגת סלומון טקה אינה דומה לרצח פלויד מסיבה מאוד פשוטה: פלויד נרצח לעיני המצלמות. הכל תועד.
אם האירוע של ג׳ורג׳ פלויד לא היה מצולם, דרק שובין היה מוכרז כגיבור וממשיך להתעלל באפרו אמריקנים אחרים עד היום. אם אירוע הריגתו של הנער סלומון טקה היה מצולם, פסק הדין היה שונה בתכלית. לא בכדי יוצאי אתיופיה דורשים תיעוד אירועים. הם יודעים שללא תיעוד, לא יהיה משפט הוגן וצודק.
אם כבר רוצים להשוות, המקרה של סלומון טקה דומה יותר להריגתו של הנער טרייבון מרטין , נער בן 17, שנהרג על ידי המאבטח ג'ורג' זימרמן בטענה של הגנה עצמית כי חש סכנה מעצם זה שהנער היה עם ידיים בכיסים וחשש שמא מדובר בנשק (היה לו חטיף בכיס). האירוע לא צולם. המאבטח זוכה על ידי רוב מושבעים לבנים, כאשר דוחים על הסף עדות עדי ראייה שחורים. הכרעת הדין משתרעת על פני 220 עמודים (!). המלל הרב, כמו במקרה של דריסת האברך את הקופאית שפסק הדין השתרע על פני 300 עמודים, נועדו להסוות את הפגמים הרבים וחוסר הצדק לדעתי בפסק הדין. בית המשפט העליון עשה צדק עם הקופאית שנדרסה. השאלה היא אם תהיה הזדמנות לערכאת ערעור לעשות משפט צדק במקרה זה.
משפט צדק לא נעשה במשפט הריגתו ברשלנות של סלומון טקה. לא בגלל התוצאה, אלא בגלל הדרך; הדרך בה בחר השופט להפוך נערים בני 14-13 ממוצא אתיופי כפושעים מסוכנים שעשו עליו "רושם גרוע" ואת הקצין המיומן בהתמודדות עם חקירה שפעל באופן לא חוקי מההתחלה ועד הסוף- כקורבן שעומדת לו "הגנה עצמית". השופט עסק באופן אובססיבי בנערים שכלל לא הועמדו לדין ולא היו עדים מרכזיים בתיק. השופט לא עסק בנאשם שעמד לדין, אלא עסק בסלומון טקה ז"ל שכלל לא עמד לדין.
מי שיקרא את פסק הדין עלול לחשוב בטעות כי הנאשמים הם אותם ילדים ששהו בגינה ציבורית בפתחו של החופש הגדול ושהו עם נער לבן, שרעיית הקצין והקצין היורה, שלא היה בתפקיד, ראו בכך מחזה מוזר לא שיגרתי. הקצין המיומן חתר למגע באופן מופגן, לא הזעיק שוטרים שהיו במרחק של דקות בודדות משם, לא הזעיק שוטרים גם כשהנערים דרשו זאת ממנו. הקצין בחר לבצע בנערים חיפוש לא חוקי; ביצע עיכוב לא חוקי והתנהג באופן מעורר חשד. ולאחר השפלתם ורמיסת זכויותיהם במרחב הציבורי, מיהר לעזוב את המקום כשהוא מעורר עוד יותר את חשדם של הנערים ביחס לזהותו האמיתית.
השאלה מה התחיל את האירוע שהסלים או איך התחיל האירוע שהסלים והסתיים בתוצאה קטלנית, רלוונטית מאוד במשפט. השופט בחר להתעלם משאלה זו באופן מופגן
הנערים פעלו כמצופה מכל אדם במקרה שאדם לא מזוהה, לבוש בלבוש אזרחי, שמעכב ומבצע חיפוש לא חוקי בהם. השאלה הבסיסית היא לברר את זהותו ולהזעיק משטרה. זה מה שעשו הנערים תחילה והאירוע הסלים בשל רצון הקצין לעזוב את המקום ללא המתנה לניידת בלי להשאיר פרטים מזהים לנערים. השאלה מה התחיל את האירוע שהסלים או איך התחיל האירוע שהסלים והסתיים בתוצאה קטלנית, רלוונטית מאוד במשפט. השופט בחר להתעלם משאלה זו באופן מופגן. הקביעות של השופט על ילדים בני 14-13, מלמדות יותר מכל על חוסר הצדק במשפט ועל יחס השופט לילדים שחורים שנאלצו להעיד במשפט שלא ביקשו אותו.
עולם הפוך
השופט לא הכריע במשפט ביחס לנאשם שעמד לדין והתנהלותו שלא כדין, אלא הכריע במשפט ביחס לילדים שלא הועמדו לדין. ילדים שהתביעה לא התבססה על עדותם. ועל מה זוכה השוטר? לא על כך שפעל באופן חוקי. להיפך, השופט קבע שלא יבחן אם התנהלותו של הקצין עד אירוע הירי הייתה חוקית. ממש בחר להתעלם באופן מופגן משאלת חוקיות ההתנהלות של הקצין. השופט טען שזה לא רלוונטי (זה לא רלוונטי ?!) והתמקד רק באירוע הירי, שבוצע בניגוד לנהלים של משטרת ישראל, אשר הקצין היורה מכיר היטב. ולא בכדי בחר השופט בדוקטרינת "הגנה עצמית". זיכוי בדוקטרינה זו במשפט חריג מאוד.
זיכוי על סמך "הגנה עצמית" כולל עמידה בנטל של 6 תנאים מצטברים. נטל שהנאשם צריך להוכיח בראיות, ולא על השופט לקבוע זאת על סמך הזדהות עם מצוקת הקצין הגיבור (הלבן) שעמד לבדו מול ילדים שחורים. יישום דוקטרינת "הגנה עצמית" מחייב הרמת הנטל של כל המבחנים שנקבעו בחוק ובפסיקה והמבחן צריך להיות מבחן אובייקטיבי, לא מבחן סובייקטיבי כפי שנקבע בפסק הדין.
פסק הדין צריך להטריד מאוד ולהפחיד מאוד כל אדם שקדושת החיים ו"טוהר" הנשק חשובים לו. זה לא פסק דין שמסכן רק את יוצאי אתיופיה, כי השופט הרחיב מאוד את נוהל הפתיחה באש ויצר מציאות שהפכה אותנו לאמריקה בכל הקשור לירי ללא בקרה כלפי שחורים בשל כל מצב של תחושת "סכנה סובייקטיבית", אלא כי בדרך כלל תחושה של אדם לבן כלפי שחורים. אמריקה היא מודל רע מאוד ליחסי שוטרים - שחורים. אמריקה רעה מאוד בכל הקשור לאלימות שוטרים ושימוש בנשק בכלל.
אמריקה היא מודל רע מאוד ליחסי שוטרים - שחורים. אמריקה רעה מאוד בכל הקשור לאלימות שוטרים ושימוש בנשק בכלל
אל תאמצו את התרבות הרעה הקיימת באמריקה ביחס להרג שחורים. אל תאמצו זאת בגלל שזה הורג את כולם, גם לבנים. תרבות ההרג בידי שוטרים (גם אם מערכת המשפט תצופף שורות ותגן על שוטרים אלימים), תהפוך אותנו לחברה אלימה ומקוטבת. אני מאוד מקווה כי הפרקליטות תגיש ערעור. כי הותרת הכרעת הדין משמעותה סיכון הציבור. הותרת פסק הדין על כנו משמעותו אימוץ "חטא" הנשק על פני "טוהר" הנשק.
אבי ילאו צילום: יובל חןאני חוזר ומדגיש: פסק הדין לא מסכן רק שחורים, אלא גם לבנים. יש הרחבה קיצונית של הוראות הפתיחה באש עד כדי יצירת מצב של "כל שוטר ירה על מנת להרוג בהתאם לתחושתו האישית לסכנה שנדמה לו שקיימת". פסק הדין מתיר דמם של רבים בחברה הישראלית.
אבי ילאו הוא פעיל חברתי, מנכ"ל עמותת הנני, אקטיביסט ויזם חברתי
