זו הייתה טרגדיה ידועה מראש, כתובת שזעקה על הקיר. ליבנת גרין, הצעירה שנורתה שלשום (שלישי) במעבר מצודת יהודה שבדרום הר חברון, אחרי שלפי החשד, במטרה להתאבד, היא שלפה נשק מאולתר לעבר מאבטחי רשות המעברים במשרד הביטחון וצעקה "אללה אכבר", לא החביאה את המצוקה שלה, להיפך. היא התחננה שוב ושוב לעזרה.
לפני שנה וחצי דיברה גרין עם ynet ו"ידיעות אחרונות", קצת אחרי שחברתה הטובה ביותר תקווה סבאן התאבדה. "אני במצב נפשי לא טוב", היא סיפרה לנו, ימים ספורים לאחר מכן, בעודה מאושפזת במחלקה סגורה. "תקווה ממש חסרה לי. היינו יחד כל הזמן, במקום משפחה היה לנו האחת את השנייה".
חודשים ארוכים היא הייתה ברשימת המתנה בתור למחלקה ייעודית לנשים שסובלות מפוסט טראומה. את זמן ההמתנה המייאש היא עשתה יחד עם אחותה לגורל, תקווה, עד שמצאה אותה מפרפרת בין חיים למוות בסלון דירתן, אחרי שהזריקה כמות גדולה של חומר הרדמה. "היא פרכסה ומתה לי בידיים. זה החריף לי את הטראומה", סיפרה. "יש לנו רקע דומה. שתינו היינו באותם במוסדות של הרווחה. אבא שלי נפטר ואמא שלי הייתה חולה".
תקופה ארוכה היא חיפשה מקום מתאים שבו תוכל לטפל בעצמה. "הפגיעות העצמיות הן דרכים לא להרגיש כאב", תיארה. "יש לי פוסט טראומה, עברתי דברים מאד קשים. הייתי מאושפזת במחלקות רבות. את מסתובבת כל היום בין ארבע קירות ואין מענה לחרדות, לפלאשבקים. הפגיעות העצמיות והאובדנות זה לא נשלט. זה דחף. כאילו הגוף עובד לבד מרוב התסכול והכאב של הפוסט-טראומה. זה משתלט עלייך. אין היום מענה למי שעברו טראומות. גם אם יש שוטר או פסיכיאטר או גורם ברווחה שרוצה לעזור – אין להם לאן לשלוח.
3 צפייה בגלריה
"הייתה מאושרת שהצליחה להיות לוחמת טובה". גרין עם בנט ומשפחתו
(צילום: מתוך הטלגרם של נפתלי בנט)
"צריך מערכת אשפוזית נכונה, שלא יקרה לי ולבנות שסובלות מפוסט-טראומה מה שקרה לתקווה. המדינה יכולה למנוע את המקרה הבא", אמרה עם משאלה שאותה המדינה תוכל להציל. במקום זאת, היא מצאה שלשום את מותה.
על המחסור במענים שאותו תיארה גרין זועקים אנשי המקצוע כבר שנים. "צריך לקחת בחשבון שכאב וטראומות ילדות לא מסתיימות בגיל 18 וחיוני ללוות צעירים גם אחרי שהם יוצאים לחיים בוגרים כדי שלא ישארו לבד להתמודד עם פציעות נפשיות שלא הגלידו, באמצעות מתן מעטפת ותמיכה", מסבירה עו"ד ורד וינדמן מנכלית המועצה לשלום הילד.
לדבריה, "מקבלי ההחלטות צריכים לשוות לנגד עיניהם את הכאב הצורב של מי שמרגיש לבד ואבוד ולהבטיח מערכות תמיכה חזקות במערך בריאות הנפש הקורס ובמערך הרווחה שסובל מתת איוש ומחסור במשאבים. בימים האלה, כשתמקיימים דיוני תקציב, יש הזדמנות לעשות תיקון וצדק עם נוער וצעירים בסיכון ובראש ובראשונה לתקצב את התוכנית הלאומית למשבר בבריאות הנפש של ילדים ונוער".
מפקדה לשעבר של גרין סיפר כי "התעצבתי לשמוע על ליבנת. לאורך השנים שהייתי מפקדה במג"ב תמיד האמנתי בה, ועל אף סיפור החיים המורכב שלה, שעברה בין המון מסגרות, האמנתי שהיא תצא מזה. הייתה לה מוטיבציה להיות לוחמת קרבית כמו כולם ולא עשתה לעצמה הנחות, למרות שהיו לה מספיק סיבות. אבל היא בעיקר נלחמה והייתה נחושה לצאת מסיפור החיים המורכב שלה ולהצליח בחיים. האמנתי והתפללתי שהיא תצליח.
"מהיכרות עם ליבנת אני יכול לספר שקיבלנו אותה ליחידה באותו מצב נפשי קשה שבטח גרם לה לסיים את חייה. היא הגיעה אלינו עם משקעים וסיפור חיים קשה כשוטרת בודדה שרצתה להיות לוחמת במג"ב והייתה מאושרת שהצליחה להגשים חלום אחד בחייה - להיות לוחמת טובה. כמפקדים, וגם חבריה הלוחמים, עטפנו אותה כדי שלא תיפול. לא רצינו לפספס אותה, ורצינו לתת לה את הכלים להתפתח כלוחמת וכבן אדם בעל כישורי חיים. רצינו לאפשר לה התפתחות ולבנות לעצמה חיים. כולנו היינו לצידה סגל מפקדים חברים וגורמי רווחה של מג"ב".
לדברי מפקדה של גרין, "זיהינו אצלה מוטיבציה ורצון עז לפתח קשרים חברתיים שלא היו לה לפני שהגיעה למג"ב. כל השירות שלה שירתה כלוחמת בירושלים, אחת מגזרות הלחימה הקשות והמסוכנות. השתתפנו במספר פרויקטים והתנדבנו לעבוד מול נוער בסיכון. הבאנו את ליבנת להרצות בפני נוער על סיפור חייה כילדה ונערה. ראיתי איך זה מילא אותה להרצות לבני הנוער, לתת להם תקווה ודוגמה חיה שאפשר לצאת ממעגל החיים הקשה".
המפקד ציטט לאחר מכן את אחת ההודעות שקיבל מגרין אחרי ההרצאה: "היה לי כיף תודה רבה על ההזדמנות". הוא ציין בנוסף כי ההרצאה הייתה "חלק מהתהליך שלה להשתחרר מהקושי שעברה כנערה, וחלק מתהליך השיקום שלה". לדבריו, "מרגע שהשתחררה ויצאה לאזרחות הייתי מקבל ממנה מדי פעם הודעות עדכון, שהאחרונה הייתה לפני כשנתיים. תמיד אני ומשפחת מג"ב העברנו לה מסר שמג"ב הוא בית לכל מצוקה שלה, גם באזרחות. אני זוכר שהציעו לה לחתום קבע ולא יודע למה זה לא התבצע".
מפקדה לשעבר של ליבנת סיכם כי הוא זוכר אותה כ"לוחמת שלא עשתה לעצמה הנחות ונלחמה לשרוד כשוטרת בודדה ולעלות על דרך המלך. מבחינתנו כשהשתחררה זה היה סיפור הצלחה - שהיא סיימה בהצלחה את השירות כלוחמת במג"ב. ככה אני אזכור את ליבנת".
במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים: ער"ן בטלפון - 1201 או באתר האינטרנט של סה"ר, או כאן.
