המתקפה ההיסטורית וחסרת התקדים של איראן נכשלה. ישראל הביסה הלילה (בין שבת לראשון), יחד עם ארה"ב ובעלות ברית נוספות, את המבצע האווירי האדיר ואף קיבלה הזדמנות לשקם את הלגיטימציה המדינית והתודעתית שלה בזירה הבינלאומית שהתפוגגה לאורך מלחמת חרבות ברזל. לכישלון המתקפה האיראנית אחראית בעיקר תוכנית ההגנה של צה"ל (ראו להלן), שהתבססה על מודיעין מדויק ועל יכולות יוצאות דופן של טייסי חיל האוויר ומערכי ההגנה האקטיבית על כל מרכיביהם.
רון בן ישי מרחיב על הלילה הדרמטי
(צילום: ירון ברנר)
השאלה העיקרית היא אם וכיצד תגיב ישראל. שני וקטורים מנוגדים משפיעים על ההחלטה הצפויה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון גלנט והשר בני גנץ, שהוסמכו על ידי הקבינט להתוות את התגובה. הווקטור האחד הוא הצורך להרתיע את איראן. האייתוללות עשו הלילה מה שלא עשו מעולם כשתקפו את ישראל בכוונה להסב לה נזק חמור וכדי לפגוע בביטחון האישי של אזרחיה. אם היא לא תגיב באופן כואב על המתקפה, עלולים האייתוללות ובני בריתם ב"ציר ההתנגדות" - וגם מדינות האזור שמוכנות לנרמל את יחסיהן עם ישראל – לראות זאת כחולשה.
לישראל יש גם עניין לאיים על שרידות המשטר בטהרן באמצעות חשיפת חולשתו, אבל כאן נכנסת השפעת הווקטור השני, שהוא חשוב לא פחות ואולי אף יותר: הדרישה התקיפה של ארה"ב, בריטניה, צרפת, גרמניה וקנדה, שישראל תימנע מתגובה לא פרופורציונלית שעלולה לסכן את היציבות באזור. מלחמה אזורית כזו תשרת גם את מנהיג חמאס בעזה יחיא סינוואר. לכן לישראל יש עניין להיענות לדרישת המערב ולחזור ולהתמקד במלחמות בעזה ובצפון, ולהשאיר את הטיפול היסודי באיראן להזדמנות אחרת.
ממילא, תגובה ונקמה הן מאכל שמגישים קר. עדיף לתכנן אותן היטב כדי שיהיו אפקטיביות, גם אם זה ייקח זמן וייעשה באופן חשאי. בשיקולים לתגובה יש עדיפות לשמירה על הלגיטימציה שישראל מקבלת מהעולם ולצורך לפתוח דף חדש עם המערב. ההרתעה היא מוצר מתכלה מטבעו, לעומת זאת הברית עם המערב וארכיטקטורת ההגנה האזורית הן נכסים אסטרטגיים בני-קיימא. לכן עדיף להיענות לדרישות ארה"ב להימנע מ"תגובה פזיזה", כלומר – עוצמתית.
לא רק הישג צבאי, אלא גם מדיני
כך הוכשלה המתקפה האיראנית: האמריקנים, הבריטים, הצרפתים וכנראה גם חיל האוויר הירדני סיפקו חגורת גילוי קדמית של הטילים הבליסטיים, הכטב"מים וטילי השיוט שאיראן שיגרה במאותיהם. כתוצאה מהגילוי המוקדם יכלה מערכת ההגנה האווירית של ישראל למקד את מאמציה וליירט אותם עוד לפני שהגיעו לשטחה. מתוך 100 טילים בליסטיים ששוגרו, ניתן למנות על אצבעות כף יד אחת את אלה שחצו את הגבול לישראל. במקביל, אף כטב"ם ואף טיל שיוט מתוך כ-200 פריטים לא הגיע לארץ. האמריקנים ובעלי בריתם יירטו כ-70 כטב"מים וכל השאר יורטו על ידי מטוסי חיל האוויר. רוב הטילים הבליסטיים יורטו על ידי מערכות החץ ושרביט קסמים.
שיגור טילים בליסטיים מאיראן לישראל, הלילה
זה, לפי כל קנה מידה, וכפי שציין נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, ניצחון גדול של ישראל בקרב ההגנה מול איראן, שניסתה לעשות שני דברים: האחד, לפגוע בבסיסי חיל האוויר בנבטים ובחצרים, ובבסיסים ובמתקני התרעה ואיסוף מודיעיניים ביהודה ושומרון וברמת הגולן. הדבר השני הוא השיטה: "להרוות" את מערכי ההגנה של ישראל ולשתק אותם באמצעות שיגור בעת ובעונה אחת של מאות טילים וכטב"מים, ובכך להתגבר על היעדר ההפתעה ועל ההשתתפות של האמריקנים. הפתרון שלהם היה כמות, והוא נכשל.
זו הפעם הראשונה אי-פעם שמדינה מתמודדת בהצלחה עם נחילים שכללו יותר מ-100 כטב"מים ושיגור של כ-30 טילי שיוט. לשם השוואה, ההתקפה האיראנית על מתקני הנפט בסעודיה ב-2019 כללה 17 כטב"מים וארבעה טילי שיוט, וגם אלה לא יורטו. מערכת ההגנה האווירית של ישראל ומערכת התקשוב של צה"ל לא יכלו לצפות לתרגול כזה, שלקחיו הטכנולוגיים והאופרטיביים יועילו להן שנים רבות קדימה.
הכישלון לא רק סיפק הוכחה לעליונות המודיעינית והאווירית של ישראל, וליעילות יוצאת הדופן של מערך ההגנה האקטיבית הרב-שכבתית ליירוט טילים, אלא גם נתן הישגים מדיניים שאי-אפשר להפריז בחשיבותם. העיקרי בהם הוא שלמערב ניתנה אפשרות לתקן מסלול, ולישראל לשקם את הלגיטימציה שלה ולצאת מהבידוד המדיני שבו הייתה נתונה בעקבות המשברים ההומניטריים שיצרה הפעילות של צה"ל ברצועת עזה.
ההתקפה האיראנית החזירה את תמונת המצב באזור לפרופורציות האמיתיות, ולפיהן איראן ושלוחיה, כולל חמאס, הם אלה שמאיימים על יציבות המזרח התיכון ומאיימים להצית מלחמה כוללת בשל עוינותם ושנאתם לישראל. מנהיגי המערב כבר ביטאו זאת, וזה יבוא לידי ביטוי גם בדיון הקרוב באו"ם.
האם תהיה השפעה על הסכם בצפון?
הישג נוסף של ישראל נעוץ בעובדה שארה"ב, בריטניה, צרפת ואפילו ירדן לא נרתעו מאיומיה של איראן לפגוע בהן, אלא נלחמו אקטיבית תוך חלוקת עבודה מדויקת ומתוכננת מראש לצד ישראל. התיאום שהוכח בין צה"ל לבין פיקוד המרכז האמריקני, סנטקום, הוא חסר תקדים באופן ההדוק שבו התבצע תוך לחימה ממש. אחראי לכך מפקד סנטקום, הגנרל מייקל קורילה, שעבד יחד עם צה"ל ביממה האחרונה על תכנון המערכה.
בשיתוף ארה"ב ומדינות אזוריות מומש למעשה חלומה האסטרטגי של ישראל: "ארכיטקטורת ההגנה האזורית מפני איראן". האמריקנים לקחו על עצמם את ההגנה הקדמית וצירפו אליה את מטוסי הקרב של בריטניה וצרפת, שגם הם ראו במהלך האיראני מעשה תוקפנות מסוכן שעלול היה – במקרה של אבדות ונזק לישראל – להצית מלחמה אזורית. לאמריקנים, לבריטים, לצרפתים, לירדנים ולמצרים היה עניין ברור למנוע את הצלחת המתקפה, כדי שישראל לא תגיב במכה צבאית עצימה בשטח איראן ושלאחריה יתממש התרחיש המסוכן.
איראן כמובן מנסה להפוך את הכישלון לניצחון בדעת הקהל הפנימית שלה באמצעות פייק ניוז, אבל הציבור באיראן ידע תוך ימים ספורים מה קרה, וזו תהיה מכה נוספת ליוקרת המשטר וליכולתו לאיים על סביבתו. זה הישג נוסף של ישראל בהדיפת המתקפה הזאת.
אין ספק שגם מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה רואה את תוצאות ההתקפה, ואף שברור שאיראן ושלוחיה לא פעלו בכל הכוח שיש להם (זה נכון בעיקר לגבי חיזבאללה, שלו ארסנל טילים עצום), הם מבינים את יכולות ההגנה והיירוט של ישראל. ובעיקר הם מבינים שבכל הסלמה שהם ייזמו - בין אם זאת תהיה איראן בתחום הגרעין ובין אם יהיה זה חיזבאללה בלבנון - הם עלולים לא רק לספוג מכה אנושה מחיל האוויר של ישראל, אלא גם להיתקל במערך הגנה משותף ומעובה שלה ושל שותפותיה.
בשורה התחתונה, מה שקרה הלילה עלול להשפיע על נסראללה להתקרב להסכמה להסדר דיפלומטי בעימות שבו פתח בגבול הצפון בעקבות המלחמה בעזה. גם השחקנים האזוריים האחרים נוכחו שארה"ב אכן יצוקה בברזל כשהיא מבטיחה לעמוד לצד ישראל, ועל הדרך קנו לעצמם האמריקנים באזור אמינות וכושר הרתעה שאבדו להם בשנים האחרונות, כולל בעת המריבות המתוקשרות עם ממשלת נתניהו בתקופה האחרונה.
