שגריר ישראל בארה"ב יחיאל לייטר עדכן היום (ראשון) על מצבו של בנו נריה, שנפצע קשה מאוד בפיגוע הדריסה בשבוע שעבר. הוא כתב ברשת X: "משפחתי ואני מודים לכל מי שמתפלל עבורנו ותומך בנו בתקופה זו. חייו של נריה עדיין תלויים על בלימה, אך ראינו כמה סימנים מעודדים ואנו נאחזים בהם בתקווה".
השגריר לייטר ובנו נריה
(צילום: Ilia YEFIMOVICH / AFP)
יחיאל קרא להמשיך בתפילות למען בנו: "אנו מאמינים בכוחה של תפילה, בכך שה' שומע תפילות ויכול לרפא גם כאשר הריפוי נראה בלתי אפשרי". הוא הוסיף: "לצד תחושת התודה העמוקה שלי לכל מי שדואג, אני מבקש שהתפילות עבור נריה יכללו גם איחולים לרפואה שלמה לכל מי שנפצע באורח קשה מידי מחבלים. נריה וחבריו הם הגיבורים שמבטיחים שנוכל להתמיד ולנצח במאבק נגד אלה שזורעים רצח והרס".
לדבריו, "זהו מאבק על עתיד הציוויליזציה, לא פחות".
תיעוד הפיגוע במחסום
רס"ם נריה לייטר, לוחם מילואים ותושב היישוב חוות יאיר שבשומרון, נפצע קשה בפיגוע הדריסה ביום רביעי שעבר במחסום כביש 443. מחבל פלסטיני דהר עם רכבו לעבר המחסום. המחבל חוסל על-ידי כוח צה"ל שהיה במקום, נריה פונה לבית החולים שערי צדק בירושלים - ושם הרופאים ממשיכים להילחם על חייו.
הפיגוע אירע יום לפני נאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו באו"ם, שם היה אמור להתלוות אליו השגריר לייטר. במקום זאת השגריר הגיע לישראל. "כשעליתי על המטוס מניו יורק בזמן שהכנתי את ביקור ראש הממשלה באו"ם, היה חשש שאעלה ללא תקווה, וברוך השם הרופאים הצליחו לייצב את מצבו של נריה", אמר אביו של הפצוע ביום חמישי שעבר.
השגריר הוסיף: "הבת הגדולה שלי שרה, שבעלה נלחם כמג"ד גדוד שקד, ילדה בזמן המלחמה בת בשם שקד ונכנסה לעוד היריון. כשהיא הגיעה למיטת אחיה נריה הייתה לה ירידת מים - שבועיים לפני התאריך, ועכשיו היא שוכבת 40 מטר מאח שלה בטיפול נמרץ". בן נוסף של השגריר, רס"ן במיל' משה ידידיה לייטר, נפל בעזה בתחילת המלחמה.
"החלטה לא פשוטה לצאת שוב למילואים"
במאי השנה כתב נריה פוסט מרגש בפייסבוק, אחרי סבב של חודשיים וחצי במילואים. "הוקפצנו בתחילת המבצע האחרון באיראן, ומאז החיים נכנסו למסלול אחר - כזה שאין בו באמת ימים ושעות. רק משימות, אנשים טובים ורצון לעשות מה שצריך", כתב אז לוחם המילואים שנפצע כאמור ביום רביעי שעבר. "יש רגעים ששווה לעצור בהם ולהגיד כמה מילים. בעיקר בשביל האנשים שאיתי, ואולי גם בשביל מי שמתלבט מבחוץ מה המקום שלו בתוך התקופה הזאת".
הוא הוסיף אז: "אם יש משהו שלמדתי בתקופה הזאת, אולי אפילו שיעור לחיים, זה שאנחנו אלופים בלפתור את הבעיות של אחרים ושל המדינה כולה. לכולנו יש דעות, מחשבות, ביקורת ורעיונות איך נכון לנהל מלחמה ואיך נכון לנהל מדינה. וגם לי יש. אבל בתוך כל הרעש, הבנתי מחדש שהשאלה האמיתית היא לא מה כולם צריכים לעשות - אלא מה אני צריך לעשות. מה נמצא בשליטה שלי. האם אני חלק או לא חלק. האם אני עולה על הרכבת או מסתכל עליה נוסעת.
"כאח שכול, אחרי שאחי משה הי"ד נהרג במלחמה, ההחלטה לצאת שוב למילואים לא הייתה פשוטה בכלל. משהו בלב באמת נקרע. אבל לא הצלחתי לעמוד מהצד בזמן שחברים שלי עושים עוד סבב ועוד סבב. לא באמת הייתה לי אפשרות פנימית להישאר בבית. והאמת? למרות כל הקושי - אני מרגיש זכות עצומה. זכות להיות חלק מהרגעים ההיסטוריים האלה. זכות להיות עם אנשים שנותנים מעצמם בלי לחשב יותר מדי. זכות להיות חלק מחבורה של אנשים שבחיים הרגילים כל כך שונים אחד מהשני - אבל כשצריך, כולם פשוט מגיעים".
