הפילוג הפוליטי העמוק בצרפת ניכר היום (ב') סביב השאלה כיצד ראוי לחלוק כבוד לאגדת הקולנוע המנוחה בריז'יט בארדו, שהלכה אתמול לעולמה, ואף שנחשבה לסמל צרפתי על המסך הגדול ונודעה בפעילותה למען זכויות בעלי חיים זכורה בעיני רבים דווקא בשל הזדהותה עם עמדות הימין המוגדר קיצוני, הזדהות שבגינה ספגה בשליש האחרון של חייה חמש הרשעות בבית המשפט.
בארדו הלכה לעולמה בגיל 91 בביתה בדרום צרפת, וכלי תקשורת ברחבי העולם מיהרו להקרין את תמונותיה האייקוניות ולגולל את סיפור חייה בעקבות ההודעה. בארדו התפרסמה בשנת 1956 בסרט "ואלוהים ברא את האישה", והספיקה לשחקן בכ-50 סרטים לפני שפרשה מהקולנוע ב-1973 והחליטה להקדיש את חייה למאבק למען זכויות בעלי חיים.
לצד מעריציה ומוקירי זכרה הרבים של בארדו, מבקרים לא מעטים בצרפת זוכרים לה את הצהרותיה נגד זרים, מהגרים ובעיקר מוסלמים, שהביאו להרשעתה שוב ושוב בהסתה לשנאה גזענית. ב-1997 למשל יצאה נגד טקס שחיטת הכבשים של חג הקורבן המוסלמי, אמרה שהמנהג "יכתים את אדמתה של צרפת", ואחר כך הוסיפה: "הם משספים גרונות של נשים וילדים, של הנזירים שלנו, של עובדי המדינה שלנו, של התיירים שלנו, של הכבשים שלנו. יום אחד גם אנחנו נישחט".
בספר שפרסמה ב-2003 הצהירה בארדו בפה מלא כי היא מתנגדת ל"איסלאמיזציה של צרפת", ונימקה זאת בכך ש"אבותינו הקדמונים, סבינו ואבותינו, מסרו את חייהם במשך מאות שנים כדי לדחוק החוצה פולשים שבאו בזה אחר זה". היא הזהירה מ"החדירה המסוכנת התת-קרקעית של האיסלאם", שאותה השוותה ל"פלישה". הערות שנויות במחלוקת השמיעה לא רק נגד מוסלמים, אלא גם נגד תושבי האי הצרפתי ראוניון שלחופי אפריקה, שאותם כינתה "ברברים".
הרומן עם לה פן: אבא "מקסים" ובת ש"תציל את צרפת"
הרומן של בארדו עם הימין הקיצוני בצרפת נמשך לפחות משנות ה-90, אז הפכה לתומכת של מנהיג מפלגת "החזית הלאומית" ז'אן-מרי לה פן, מי שחרת על דגלו התנגדות למהגרים – ועורר גם שלל סערות בגלל התבטאויות אנטישמיות. ב-1996 תיארה אותו בארדו כגבר "מקסים" שמודאג מהגידול המבעית בהגירה. בעלה הרביעי, ברנאר דורמל, שהיה לידה כשהלכה לעולמה אתמול בבוקר, היה בעצמו יועץ פוליטי של חוגי ימין קיצוני, בכלל זה של ז'אן-מרי לה פן.
לימים הביעה בארדו תמיכה גם בבתו של לה פן, מרין, שתפסה את מקומו כמנהיגת המפלגה ושינתה את שמה ל"איחוד הלאומי", תוך שהיא דבקה בקו של התנגדות למהגרים ולאיסלאם. בארדו תמכה בה במרוץ לנשיאות ב-2012 וב-2017, הצהירה שהיא "האישה היחידה שיש לה ביצים", ואף כינתה אותה "ז'אן ד'ארק מודרנית", ואמרה שהיא מקווה שתוכל "להציל את צרפת".
בספרה האחרון טענה בארדו כי הימין – כשכוונתה לימין של לה פן – הוא התרופה היחידה לייסוריה של צרפת, מדינה שלדבריה הפכה "משעממת, עצובה, כנועה, חולה, הרוסה, שוממה וגם וולגרית". לצד זה הדגישה בעבר כי היא יכולה לשתף פעולה עם כל פוליטיקאי שדואג לרווחתם של בעלי החיים, ובין השאר שיבחה את מנהיג השמאל הקיצוני ז'אן-לוק מלנשון, שידוע בין השאר בעמדותיו האנטי-ישראליות החריפות, על כך שהוא צמחוני.
אוספים חתימות לטקס כמו של "אלביס הצרפתי"
שלא במפתיע, דמויות מהימין הקיצוני הצרפתי היו מהראשונות לספוד לבארדו אתמול עם היוודע דבר מותה. מרין לה פן מסרה כי בארדו הייתה "צרפתייה בצורה מדהימה: חופשייה, בלתי ניתנת לאילוף, שלמה", וז'ורדן ברדלה, מי שנחשב לבן טיפוחיה של לה פן ומכהן כיום כראש מפלגתה, אמר שצרפת איבדה "פטריוטית נלהבת". בארדו עצמה הספיקה לפני מותה לשבח את ברדלה הצעיר, ואמרה שהוא "טוב מאוד".
גם הנשיא עמנואל מקרון, הנחשב לאיש מרכז, ספד כמובן לבארדו, וכתב כי היא הייתה אגדת קולנוע של המאה ה-20: "סרטיה, קולה, תהילתה המסנוורת, ראשי התיבות שלה, רגעי הצער שלה ותשוקתה הנדיבה לבעלי חיים – בריז'יט בארדו גילמה חיים של חופש. קיום צרפתי, זוהר אוניברסלי. היא נגעה בנו. אנו מתאבלים על לכתה של אגדה".
הפוליטיקאי השמרן אריק סיוטי, שהיה בעבר מנהיג הרפובליקנים, הציע לערוך לבארדו אירוע פרידה כמו זה שארגנו בצרפת ב-2017 לאגדת הרוק הצרפתית ג'וני האלידיי. האלידיי, שנחשב ל"אלביס פרסלי הצרפתי", זכה בשעתו לתהלוכה שבה הובל ארונו לאורך השאנז אליזה בפריז, כשמאות רוכבי הארלי-דייווידסון מלווים את השיירה, כמחווה לאהבתו לאופנועים. כמיליון איש התאספו אז ברחובות פריז לחלוק לו כבוד אחרון, וגם הנשיא מקרון נשא לו דברי הספד. סיוטי השיק אתמול עצומה מקוונת בקריאה לערוך לבארדו אירוע דומה, אך בינתיים נאספו בה רק קצת יותר מ-7,000 חתימות.
7 צפייה בגלריה
בארדו ב-1982. גם בשמאל היה מי שספד: " דמות מרשימה, סמל של חופש ותשוקה"
(צילום: AP Photo/Duclos)
במחנה השמאל, בינתיים, רק מעטים התבטאו בנוגע למותה של בארדו. אחד מהם היה פיליפ ברון, בכיר במפלגה הסוציאליסטית, שאמר לרדיו "אירופה 1": "בריז'יט בארדו הייתה דמות מרשימה, סמל של חופש, מרד ותשוקה. אנחנו עצובים על לכתה". הוא הוסיף שהוא אינו מתנגד לכך שבארדו תזכה להוקרה לאומית, אך רמז לדעותיה השנויות במחלוקת: "באשר לעמדותיה הפוליטיות, יהיה די זמן בימים ובשבועות הקרובים לדבר עליהן".
מנהיג המפלגה הקומוניסטית פביאן רוסל כינה את בארדו דמות מפלגת, אך הדגיש כי "כולנו מסכימים שהקולנוע הצרפתי יצר את BB (כינויה) ושהיא גרמה לו לזהור בכל העולם". חברת הפרלמנט מטעם מפלגת הירוקים סנדרין רוסו הייתה ביקורתית יותר: "להתרגש מגורלם של דולפינים אבל להישאר אדישה למותם של מהגרים (שטובעים) בים התיכון – איזו רמה של ציניות זו?", שאלה, כשהיא מתכוונת לכך שבצד דאגתה לבעלי חיים הייתה בארדו מתנגדת נחרצת למילוי צרפת במהגרים.
