מחלות המין באירופה מטפסות לשיאים שלא נראו יותר מעשור, ומעוררות דאגה בקרב רשויות הבריאות ביבשת. נתונים חדשים של המרכז האירופי לבקרת מחלות ומניעתן ECDC מצביעים על עלייה חדה במיוחד במקרי זיבה ועגבת בשנת 2024, לצד כמעט הכפלה במספר מקרי העגבת המולדת - מצב שבו הזיהום עובר מאישה הרה לעובר ועלול לגרום לסיבוכים קשים ומתמשכים אצל היילוד.
לפי הדוח, בשנת 2024 דווחו במדינות המשתתפות באיסוף הנתונים 106,331 מקרי זיבה - עלייה של 303% מאז 2015 והרמה הגבוהה ביותר מאז תחילת המעקב האירופי אחר מחלות מין ב-2009. ספרד רשמה את מספר המקרים הגבוה ביותר, עם 37,169 אבחנות, אך מספרים גבוהים דווחו גם בהולנד עם 13,952 מקרים, בצרפת עם 13,533, בבלגיה עם 7,623, באירלנד עם 5,832 ובדנמרק עם 5,091. כאשר בוחנים את שיעור התחלואה ביחס לגודל האוכלוסייה, התמונה משתנה: השיעורים הגבוהים ביותר נרשמו באירלנד, עם 109 מקרים ל-100 אלף איש, במלטה עם 89.6, באיסלנד עם 88.1, בלוקסמבורג עם 86.6 ובדנמרק עם 85.4.
5 צפייה בגלריה
מספר המקרים הגבוה ביותר של זיבה ועגבת - בספרד. בתמונה: מזרקת סיבלס במדריד
(צילום: shutterstock)
גם בעגבת נרשמה עלייה חדה: מספר המקרים יותר מהוכפל מאז 2015 והגיע בשנת 2024 ל-45,577. ספרד בלטה גם כאן עם 11,556 מקרים, אך אחריה הופיעו מדינות נוספות עם מספרי אבחנות משמעותיים, בהן גרמניה עם 9,509 מקרים, בלגיה עם 3,420, איטליה עם 3,088, פולין עם 2,875, צרפת עם 2,486 ופורטוגל עם 2,198. בשיעור יחסי לאוכלוסייה בלטה במיוחד מלטה, עם 60.3 מקרים ל-100 אלף איש, ואחריה ספרד עם 23.8, פורטוגל עם 20.7, הונגריה עם 18 ואירלנד עם 17.6.
כלמידיה נותרה מחלת המין החיידקית המדווחת ביותר באירופה, עם 213,443 מקרים בשנת 2024. ואולם, מספר המקרים ירד בכ-6% מאז 2015. במספרים מוחלטים בלטו ספרד עם 41,978 מקרים, דנמרק עם 29,946, שבדיה עם 26,331, נורבגיה עם 23,100, צרפת עם 22,231 והולנד עם 20,174. במדד של שיעור תחלואה ל-100 אלף איש, המדינות הנורדיות בלטו במיוחד: דנמרק עם 502.3 מקרים, איסלנד עם 489.1, נורבגיה עם 416.2, פינלנד עם 258.5 ושבדיה עם 249.5.
בנוסף דווחו בשנת 2024 באירופה 3,490 מקרים של לימפוגרנולומה ונראום, מחלת מין חיידקית נוספת הנגרמת מזנים מסוימים של חיידק הכלמידיה. לפי ה-ECDC, מדובר במחלה פחות מוכרת לציבור הרחב, אך כזו שנמצאת גם היא במגמת עלייה בשנים האחרונות. בדוחות האירופיים מצוין כי הולנד וספרד מרכזות יחד את רוב המקרים המדווחים של המחלה.
מי שנעדרת מהדוחות האירופיים, אבל לא מהמשבר, היא בריטניה. מאז הברקזיט היא מפרסמת נתונים בנפרד, וגם שם נרשמו בשנים האחרונות מספרים גבוהים במיוחד. בשנת 2024 דווחו שם 71,802 מקרי זיבה ו-9,535 מקרי עגבת מוקדמת. בבריטניה אף הושק בשנת 2025 חיסון נגד זיבה, לאחר שבשנת 2023 נרשם במדינה שיא של יותר מ-85 אלף מקרי זיבה.
ב-ECDC מזהירים כי העלייה אינה מסתכמת במספרים בלבד. "מחלות מין נמצאות בעלייה כבר עשר שנים והגיעו בשנת 2024 לרמות שיא", אמר ברונו צ'יאנצ'יו, ראש היחידה למחלות המועברות במגע ישיר ולמחלות שניתנות למניעה בחיסון ב-ECDC. לדבריו, כאשר מחלות אלה אינן מטופלות, הן עלולות לגרום לסיבוכים חמורים, בהם כאב כרוני, אי-פריון, ובמקרה של עגבת גם פגיעה בלב או במערכת העצבים.
אחד הנתונים המדאיגים ביותר נוגע לעגבת מולדת. בין 2023 ל-2024 כמעט הוכפל מספר המקרים במדינות שדיווחו על כך, מ-78 ל-140 מקרים ב-14 מדינות. מדובר במצב שבו אישה הרה עם עגבת שאינה מאובחנת או מטופלת בזמן מעבירה את הזיהום לעובר. לפי ה-ECDC, העלייה הזו מצביעה לא רק על התפשטות המחלה באוכלוסייה, אלא גם על החמצת הזדמנויות במערכת הבריאות - בדיקות סקר לא מספקות במהלך ההיריון, היעדר מעקב, בדיקות חוזרות שלא בוצעו או טיפול שלא ניתן בזמן.
העלייה אינה אחידה בכל האוכלוסיות. גברים שמקיימים יחסי מין עם גברים נותרו הקבוצה שנפגעת באופן לא פרופורציונלי, ובה נרשמו העליות ארוכות הטווח החדות ביותר בזיבה ובעגבת. עם זאת, ב-ECDC מדגישים כי העלייה מתרחבת גם לאוכלוסייה ההטרוסקסואלית, ובמיוחד בקרב נשים בגיל הפריון - מגמה שמגבירה את החשש מעלייה נוספת בעגבת מולדת.
לא רק יחסי מין לא מוגנים
הסיבות לזינוק מורכבות. לפי ה-ECDC, חלק מהעלייה קשור ל"פערים מתרחבים בבדיקות ובמניעה", אך גם לשירותים שאינם נגישים מספיק, ליישום לא אחיד של תוכניות מניעה במדינות שונות, לאסטרטגיות לאומיות מיושנות ולשינויים התנהגותיים שהתרחשו אחרי מגפת הקורונה. בדוח מצוין כי ב-13 מתוך 29 מדינות שדיווחו, עדיין קיימת השתתפות עצמית בתשלום עבור בדיקות בסיסיות למחלות מין - חסם שעלול להרחיק אנשים מבדיקה מוקדמת.
היבט נוסף שמדאיג את רשויות הבריאות הוא עמידות לאנטיביוטיקה, בעיקר בזיבה. בינואר 2026 פרסם ה-ECDC הנחיות ייעודיות לשימוש בדוקסיציקלין כטיפול מונע לאחר חשיפה בקרב אנשים בסיכון גבוה, אך הבהיר כי אינו ממליץ על שימוש רחב בגישה זו נגד זיבה, בשל שיעורים גבוהים של עמידות לאנטיביוטיקה והחשש מהאצת התפתחותה של עמידות נוספת. בבריטניה דווח גם על עלייה במקרי זיבה עמידה לצפטריאקסון, אחת האנטיביוטיקות המרכזיות לטיפול במחלה.
ד"ר אייל פרץ, מומחה עור ומין, על המצב בישראל: "לא מדובר באותה רמה של עלייה. בכלמידיה יש מגמת עלייה איטית לאורך השנים, ובזיבה יש עלייה בעשור האחרון. בכל מה שקשור לעגבת, גם בארץ יש מגמה של עלייה בעשור האחרון, אבל לא במספרים כמו באירופה"
התסמינים אינם תמיד ברורים. זיבה עלולה לגרום לכאב, להפרשה חריגה ולדלקת באיברי המין, אך בחלק מהמקרים אינה גורמת לתסמינים כלל. עגבת עשויה להתבטא בפצעים באזור איברי המין או הפה, בפריחה בכפות הידיים, בנשירת שיער ובתסמינים דמויי שפעת, אך גם היא יכולה להיות קשה לזיהוי בשלביה הראשונים והתסמינים עלולים להופיע ולהיעלם. שתי המחלות ניתנות לטיפול באנטיביוטיקה, אך כאשר הן אינן מאובחנות ומטופלות בזמן, הן עלולות לגרום לנזקים משמעותיים.
המסר של רשויות הבריאות באירופה פשוט אך חד: שימוש בקונדום עם פרטנרים חדשים או מרובים, בדיקה במקרה של תסמינים כמו כאב, הפרשה או כיב, וטיפול מהיר במקרה של אבחנה. לצד זאת, ה-ECDC קורא למדינות אירופה לעדכן בדחיפות את האסטרטגיות הלאומיות למניעת מחלות מין, להרחיב את הגישה לבדיקות, לחזק את מערכי המעקב והדיווח, לשפר את איתור בני ובנות הזוג של נדבקים, ולוודא שבדיקות הסקר לנשים הרות מתבצעות בזמן. ללא פעולה נחושה, מזהירים שם, המגמות הנוכחיות צפויות להימשך - ואיתן גם הפגיעה הבריאותית והפערים בגישה לטיפול.
הזווית הישראלית
גם בישראל, אומר ד"ר אייל פרץ, רופא עור ומין במכבי שירותי בריאות במחוז ירושלים והשפלה, ניכרת בשנים האחרונות עלייה בחלק ממחלות המין - אך לדבריו, לא באותם היקפים שמתוארים כעת באירופה. "בגדול, לא מדובר באותה רמה של עלייה", הוא אומר. "בכלמידיה יש פחות או יותר מגמת עלייה איטית לאורך השנים, ובזיבה יש עלייה בעשור האחרון. בכל מה שקשור להרפס, שגם היא מחלת מין, המצב יחסית יציב. בכל מה שקשור לעגבת, גם בארץ יש מגמה ברורה של עלייה בעשור האחרון, במיוחד מאז השנים 2015-2016, אבל לא במספרים כאלה כמו באירופה".
ד"ר אייל פרץלדבריו, הסיבות המרכזיות לעלייה קשורות בעיקר להתנהגות מינית לא מוגנת ולבדיקות סקר שאינן מתבצעות בתדירות מספקת, בעיקר בקרב צעירים. "בסופו של דבר, היעדר שימוש באמצעי מניעה, זו הסיבה הכי שכיחה, וסיבה נוספת היא שחבר'ה צעירים פשוט לא טורחים לעשות בדיקות סקר בתדירות מספיק גבוהה", הוא מסביר. "גם אם אתה לא סימפטומטי, אתה מדבק. אתה מקיים יחסי מין עם פרטנר אחד, נדבק ולא יודע שאתה חולה, ואחר כך מקיים יחסי מין עם פרטנר נוסף ומדביק גם אותו - בלי להבין שככה אתה גורם להתפשטות המחלה".
לצד זאת מדגיש ד"ר פרץ כי לא מדובר רק באחריות של מערכת הבריאות, אלא גם במודעות ובהרגלים של הציבור. "זה לא תמיד קשור למשרד הבריאות המקומי, אלא גם לחינוך של האוכלוסייה", הוא אומר. "אנשים צעירים שמקיימים יחסי מין עם הרבה פרטנרים, או ללא שימוש באמצעי מניעה, צריכים לקבל מידע מהקופות ומקמפיינים של מודעות למחלות מין. אם הם מקפידים לעשות בדיקות סקר בתדירות מספיק גבוהה, אפשר לאתר את המחלות גם כשהן במצב רדום - כשהמטופל אסימפטומטי אבל עדיין מדבק".
ד"ר אייל פרץ מומחה ממכבי: "יש להגיע לבדיקות, במיוחד אם יש חשד לתסמינים שקשורים למחלות מין - כמו צריבה במתן שתן, הפרשה מהפין או פריחה באזור הגניטליה. בנוסף, חשוב לבצע בדיקות במיוחד אצל אנשים שמקיימים יחסי מין עם הרבה פרטנרים ולא מקפידים על שימוש באמצעי מניעה"
אבל הזינוק במספרי ההדבקה הוא רק חלק מהבעיה. בזיבה, אחת המחלות שמובילות את העלייה באירופה, מתווסף כאמור אתגר נוסף: החיידק לומד עם השנים לשרוד מול חלק מהאנטיביוטיקות ששימשו בעבר לטיפול בו. המשמעות היא שטיפול לא מדויק או לא מתאים עלול לא רק להיכשל, אלא גם לאפשר למטופל להמשיך לשאת את החיידק ולהדביק אחרים. "אנחנו רואים את זה בעיקר בזיבה", אומר ד"ר פרץ. "ברגע שנותנים טיפול לא מתאים, לא ממגרים את התופעה. זה לא נכון באותה מידה לגבי כלמידיה, מיקופלזמה או עגבת, אבל בזיבה בהחלט יכולה להיות לזה משמעות. העמידות של זיבה ידועה, ואם יש רופאים שממשיכים לטפל בתרופות אנטיביוטיות שהזיבה כבר פיתחה אליהן עמידות - הסיכוי למגר את זה נמוך".
הבעיה מורכבת עוד יותר כאשר המטופל אינו סובל מתסמינים. "כשמישהו מגיע עם תסמינים של זיבה, או עם חשד לזיבה, או כשהוא נשא ומספר שבת הזוג אובחנה בזיבה בבדיקת שתן, הוא אמור לקבל טיפול אפקטיבי נגד זיבה", מסביר ד"ר פרץ. "אם הוא היה אסימפטומטי מלכתחילה, ולא היו לו תלונות כמו צריבה במתן שתן או הפרשה, והוא קיבל טיפול אנטיביוטי לא מתאים - בעצם לא טיפלו בו כיאות".
בתוך כך, הסכנה באבחון מאוחר או בהיעדר טיפול משתנה בין מחלה למחלה, אך עלולה להיות משמעותית. "בכלמידיה ובזיבה, בעיקר בנשים, המחלות עלולות לגרום בסופו של דבר לדלקות באגן, עד כדי פגיעה בפוריות", אומר ד"ר פרץ. "עגבת היא מחלה הרבה יותר מורכבת. עגבת מאוחרת יכולה לגרום לפגיעה במערכת העצבים ובמערכת הלב. עגבת מולדת יכולה לגרום להפלות ולנזקים בעובר. זה משהו הרבה יותר רחב והרבה יותר מורכב".
מה המסר המעשי לציבור הישראלי?
"בסופו של דבר, חשוב להקפיד להשתמש באמצעי מניעה, ובעיקר בקונדום. זה המסר הכי חשוב, במיוחד במניעה של כלמידיה, זיבה ועגבת. חשוב לזכור שקונדום לא יכול למנוע הדבקה בעגבת באופן מוחלט, כי בעגבת אפשר להידבק גם ממגע ישיר של עור בעור.
"המסר השני הוא להגיע לבדיקות, במיוחד אם יש חשד לתסמינים שקשורים למחלות מין - כמו צריבה במתן שתן, הפרשה מהפין או פריחה באזור הגניטליה. בנוסף, חשוב לבצע בדיקות גם כסוג של מעקב שגרתי, במיוחד אצל אנשים שמקיימים יחסי מין עם הרבה פרטנרים ולא מקפידים על שימוש באמצעי מניעה. חשוב לאתר נשאות בזמן, כדי למנוע התפשטות לפרטנרים נוספים".
