ב-7 באוקטובר היה רב-סרן שילה הר-אבן, מפקד פלוגה בגולני - מפקד גזרת נחל עוז. ב-06:29 נפתחו שערי הגיהינום, ובקרב הגבורה שילה עשה את הבלתי אפשרי: פיקד על הגזרה, על הפלוגה, על הקרבות בקיבוצים שהותקפו ועל הנמ"ר שממנו נלחם עם צוות חיילים, גיבש את התוכנית לכיבוש מחדש של מוצב נחל עוז להצלת החיילים הנצורים בו, והסתער עם חייליו.
ב-40 הדקות האחרונות הוא כבר היה פצוע קשה, בלי יד ועם חוסם עורקים, אך סירב לוותר. בפיקודו של שילה היה הכוח דל במספר, בחימוש ובמודיעין, אך המפקד וחייליו, בנחישות, ללא מורא, ותוך הקרבה עצמית, הצילו חיי אלפים בגזרת נחל עוז וביישובים שהמחבלים התכוונו להגיע אליהם. 16 מחייליו של שילה נפלו יחד איתו.
על האומץ, הגבורה, התושיה, התחבולה, הפיקוד, לקיחת האחריות, והכל בקור רוח וכשהוא כבר פצוע קשה ומסרב להתפנות - הומלץ שילה על-ידי התחקיר הצבאי של הקרב בנחל עוז לקבלת עיטור הגבורה. במהלך הקרב האכזרי והנורא הזה, שילה וחייליו פעלו מתוך ערך אחד נעלה: אהבת האדם והמדינה.
"שילה נפל בקרב, בן 25, לאחר שבחייו הקצרים הספיק כל כך הרבה להיות, ולעשות, ולאהוב, ולהנהיג, ולהשפיע על אחרים". מספרת עליו אמו, אינגריד הר-אבן. "שילה, מפקד נערץ, תמיד פעל לשנות, להשפיע ולהפוך את המדינה למקום טוב יותר דרך האנשים שעליהם פיקד ואותם חינך להיות יותר טובים. לתפיסת הפיקוד שלו קרא 'תרבות מנצחת מלחמות', מתוך אמונה שהרוח והערכים הם אלו שמנצחים, ואכן רק הרוח והערכים הם שעמדו לחיילים בעוטף עזה ביום הארור, לאחר שכל היתר קרס, ורק גבורתם היא שהצילה אותנו.
"הסטטוס של שילה בווטסאפ היה 'אני לדודי ודודי לי', שסימל עבורו את הערבות ההדדית בעם ישראל, את הנתינה לפני הקבלה", היא מתארת את בנה. "חיים רבים לא רק ניצלו בזכות שילה וחייליו, אלא גם הביאו ויביאו עוד חיים לעולם, והם בתורם יביאו עוד חיים לעולם. זה עם גדול שחי ויחיה בזכות שילה וכל החיילים שנפלו ביום הארור, ובמלחמות ישראל בכלל". שילה הותיר אחריו הורים, שני אחים נבו ואיתם, ובת זוג תמר.
מורשתו - נר לרגליה: "השליחות שלו ושלי מתמזגות"
לאחרונה מונתה אינגריד לכס השיפוט, ותתחיל את תפקידה בקרוב כשופטת בדיני משפחה. "מבחינתי, בחירתי לשיפוט היא המשך דרכו של שילה בחייו, ודרך מיוחדת להנצחתו", היא מספרת. "שילה נתן את חייו להגנה על המדינה שכל כך אהב ועל אזרחיה, ואני כעת הופכת בעצמי לסמל של המדינה, כך שהשליחות שלו וזו שלי מתמזגות. שילה ראה עצמו לא רק כמפקד, אלא בעיקר כמחנך, שתפקידו להכשיר את חייליו להיות אנשים ואזרחים יותר טובים. מלאכת השיפוט ותפקיד בית המשפט, הן באמצעות ההתנהלות באולם והן באמצעות ההחלטות הכתובות, הם במידה רבה חינוך הציבור על ידי הנחלת נורמות וסטנדרטים, לעשיית הטוב והנכון".
"אין לי ספק שאילו היה כאן, היה מתגאה בי". אינגריד הר-אבן
לדבריה, המורשת ששילה הותיר אחריו, יעמדו כנר לרגליה: "ראיית כל אדם וצרכיו היחודיים, הגנה וקידום החלשים, אהבת הזולת, להיות עוגן ומקור תמיכה לאלו הזקוקים לעזרה, בפרט בתחום המשפחה שבו לשופט יש אחריות מיוחדת של ראיית טובת הילדים וחסרי הישע, והגנה עליהם. שילה תמיד עשה דברים בדרך שלו, הדרך שהוא ראה כנכונה, מקצועית ומוסרית, ושיש בה את מירב התועלת למען טובת הזולת. גם אם זו הייתה דרך לא סלולה, וגם אם הייתה קשה יותר וכרוכה בה טרחה רבה יותר עבורו. זו הדרך שאני מאחלת לעצמי ללכת בה בכהונתי כשופטת".
"לא זכיתי לצערי ששילה יראה בהגשמת חלומי, שהיה למעשה חלום משפחתי, וילווה אותי בדרכי החדשה כשופטת", היא אומרת בכאב, "אך אין לי ספק שאילו היה כאן, היה מתגאה בי ונושא אותי על כפיים, ודווקא כשהוא לא כאן, הרי זו זכות וחובה לי, למרות הקושי האבל והצער, להמשיך ולקום בבוקר, לעשות ולפעול ולהגשים, כפי שהוא היה רוצה עבורי".
לצד השכול והאבל, אינגריד ומשפחתה בוחרים בחיים ובעשייה: "מבחינת המשפחה שלנו, גם אחרי ובצד האסון הנורא, יש מחר. יש בשביל מה ויש בשביל מי, עוד ילדים שכל אחד מהם הוא עולם שלם, ושילה תמיד תמיד איתנו. אומנם אני עתידה להיות מושבעת בבית נשיא המדינה עם כניסתי לתפקיד, אך לשילה כבר נשבעתי - לשפוט בענווה, בדרך ארץ, ברגישות שבצידה נחישות, ללא מורא, ולנסות להשכין שלום גם בסכסוכים המרים ביותר".
