רס"ן ט' (26) הוא מפעיל כטב"ם מסוג זיק ביחידה 52 של חיל האוויר, בבסיס פלמחים. ב-6 באוקטובר הוא חזר לארץ מתאילנד, ובלילה כבר עלה למשמרת שבמהלכה הפך למפעיל הכטב"ם היחיד שטס בשמי רצועת עזה בלילה שלפני 7/10.
בתחקיר "7 ימים" נחשף כי כשמוחמד דף שמע על כך שבאוויר יש כטב"ם אחד בלבד, שעורך סיור שנראה שגרתי, וכי בצד הישראלי לא נראית היערכות מרשימה, הוא חשד כי צה"ל מתכנן לו מלכודת - ושקל לבטל את המתקפה כולה. הרמטכ"ל, רב-אלוף הרצי הלוי, הנחה אמנם באותו לילה לשגר כטב"ם נוסף לטובת איסוף חזותי איכותי, אך ההוראה לא מולאה בסופו של דבר. ולמרות שרס"ן ט' ראה דברים באוויר, הדיווחים שלו נתפסו כתרגיל של חמאס בלבד.
בריאיון מיוחד, מתאר רס"ן ט', לצד טייס F-16 וטייס מסוק קרב שהיו מהראשונים לזנק לאוויר עפוף העשן של הנגב המערבי בפרוץ המלחמה, כי ניסה - יחד עם חבריו - לעשות הכל כדי להדוף את המתקפה ולעזור ללוחמי על הקרקע, בתוך הכאוס הגדול. השלושה יצאו נגד הקונספירציות שמאשימות כי בחיל האוויר הייתה "בגידה מבפנים", שהופרכו גם עם מינויו של ראש מטה חיל האוויר בתחילת המלחמה - תת-אלוף עומר טישלר - למפקד חיל האוויר הבא, עם השלמת כהונתו של האלוף תומר בר. אך למרות זאת, הכישלון הגדול באותן שעות נוראיות ייצרבו לעד אצל רס"ן ט', ובמיוחד הלילה שקדם להן.
הלילה שלפני
איך עבר עליך הלילה שלפני המלחמה והשינוי הגדול בבוקר?
"למעשה, התקיפה שעשיתי בבוקר אחרי שהחלה הפלישה הייתה הראשונה בחיי כי סיימתי את ההסמכה רק כמה חודשים קודם לכן. לאחר קורס מפקדי משימה טסתי לחופשה בתאילנד, וחזרתי לארץ ב-6/10 ישירות למשמרת רגילה ושקטה בקרון ההפעלה של הטייסת בבסיס פלמחים. התחלתי משמרת בבט"ש וסיימתי אותה במלחמה".
לדבריו, "זו הייתה משמרת סטנדרטית, מ-02:00 בלילה עד ל-06:00 בבוקר, בזירת לבנון. בשעה 04:00 הבינו שמשהו קורה בעזה, אז הופניתי לזירה הדרומית. ראינו דברים זזים ומתרחשים סביב 05:00, אבל רק על הנקודה שהכטמ"ם סרק בעיר עזה. בסוף זו ראיית קשית, אתה רואה כמה עשרות מטרים על עשרות מטרים, למשימה איסופית מסוימת שקיבלתי. אי אפשר כך לחבר תמונה גדולה. אז ראיתי תזוזות בעמדות החירום של חמאס, אבל לא ידענו לחבר את זה לתמונה גדולה של יציאה מתקרבת למתקפה הגדולה בהיסטוריה של ארגון טרור".
רס"ן ט' אומר כי "דיווחתי זאת מעלה, גם כשראיתי הרבה דברים זזים, אבל מערכתית איש לא הבין שמשהו גדול קורה ברצועה. קפצנו עם הכטמ"ם מעל לכמה נכסי חירום של חמאס, לא נכסי שגרה, כמו מפקדות. ראיתי שם תנועה ערה עם אנשים שסוחבים ציוד על הקרקע וכלי רכב נוסעים - אבל למעלה התפיסה הרווחת הייתה שמדובר בעוד תרגיל, ושהם עדיין בעומק הרצועה, ולא מתקרבים לגבול".
"זה היה בלב העיר עזה", הוא מחדד. "הייתה לי מצלמה שלא מתעדת הרי את כל השטח. העבודה שלנו הייתה מול שב"כ והייתי למעשה עם הכטמ"ם היחיד של צה"ל בשמי הרצועה בלילה שקדם למתקפה. לקראת 06:00 בבוקר קידמו לעזה כטמ"מ נוסף (שפעל באיו"ש, י"ז), אבל אני הייתי היעיל יותר".
בדיעבד, לא הייתי צריך לצלצל בפעמונים חזק יותר באותו הלילה?
"אגף המבצעים העביר אותנו באמצע הלילה מלבנון לעזה, ובשעה 04:00 כאשר ראיתי התזוזות, אמרתי שזה יחסית חריג. אבל, לכל הגורמים המנוסים שראו ועודכנו על כך, גם שב"כ שהיה מולנו בקשר, זה לא נראה חריג. הדיבור היה שזה אימון של חמאס. לקראת 06:00 כבר לא זזו יותר למטה, ואז חטפנו את ההפתעה גם בקרון, כי ב-06:29 היה המטח המטורף שכוון גם אלינו. נפלו רקטות ליד הקרון שלנו והוא ממש רעד. זו הייתה הפתעה מצבית".
הטבח
"הצוות שלנו היה צוות איסוף ולא צוות תקיפה באופן מלא, ולכן מיד הגיע לקרון במקומונו צוות תקיפה", מתאר ט'. "יצאנו מהר לחדר המבצעים של הטייסת וראיתי שם את האנשים קצת בשוק סביב 06:45. הם אמרו לנו לרוץ לקרון אחר לתפוס שליטה על מטוס אחר, זה שהוסט מאזור חברון. צוות התקיפה שהחליף אותנו כבר ביצע בינתיים תקיפה ראשונה ליד נתיב העשרה, דיבר עם מג"ד 77 מעט לפני 07:00 בבוקר ושמענו בקשר מהם כמה חדירות יש".
תיעודי הלחימה בקיבוץ רעים ב-7/10
(צילום: דובר צה"ל)
3 צפייה בגלריה
"היו לנו דמעות בעיניים כי לא ידענו אם הרגנו חיילים". כוחות הביטחון ב-7/10
(צילום: דובר צה"ל)
רס"ן ט' מתאר: "לא עברנו שום תדריך לזה, אבל הבנו מהר מה קורה, למרות שחשבנו בהתחלה שזו חדירה אחת או שתיים, אז ניסינו לייצר תמונת מצב יחד עם האוגדה. בינתיים השמיים התמלאו בעשן שחור בכמה מקומות, ובמצב כזה כטמ"מים חייבים לעבוד במבנה ולא לבד. הגענו עם הכטמ"ם שלנו לבסיס ארז ופתאום ראיתי מלמעלה דמויות חמושות הולכות בנונשלנטיות. צעקו לנו בקשר מהאוגדה לבצע עליהן, ואז, ב-07:22, ביצעתי את התקיפה הראשונה בחיי".
איך היו התחושות באותן שעות ראשונות?
"בנינו לעצמנו תמונת מצב, וניסינו תמיד להבין מי מהחמושים זה כוחותינו ומי אויב - כי הם צעדו שם למטה לאט ליד ג'יפים צבאיים, וממש התווכחנו בינינו מי מחבל ומי חייל. לכן גם החלטנו לשגר בסמוך, מטרים בודדים מאותם חמושים. אלו תקיפות ששיבשו למשל את הפלישה לקיבוץ ארז. הטיל שלנו הוא קטן, ובשעות האלה עדיין היינו במוד המבצעי הרגיל שאוסר להכניס טלפונים לקרון אז לא ידענו על היקף האירועים. סביב 09:00 הורו לנו לתקוף את הטנדרים שנזהה בצירים ויש עליהם חמושים והם חוזרים לעזה. בינתיים, הגיעו אלינו עוד צוותים ותדרכנו אותם תוך כדי פעולה. היו לנו ממש דמעות בעיניים כי עדיין לא ידענו בוודאות אם תקפנו או הרגנו חיילים שלנו או מחבלים. רק כעבור יממה, בבדיקות השונות, הבנו שהרגנו רק מחבלים באותו היום".
ואישית, איך חשת בצהריי אותו היום?
"אחד המפקדים ביחידה תפס אותי בצהריי ה-7/10, אחרי שהייתי ער במשמרת רציפה מתחילת הלילה, וניער אותי. הוא אמר לי 'לך שטוף פנים, עברת אירוע קשה, תנוח כמה שעות ותחזור לקרון'. זה מה שעשיתי מאותו הערב שאחרי, 4-4, במשך כשנתייים, בכל הזירות. בהמשך, כשהעניינים נרגעו, מפקד היחידה צפה בכל 4 שעות המשמרת שלי מאותו לילה - ואמר לי שגם הוא בדיעבד לא היה מצליח לדלות פרטים חריגים שמצדיקים הרמת דגל אדום והשכמה של כולם, מעבר לכל הדיווחים שהעברתי".
לא הפקרנו
איך אתה מרגיש כשאתה שומע טענות לבגידה מבפנים, גם בחיל האוויר?
"זה מעביר בי חלחלה. אני אומר - הרי אני הייתי שם. הופתענו ונכשלנו ואין דרך לסובב זאת אחרת, אבל משריקת הפתיחה של המלחמה כולם טסו ליחידה ותוך שעה כולם פעלו בקרונות והפעילו מטוסים באוויר. מאז אנחנו לא מפסיקים להילחם".
לדבריו, "הופתענו כי האויב היה חכם וידע להסתיר היטב את תוכניתו. בסוף, מודיעין בזמן אמת אמור להתחבר לתפיסה מחקרית. צריך לזכור שבסוף החימוש הראשון שהוטל על הרצועה, בשעה 07:14 ליד נתיב העשרה, היה מכטמ"ם שלנו. בהמשך הבוקר פעלנו בטירוף ומרוב מחבלים שמרנו חימושים.
"למשל, אם ראינו שני מחבלים שאינם קרובים לאזרחים או לחיילים, אז לא תקפנו אותם - אלא חיכינו לזהות קבוצה של מחבלים ואותם תקפנו. הצוות שהחליף אותנו כבר נכנס עם טלפון לקרון בניגוד לנהלים, כדי להתחבר כך למה שקורה בקרקע ולעבוד מהקרון מול קבוצות וואטסאפ בעוטף".
הכתבה המלאה עם עדויות הטייסים - מחר ב-ynet
