אחת האבחנות היותר מעניינות לגבי המחאה נגד המהפכה המשפטית גרסה כי במצב של כנות ומודעות מוחלטת על המפגינים היה לזעוק "ד-מ-ו-ג-ר-פ-י-ה" במקום הלהיט "ד-מ-ו-ק-ר-ט-י-ה". ואכן, קשה להתעלם מכך שמאחורי ההתנגדות המוצדקת ל"רפורמה" ולמהלכי הממשלה הנוכחית מסתתר חשש עמוק יותר: הוא טמון בפחד מפני שינוי פניה של ישראל בכל מקרה ובאופן שלא ניתן לביטול, שכן הדמוגרפיה היא הקובעת. כלומר, אם אתה שייך למחנה החילוני בישראל, שאמור לייצג את המחנה הליברלי, הנתונים הדמוגרפיים אינם לטובתך.
ואכן, לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לפני 20 שנה עמד חלקם של החילונים היהודים על 37.2% מהאוכלוסייה ואילו ב-2021 כבר הצטמצם שיעורם ל-34.9%. יתרה מכך: הפריון הצפוי לאישה חרדית עומד על 6.5 לידות ואילו אישה חילונית צפויה ללדת שני ילדים בלבד בממוצע. עד כאן באשר למספרים ולעובדות היבשות.
השאלה הלא פחות חשובה היא עד כמה, ואיך, משפיעים השינויים הדמוגרפיים על הייצוג הפוליטי של המגזרים השונים. כלומר, האם גידול דמוגרפי של קבוצה מסוימת על חשבון קבוצה אחרת פירושו, בהכרח, גם השלטת ערכי הקבוצה המתעצמת על המערכת הפוליטית כולה? כאן התמונה שונה, ועשויה לעודד את מי שחוששים מאובדן הזהות החילונית-ליברלית של ישראל לטווח הארוך.
מחקר מרתק של הסוציולוגים יצחק ששון ויוסי הרפז מראה כיצד למרות גידול של כ-50% בחלקם של הערבים בקרב האוכלוסייה הבוגרת ב-20 השנים האחרונות – ממוצע חברי הכנסת הערבים לא השתנה בכל התקופה האמורה ועומד על 12.5. דפוס דומה נמצא גם במגזר החרדי: מ-2001 ועד ימינו חלקם של החרדים באוכלוסייה הבוגרת גדל ב-50%, אך מאז ועד הכנסת הנוכחית ממוצע המנדטים למפלגות החרדיות נותר דומה: 17 מושבים.
אם את היעדר הגידול במספר הח"כים מהמפלגות הערביות אפשר להסביר בשיעור הצבעה נמוך למרות העלייה בחלקם באוכלוסייה, החרדים דווקא מצביעים בהמוניהם בכל מערכת בחירות. כיצד, אם כן, ניתן להסביר את הרציפות בכמות המנדטים?
לפני שמנסים להשיב על כך, כדאי לבחון דווקא את המגזר הדתי-לאומי. ייצוגם של ח"כים דתיים-לאומיים, הן במסגרת מפלגות דתיות-לאומיות מובהקות והן בתוך מפלגות חילוניות, עלה ב-20 השנים האחרונות מממוצע של 12.5 ח"כים ל-19.5. זה גם לא מקרי שבתקופה הזו היה לישראל ראש ממשלה דתי ראשון (נפתלי בנט, שגם היה שר הביטחון הדתי הראשון).
אלא שמה שמעניין הוא שהשפעתו של המחנה הדתי-לאומי גוברת, אף שדמוגרפית לא חלה בו צמיחה חריגה. מדוע, אפוא, דווקא כוחם של דתיים-לאומיים מתחזק בכנסת ואילו זה של הערבים והחרדים עומד במקומו למרות הגידול הדמוגרפי?
ד"ר אבי שילוןמפני שהצבעה לכנסת אינה תלויה רק בזהות המגזרית של המצביעים אלא במעמדם החברתי, הכלכלי וההשכלתי; ובמיוחד משום שקואליציות שנבנות לא משקפות רק מגמות דמוגרפיות, אלא גם טרנדים אידיאולוגיים או רעיוניים. כלומר, לא מספר הדתיים-לאומיים בחברה הישראלית מעצב את משקלם אלא העובדה שהם הצליחו – גם באמצעות השתתפותם במוסדות כמו צה"ל בתפקידים בכירים, וגם בזכות הקמת מכוני מחקר, הוצאות ספרים וכו' – להעמיד אלטרנטיבה רעיונית אטרקטיבית מזו הצברית החילונית המקורית.
באותו הקשר, העובדה שהמגזר החרדי צומח ומתחזק, תורמת גם לכך שחרדים רבים מרגישים בטוחים להצביע למפלגות שאינן חרדיות במובהק. אותו הדבר נכון גם לגבי הערבים: ככל שמעמדם משתנה והם מתערים בחברה, כך גם פוחתת המחויבות להצביע רק לפי הזהות האתנית. לערבי אזרח ישראל שעובד כרופא בבית חולים יש אינטרס להצביע ליש עתיד לא פחות מלבל"ד.
- ד"ר אבי שילון הוא היסטוריון
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
