ההצטרפות של ח"כים וח"כיות מהליכוד לקמפיין למען שיפור תנאי הכליאה של עמירם בן אוליאל הוא ציון דרך בתהליך ההקצנה המזעזע של מפלגת השלטון: לא רק שחלפו הימים שהמפלגה הייתה מחרימה נאומים של מאיר כהנא והיום יורשו הוא שותף קואליציוני בכיר; לדמויות כמו ח"כ קטי שטרית, אתי עטיה, אביחי בוארון וניסים ואטורי אין בעיה לצרף את חתימתם ואף את קולם למהלך שנועד להיטיב עם רוצח מתועב, ועוד על סמך טענות שמטרתן היא בראש ובראשונה לפגוע בלגיטימיות של הרשעתו.
חשוב להדגיש: גם הפושעים הנאלחים ביותר הם בני אדם ועל כן יש להם זכויות אדם. הם זכאים לייצוג משפטי ראוי, תנאי מאסר הולמים ואם במהלך ריצוי עונשם נעשה כלפיהם עוול, חובה לתקן אותו. אולם הקמפיין למען בן אוליאל הוא שימוש נלוז, צבוע, אופורטוניסטי ודי מבחיל בערכים הומניסטיים. השר עמיחי אליהו, שאמר כי הוא "לא יודע אם עמירם בן אוליאל רצח או לא רצח", לעולם לא יגלה את אותה ספקנות בריאה כלפי מורשעים ברצח שאינם יהודים. ובכלל, החותמים והחותמות על העצומה למען בן אוליאל לא יפגינו מול מטה שב"כ בדרישה להפסיק לאלתר את השימוש בעינויים גם כלפי נחקרים פלסטיניים.
אולם מעבר לכך, סימונו של בן אוליאל כקורבן של מערכת חסרת מעצורים משרת את מבצע "אורנים גדול" של הממשלה הנוכחית: השמדת האמון במערכות האכיפה. ח"כ שטרית, מהמתנות הנדיבות ביותר בז'אנר ה"לא ייאמן שאלה נבחרי הציבור", ניסחה זאת בצורה אופיינית בהופעתה ב"הצינור" של רשת 13: "אנחנו יודעים גם שהתנהל משפט על רומן זדורוב והוא יצא בסופו של דבר. עשו לו משפט חוזר".
והנה, עוד מרצע זינק מתוך השק: התקלות הרבות ואפילו המחדלים בחקירת הרצח של תאיר ראדה ז"ל, שהובילו לכך שהפרשה מרחפת כצל מעל החברה הישראלית, התגלגלו לכדי זריעת ספק בהרשעתו המוצקה של אדם (ובניגוד לטענת הקמפיין, ההודאה שהושגה בעינויים נפסלה בבית המשפט) בשריפתו למוות של תינוק בן שנה וחצי ושל שני הוריו. אף שאין כל קשר בין שני המקרים - לא בחקירה, לא בגיבוש כתב האישום ולא במשפט - שטרית רוצה שנחשוב עליהם באותה נשימה.
עינב שיףצילום: נמרוד סונדרס אבל למה בעצם? הרי יש הבדל משמעותי בין הביקורת נגד אפלייתו לכאורה של בן אוליאל כאסיר לבין זריעת רמזים עבים לכך שאולי חף מפשע הורשע במעשה נורא. זה אולי בלתי נסבל כשנושאי הדגל הם פוליטיקאים ופוליטיקאיות שמתעבים ארגוני זכויות אדם ובאופן מאוד לא מפתיע ממהרים להתייצב לצד מחבל יהודי, אבל זה לא קשור לעניין עצמו, שהוא תנאי הכליאה של מורשע ברצח.
והתשובה היא שמבחינת שטרית ושות', שמנהלים ג'יהאד נגד מערכת שזקוקה לתיקון ולא להשמדה, נוצרה הזדמנות: אולי אותו סנטימנט ציבורי סוחף כלפי זדורוב יתגלה במידה מסוימת גם כלפי בן אוליאל. ייתכן שלא ייצא מזה משפט חוזר וזיכוי - אם כי ישראל העכשווית היא לא מרחב שמצדיק שלילה גורפת של תרחישי בלהות - אבל מה רע לפנק את האמון במערכות האכיפה בעוד כאפה מצלצלת? בכל זאת, שנה חדשה בפתח, ולא יפה לבוא למסיבה בידיים ריקות.
- עינב שיף הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 00:00, 18.09.23
