1 צפייה בגלריה
המהומות בכיכר דינזגוף, ערב יום הכיפורים
המהומות בכיכר דינזגוף, ערב יום הכיפורים
התפילה בכיכר דיזנגוף ביום הכיפורים
(צילום: דנה קופל)
50 שנה אחרי מלחמת יום כיפור, קיבלנו יום כיפור שחור של ריב, של מחלוקת, של שנאת חינם. אף אחד מהמעורבים במהומות כיפור לא יוצא טוב. לא עיריית תל אביב, עם ההחלטה המיותרת לאסור תפילה בהפרדה; לא המתפללים מבית מדרשו של הרב יגאל לוינשטיין; לא השופטים, כולל יצחק עמית מבית המשפט העליון, שקיבלו החלטות שגויות ושערורייתיות; ולא אנשי המחאה, שחלק מהם נהגו כחוליגנים כאשר באו לפוצץ תפילות ביום כיפור. מי מינה אותם, ריבונו של עולם, למקבילה של משמרות הצניעות?
כן, יש הוראה בפקודת העיריות המסמיכה את הרשות לקבוע את התנאים לעריכת אירועים. ויש גם את "נוהל 869" שעוסק בשימוש במרחב הציבורי. בסעיף 6 (ד) נקבע: "לא תתקיים כל הפרדה מגדרית באמצעים פיזיים". נפלא. משפטית, העירייה פעלה כדין והשופטים שדחו את העתירה למניעת ההפרדה שפטו כדין. אבל אוי לנו מדין כזה. הרי חופש הדת הוא זכות יסוד. והגדרתה של ישראל כמדינה יהודית מעוגנת הן במגילת העצמאות והן בחוקי יסוד. אז היכן, לעזאזל, השכל הישר? מה בדיוק היה מפריע לעירייה לקבוע שיש היתר, משום שבניגוד להפרדות אחרות ופסולות, בהפרדה בתפילה אין כל פגיעה במישהו. באיסור ההפרדה יש פגיעה בחופש הדת.
רגע, רגע, אומרים המתנגדים לתפילה בהפרדה בשטח ציבורי: הרב לוינשטיין עומד מאחורי העמותה שמארגנת את התפילות, והוא חשוך שבחשוכים. נניח רגע לדעותיו המאוסות של לוינשטיין. וכי אם היה רב אחר היחס היה שונה? קצת קשה להתעלם שזה לא משנה במי מדובר, ברגע שהוא משמיע עמדה שחורגת משורת המקהלה שנדמה לה שהיא נאורה – התגובה היא מאוד לא נאורה.
כדאי לשים לב: גם הרב בני לאו, מהקצה הנאור, הליברלי, של הזרם האורתודוכסי, קרא את פסקי הדין, ופנה לאנשי המחאה: "המחיצה לא תמנע מאלפים שיבואו לעמוד ביחד ללא הפרדה. היא רק תאפשר למי שכן מעוניין לכלול את עצמו עם עוד חלקים בחברה הישראלית". כל כך פשוט. כל כך נכון. הרי לוּ הייתה העירייה, ובעקבותיה השופטים, מאפשרים לקיים את התפילה בהפרדה, ממילא הדבר היה נוגע לאותם אלה שלפי אמונתם צריכים להתפלל בהפרדה. כל השאר, ככל שהם רוצים להיות שותפים לתפילות, היו עומדים בסמוך, ללא שום הפרדה, ומשתתפים בחוויית התפילה. הרי זה בדיוק מה שהיה בשנים קודמות. זה לא הפריע לאף אחד. זה היה הסדר שמעוגן בכלל הישן של "זה נהנה וזה לא חסר".
ומה עשו החלטות העירייה והשופטים? זה לא נהנה וכולם חסרים. אז בשביל מה כל פסטיבל הדווקא הזה, שפגע בקדושת החג? ראיתי את "מחיצת ההפרדה" שהוצבה, למשל, ברחבת הבימה. היה לה גובה מינימלי. מחיצה סמלית. מחיצה שמסייעת לאותם דתיים שחפצים בכך לקיים את התפילה לפי מנהגם ואמונתם. אלא שאז הגיע פרובוקטור, עם דגל הגאווה, ובמעשה ברוטלי גרר את המחיצות. הוא פגע ברבים. אף אחד לא יצא נשכר.
אבל הם משתלטים עלינו עם ההדתה שלהם, ועם טיפוסים חשוכים מהסוג של אבי מעוז, אמרה לי ידידה, שאני מעריך את דעתה. בהרבה מאוד תחומים הגוש הימני-חרדי-קיצוני מאוס עליי. ביטול מתווה הכותל, באמצעות כפייה חרדית, הוא חרפה. אבל תפילה בנוסח שמקובל על רוב אלה בישראל שרוצים להתפלל, גם היא הדתה וכפייה? הרי מדובר בבסיס של הבסיס של חופש הדת. הפעם זה היה להפך. בריונים משולי המחאה, ואולי לא רק שוליים, עסקו בכפייה חילונית, ופוצצו תפילה יהודית מסורתית בישראל. למי זה טוב?
המתפללים הפרו את הוראת העירייה והשופטים להימנע מהפרדה. אכן כן, צריך לכבד החלטה שיפוטית גם אם היא מרגיזה וגם אם היא עצמה מחוץ למתחם הסבירות. אבל אנשים חכמים יודעים שבין מצווה דתית לבין הוראה חילונית – שומרי מצוות יחפשו כל דרך כדי לא לבצע עבירה על מצווה דתית.
בן-דרור ימיניבן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזי
אפשר גם להניח שלוּ היה העניין נתון להכרעתו של שופט דתי – הוא היה יודע לפסוק בדרך שאף אחד לא ייפגע. הרי אין דין מחיצה קטנה ושולית שבה מעוניינים חלק מהמתפללים להפרדה באוטובוס, כחלק מתאוות הכפייה של חלק, רק חלק, מהציבור החרדי.
ולמרות זאת, ברגע שהתקבלה החלטה שיפוטית – המתפללים היו חייבים לקיים אותה. לא, איש לא יכול לכפות עליהם תפילה ללא הפרדה. הם היו צריכים למצוא מקום אחר. ואם כל בתי הכנסת מלאים – אז ברחבה שמחוץ לבית הכנסת. אבל הפרה של הכרעה שיפוטית – לא ולא.
ואנשי המחאה, אלה שהפריעו בצעקות ובאלימות, לא היו אמורים להחליף את המשטרה בכפיית האיסור. זו הייתה אלימות ובריונות. מי שמכם? התוצאה היא שיש רק מפסידים. והפעם, אף אחד מהגורמים המעורבים לא יכול לרחוץ בניקיון כפיו.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 00:00, 26.09.23