תערובת הריחות הנוראים מַכָּה בך עוד יותר ממראות החורבן וההרס, ויותר מקולות הירי והנפץ. בלִיל ריחות מזוויע של עשן ופיח, אבק, צואה ושתן, ומדי פעם הגרוע שבהם: ריח הגופות. ברוח איזו אחדות שבטבע בין כל ברואי האל, ריח גופות של כבשים הוא בדיוק כמו זה של בני אדם. ההיכרות שלי עם הריח הזה והעובדה שאינו זר לי, מקוממת אותי בכל פעם שאני נתקל בו. אולי עוד אשוב אל הפואטיקה של המלחמה, ואל האבסורד שנראה לנו טבעי כל כך, שמִשחר ההיסטוריה האנושית בני אדם הורגים אלה באלה, וימשיכו בכך גם בעתיד. אבל עכשיו לא העת להרהורים פילוסופיים אלא לניתוח קר של מה שקרה לנו, ואיך נוודא שדבר כזה לא יקרה שוב.
נתחיל מהסוף: איום מיידי על הגדרות, אסור שיהיה יותר אף פעם. איום כזה היה לנו מעזה ועדיין יש בגבול לבנון. את יכולות האויב אנחנו מסוגלים להעריך, אבל לגבי כוונותיו אין לנו שום מושג. רק הנהגה אווילית וחסרת אחריות שלא למדה דבר מהעבר יכולה הייתה להתנהג כאילו "חמאס מורתע". ליוהרה הטיפשית הזאת אין תירוץ ואין עליה מחילה.
- לרשימת החטופים המעודכנת - לחצו כאן
בתוך המדינה, חוסר אחריות משווע מנע את הקמתן של ממשלות אחדוּת. במקומן קמו ממשלות שנסמכו על מפלגות שוליים קיצוניות, שיצרו קיטוב ושסע מיותרים. העובדה שבעת משבר, בתוך רגע, הצטרפו בני גנץ וגדי איזנקוט לממשלה, מוכיחה שהדבר אפשרי וממחישה את חוסר האחריות של ראשי המפלגות וההתעסקות האובססיבית שלהם בעניינים מְפַלגים ושוליים ביחס לאיום שתחתיו נמצאת ישראל בכל רגע נתון.
גם על אובדן ערכים שנחשבו פעם מובנים מאליהם אנחנו משלמים עכשיו. הפריחה הכלכלית שממנה נהנתה המדינה בשנות שלטונו הארוכות של בנימין נתניהו הייתה כמו "אופיום להמונים", וגרמה לציבור רחב להעלים עין מהגחמות, ובאופן כללי מכל סגנון קן הקוקייה. לפני קרוב לשנה, כשהמדינה נכנסה לסחרור מיותר, השפע החל להיעלם ונותרנו רק עם התנהלות חזירית בסגנון תוספת משרדי ממשלה מיותרים ומגוחכים, מימון המעונות, תקציב התסרוקות וכגון אלה. בשלב הזה כולם נהיו פחות סבלניים לכל הגועל הזה. אלה שיחליפו את נתניהו יהיו חייבים לחזור ולהוות דוגמה בהתנהגותם.
נתניהו הפך לגולדה, אלא שהמחדל שלו חמור בהרבה. לגולדה לא הייתה מלחמת יום כיפור ללמוד ממנה. לא היה לה את הלקח שאסור להיות שבויים בקונספציה, שאותו למדנו במחיר נורא כבר לפני 50 שנה ("המצרים לא יעזו" הפך ל"חמאס מורתע"). לגולדה היו 250 קילומטר של מדבר סיני כחיץ, אצל נתניהו היישובים על קו הגבול. מול מצרים לא היה כזה פער ביחסי הכוחות, ולא הייתה לנו כזו אפשרות לשלוט על המתרחש אצלם, כמו שהיה לנו מתחת לאף בעזה. לאור כל זה המחדל הנוכחי חמור בהרבה. נתניהו לא צריך להתפטר עכשיו, אבל עליו להודיע שכך יעשה בתום המלחמה. זה יוריד ממנו את כל הלחץ, והוא גם לא באמת מקריב כלום. לא תהיה לו ברירה: נחשול הזעם הציבורי המוצדק לא ישאיר לו שום אפשרות אחרת.
לאורך שנים אני כותב ואומר מעל לכל במה שמאזן היחסים בינינו לבין עזה פגום ולא הגיוני. אנחנו החזקים ובעלי האמצעים והיכולות, ולמרות זאת נתניהו נסחט ושילם פרוטקשן. לא חשוב מה המחבלים מעזה עשו: ירו, חפרו, שרפו והכווינו טרור - נתניהו המשיך להכניס פועלים, לספק להם חשמל ומים ואוכל ודלק וכסף, מלא כסף. ממש שר האוצר של יחיא סינוואר. מה זה אם לא כניעה לטרור? הגישה הייתה צריכה להיות הפוכה: תתנהגו כמו בני אדם - ונהיה השכן העשיר והנדיב. תבחרו בטרור? נהרוג אתכם ותסתדרו לבד, יש לכם גבול עם מצרים. נתניהו היה שבוי בקונספציה, הוא כשל בהבנת האויב שמולנו: אין דרך לשחד או להשביע את המפלצת באוכל שזורקים לה, כי היא רוצה לטרוף אותנו ולא תסתפק בפחות.
אותם המוחות שהביאונו עד הלום, הם שמנהלים את העניינים גם עכשיו. מה זה הטירוף של הכנסת דלק לרצועה? הדלק הזה משמש נגדנו. נתניהו, לחצו עליך להכניס דלק? אז תעמוד בלחץ. ואם היו לוחצים עליך להכניס להם תחמושת, גם היית מכניס? זה אותו דבר. ובכלל, מה זה כל הסיוע ההומניטרי לעזה? אם בעזה רוצים סיוע הומניטרי, שישלמו על כך במטבע הומניטרי בדמות החזרת חטופים. ב-7 באוקטובר עזה הייתה מדינה דה-פקטו, עם שלטון נבחר, גבולות ברורים, כוח צבאי ומוסדות שלטון. לא מדובר בשני מיליון בני ערובה בידי ארגון טרור, אלא במי שבחר בחמאס, מזדהה עם דרכו וחגג את מעשי הטבח והזוועות. המדינה הזאת תקפה את ישראל ללא כל פרובוקציה, ועכשיו היא משלמת את המחיר. כשם שההנהגה שלנו לא הבינה לפני 7 באוקטובר שאין לנו שום אחריות על עזה, היא לא מבינה זאת גם עכשיו.
ישראל סופגת ללא הרף התקפות משלוּחיה של איראן בלבנון, עזה, סוריה ותימן. האיראנים מעורבים עד צוואר בכל הטרור שאנחנו חוטפים, אבל בארצם שלהם שקט ושלווה. איזו סיבה יש שאזרחי ישראל בכל המדינה יסתגרו במקלטים בשעה שאזרחי המדינה שאחראית לכך מנהלים אורח חיים רגיל? כמו שהאיראנים מפעילים את שונאינו באזור נגדנו, גם אנחנו צריכים ויכולים להפעיל את שונאי איראן שנמצאים סביבה: את הסונים בדרום איראן ובעיראק, את הכורדים וכל אחד אחר שיכול לשרת את מטרתנו. חייבים לגרום לאיראנים לשלם מחיר: ירי על ידי שלוחיה של איראן על שדרות, תל אביב או קריית שמונה יביא לירי על ידי שלוּחים שלנו על שיראז, איספהאן וטהרן. נתניהו בחולשתו מתמודד רק עם זרועות התמנון ולא מעז לטפל בראשו, אף שזה הדבר היחיד שישפיע.
בניסיון פתטי לברוח מאחריות למחדל, נתלים נתניהו והשופרות שלו בהתנתקות. ובכן, אם לדעת נתניהו זו הסיבה למחדל הוא יכול לבוא בטענות רק לעצמו: ב-6 ביוני 2004 הוא הצביע בעדה בממשלה, לאחר שהיה בין מנסחי ההחלטה. ב-26 באוקטובר 2004 הוא הצביע בעדה בכנסת ואף אמר לאורי אריאל במליאה: "שלא תהיה לך טעות, במשאל העם אני אתמוך בתוכנית". ב-3 בנובמבר 2004 שוב הצביע נתניהו בעד ההתנתקות בכנסת, וב-16 בפברואר 2005 שוב הצביע בעד. באוגוסט 2005, שמונה ימים לפני הפינוי, אמר נתניהו: "אני מבין את השאיפה לצאת מעזה. תתפלאו, אני שותף לה".
מאז היציאה מעזה חלפו כמעט 20 שנה, וברובן שימש נתניהו כראש הממשלה. אם כך, מה הוא עשה כדי לתקן את המצב במשך כל השנים האלה? כשאבי אריאל שרון החליט שהמצב ביהודה ושומרון בלתי נסבל, הוא יצא למבצע חומת מגן. מה אתה עשית, נתניהו? שנים ניהלת מדיניות של הכלה רופסת, הזרמת פנימה כל מה שחמאס היה צריך כדי לחפור מנהרות ולהתחמש, פחדת לתקוף ושידרת חולשה, ועכשיו אתה מיילל ומאשים את כולם חוץ מאת עצמך בכישלון שלך.
מי הפריע לך לדאוג שטנקים, מקלעים וכלי טיס ישמידו את שיירות הטנדרים שדהרו לתוך ישראל באין מפריע? ומה נעשה אם כלי רכב של מחבלים יפרצו מלבנון או מסוריה? נשמיד אותם כמובן. האם מישהו באמת חושב שכדי להשמיד אותם צריך להקים יישובים בלבנון או בסוריה? גם הניסיון להסתתר מאחורי ראשי הצבא ושב"כ הוא מביך ועלוב. הם ממילא ייתנו את הדין, ובניגוד לנתניהו הם לא חיפשו מסתור מאחורי אף אחד.
גלעד שרוןצילום: ירון ברנרומה הלאה בעזה? ניסינו לחיות יחד, וזה לא עבד. אי אפשר לחיות עם הרוצחים האלה. ניסינו לחיות בשכנות משני עברי הגבול, וגם לזה הם לא מסוגלים - תאוות ההרג שולטת בהם. ואם אי אפשר ביחד ואי אפשר בשכנות, אז מישהו ייאלץ לעבור. 21 מדינות ערביות ממתינות לעזתים, לעומת מדינה יהודית אחת קטנה שיש לנו. שטח בצפון רצועת עזה צריך להיות מסופח לישראל כשהוא ריק מאוכלוסייה, מכיוון שמלחמה נגד ישראל היא לא אופציה להצלחה ללא מחיר בצידה. חיי אנשיהם לא חשובים להם, וגם ההרס בעזה לא ממש מעניין אותם. אובדן שטח, לעומת זאת, כואב להם מאוד. זה לֶקח חשוב לא רק לעזתים אלא גם לאויבים בלבנון וגם ביהודה ושומרון: למלחמה וטרור נגד ישראל יש מחיר טריטוריאלי כואב. זה המזרח התיכון וזו השפה שמדברים כאן.
הצער והכאב הם בעוצמות שאי אפשר להכיל, אבל אני יודע בוודאות שמתוך האסון שעברנו ישראל תצא חזקה יותר וטובה יותר. שנות שלטון ארוכות של הנהגה שהאמינה בקונספציה כוזבת, שלפיה אויבינו מורתעים מפנינו, גרמו לשאננות מסוכנת. הרי אם אין סכנה אמיתית אפשר להתעסק בשטויות. הפוליטיקה שלנו הידרדרה לתהומות של גסות ורפש, לפילוג מלאכותי ולשנאה פנימית. יש לנו הזדמנות לשנות את כל זה. להיות חזקים וקשוחים יותר כלפי חוץ, וטובים ונקיים הרבה יותר מבפנים.
גלעד שרון הוא חבר ליכוד
פורסם לראשונה: 00:00, 28.11.23
