סמח"ט גולני, סגן-אלוף אוהד, רץ במהירות לפני כשבועיים, כמו יתר המפקדי החטיבה החומה, לעבר הבית בשג'אעיה שבו ארבעה לוחמים הוכרזו בקשר כ"מנותקים", עם חשד כבד שנחטפו. בדרך נתקל במחבלים בסמטאות הצרות. כאשר סיים את חילופי האש שנמשכו שעתיים וחצי, גילה שמג"ד 13, סא"ל תומר גרינברג, ואל"מ יצחק בן בשט הם בין הנופלים בזירה הקשה. מולו עמד דן, לוחם בן 53 בחפ"ק, עו"ד באזרחות ומילואימניק ותיק של החטיבה, שהסתער כאחרון הלוחמים הסדירים, למען החוליה שכביכול נחטפה – אך בסוף התברר שנהרגה.
2 צפייה בגלריה
"רגע השיא - הפלת פסל חמאס, עם הדיסקית המדומה של אורון - הנהג המבצעי שלי בצוק איתן". סא"ל אוהד, בעזה
(צילום: דובר צה"ל)
באותו הרגע, אוהד הבין שוב מהי רוחה של חטיבת גולני, ש-30 אחוז מהמשרתים בה הם אנשי מילואים, שמבצעים משימות בקצבים מהירים ובסיכונים יוצאי דופן של חטיבת חוד סדירה.
האיום האמיתי: ישראל מפולגת
סא"ל אוהד ודן לא חזרו הביתה יותר מ-75 ימים. מדובר בניתוק מוחלט מהמשפחה, אבל גם מהעורף הפגוע, שהאחדות בו החלה להתערער בתקופה האחרונה מחדש. שבועות ארוכים בתוך עזה, לרוב בלי הטלפון ובלי לדעת מה מתרחש בישראל, מבלי להתעדכן ברשתות החברתיות או לפתוח טלוויזיה. רק כמעט שלושה חודשים אחרי פרוץ המלחמה, ממש בסופ"ש האחרון, סא"ל אוהד יצא לראשונה ליומיים קצרים בבית.
אחרי שאיבדו יותר מ-70 לוחמים וקצינים ב-7 באוקטובר, בחטיבת גולני היו בטוחים שישובו בהפוגה הראשונה ארצה, לישראל אחרת, מאוחדת. לקצינים בחטיבה נפלה הרוח, ולא רק בגלל הכאב העצום שבאובדן חברים נוספים במהלך הלחימה, וביקורי המשפחות השכולות. אלא מהמצב במדינה. שוב שיסוי, גידופים והשמצות, קמפיינים של בחירות באמצע מלחמה, בזמן שחיילים נקברים בכל יום. בצבא יש מג"דים שפחדו מהתרחיש הזה יותר מקרב עם חמאס, ולכן סירבו תחילה בתוקף להוציא הביתה את פקודיהם בני ה-19, מחשש כבד שישובו לריב בנגמ"ש הנמ"ר, להתווכח בעזה במקום להתמקד במשימה.
"בכל פעם שיצאתי הסופ"ש הזה הביתה וראיתי כתבה על מריבה או על סכסוך או התלהמות, זה ממש הוריד לי, לנו, את הרוח, זה מקשה עלינו", סיפר ל-ynet ול"ידיעות אחרונות" סא"ל אוהד. "אנחנו הכי מפחדים מה יקרה ביום של אחרי המלחמה במדינה, מה יהיה? עוד פעם עליהום של צד אחד על הצד השני? עוד פעם לא יבינו שהמטרה שלנו כאן היא משותפת? שוב יחפשו אשמים בצד הזה של הרפורמה או יגידו שהצד השני החליש אותנו? הכי גרוע שיכול לקרות זה שנסיים את המלחמה ונחזור לאיך שהחברה שלנו הייתה לפני 7 באוקטובר. אם זה יקרה אנחנו אבודים. פשוט כך. הלוחם בקצה, בכל חטיבה, נלחם עכשיו בעזה בשביל כולם".
אלא שבלחימה, ממש כמו בחיים עצמם, יש רגעים של תסכול ויש רגעים של גאווה ומורל גבוה. כך למשל, במהלך השיחה עם סא"ל אוהד, הוא מצא עידוד בהודעות תמיכה שקיבל ממשפחתו של בן וענונו, פקודו מגולני שנהרג בשג'אעיה – במבצע צוק איתן.
האגרוף הקדמי של צה"ל
כעת חטיבת גולני פועלת כבר ביעד חדש, מחנות המרכז שבין העיר עזה לחאן יונס, מול גדודים חדשים של חמאס שעליהם לפרק, כמו בנוסייראת. אחרי המכה הנוראית שספגה החטיבה המיתולוגית ב-7 באוקטובר, סא"ל אוהד מיהר לבקר את אחת הפלוגות ששבעה מלוחמיה נפלו, במוצב קטן ליד הגבול: "זה היה ביום השני, כאשר מחבלים עדיין היו בשטח. מצאתי לוחמים צעירים אריות, שחיזקו אותי, גילו תעצומות נפש אדירות. חזרתי למח"ט אל"מ יאיר פלאי ואמרתי לו שאני לא יודע מה עשינו טוב בדרך שהם יצאו לנו כך. קיבלתי מהם הרבה כוח".
"מחבל ירה לעברינו במקום מאוד צפוף אליו הנמ"רים והטנקים לא יכולים להיכנס. זו לחימת חי"ר בין בתים עתיקים מימי הביניים עם קירות מאוד עבים, בדיוק כמו בערים העתיקות של יפו ועכו"
ואת הכוח הזה חטיבת גולני מיד תרגמה לעוצמה המוכרת שלה כאגרוף הקדמי והחזק ביותר של צה"ל ברצועה: אחרי שפשטו על עשרות מתחמי טרור בשכונות רימאל וזייתון, קיבלה גולני את המשימה הקשה ביותר – פשיטה על הקסבה של שג'אעיה, שכונת טרור שלמה שבה יש "כיסים קטנטנים" של אזרחים, ללא אויב.
"בכל בית שאליו הגענו במרכז שג'אעיה מצאנו מחבלים או אמצעי לחימה – בלי הגזמה", תיאר סא"ל אוהד. "היינו שם שבועיים, והרגנו קרוב ל-700 מחבלים (מתוך כ-900 בכל שג'אעיה עצמה, לפי נתוני אוגדה 36, י"ז). בשג'אעיה מצאנו מחבלים רבים שבאו ממקומות סמוכים כמו שכונת דרג' תופאח. הם הכינו לנו שם המון שטחי השמדה, ובגלל צפיפות הסמטאות לא היה צריך בכלל מנהרות. הם ירו לעברנו מבלי שיתגלו, כמו שעשינו להם בשכם בחומת מגן.
"היה לנו מקרה שמחבל ירה לעברנו במקום מאוד צפוף שאליו הנמ"רים והטנקים לא יכולים להיכנס. זו לחימת חי"ר בין בתים עתיקים מימי הביניים עם קירות מאוד עבים, בדיוק כמו בערים העתיקות של יפו ועכו", הוסיף.
"גולני הכריעה את גדוד שג'אעיה. תושב קיבוץ נחל עוז או כפר עזה שישוב לביתו ויפתח את החלון המערבי, לא יראה יותר את בתי השכונה העזתית, אלא מרחב ירוק ופתוח"
את הלחימה העיקשת בלב שג'אעיה הובילה סיירת גולני, שקיבלה משימות ערכיות ומורכבות: סריקות מסגדים ומבנים גדולים שבהם היה חשד, שהופרך בסופו של דבר, להימצאות חטופים. סיירת גולני זכתה לשבחים מקיר לקיר על פעילותה במעוז של שגאעיה, ובסך הכל הרסו לוחמי גולני קרוב לאלף בתי מחבלים.
הכמות של בתי האויב הייתה כה גדולה, שהלוחמים נאלצו ממש להחריב חלק מהבתים עם פיצוצים ועם דחפורי הנדסה. "רגע השיא שאותי ריגש היה שהגענו לכיכר המרכזית בשכונה והפלנו את פסל חמאס עם האגרוף והדסקית המדומה של אורון שאול, שהיה הנהג המבצעי שלי בצוק איתן", הוסיף סא"ל אוהד, שהיה אז מ"פ צעיר כמו יתר המג"דים והקצינים הבכירים בגולני, שהגיעו לסגור מעגל – וחשבון על הקרבות הטראומטיים ההם בקיץ 2014. "גולני הכריעה את גדוד שג'אעיה. תושב קיבוץ נחל עוז או כפר עזה שישוב לביתו ויפתח את החלון המערבי, לא יראה יותר את בתי שג'אעיה, אלא מרחב ירוק ופתוח".
פורסם לראשונה: 00:00, 29.12.23
