התחקיר המפורט של "הניו יורק טיימס" על הפשעים המיניים של חמאס, שפורסם בשבוע שעבר, עורר הדים בארץ ובעולם. פירוט המאורעות הבלתי נתפסים שהתרחשו ב-7 באוקטובר, עם שמות ותיאורים גרפיים, יצר על פניו את התוצאה הרצויה: זעזוע עולמי, הנכחת הנרטיב הישראלי בזירה הבינלאומית, ונתינת קול למושתקות - אלה שלא יוכלו לדבר עוד, אלה שעוד ירצו לספר את סיפורן, ואלה שיבחרו בשתיקה. אך לצד אלה, הוא גם חשף שתי גישות שונות בכל הקשור לטיפול בנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, באירוע רב-נפגעים שכמותו לא ידענו.
אסכולה אחת טוענת שתחקיר שכזה משרת את ישראל ואת הנפגעות, ושהוא נדבך חשוב נוסף בדרך להכרה מהאו"ם, גם אם הגוף הוכיח כי ניטרליות אינו בדיוק שמו השני. "חקירה אובייקטיבית ומקצועית של האו"ם היא קריטית מבחינת דעת הקהל וההכרה בפשעים שבוצעו, לחץ לעסקת חטופות וחטופים וככלי להליכים משפטיים בינלאומיים שיתנהלו בהמשך מטעם הקורבנות או משפחות הקורבנות", אומרת טל הוכמן, מנהלת קשרי ממשל בשדולת הנשים. "ממצאי החקירה של האו"ם, שמטרתה חשיפת פשעי חמאס במלואם, משמעותם הכרה בינלאומית באלימות חסרת הרסן שהתרחשה כאן ב-7 באוקטובר וממשיכה להתרחש לחטופות ולחטופים ברגעים אלה. לכן התחקיר של 'הניו יורק טיימס' חשוב".
אך יש אסכולה נוספת, פופולרית פחות, הטוענת שההפך הוא הנכון. שהירידה לפרטים ולגרפיקה עושה נזק לנפגעות, לנפגעים ולמשפחותיהם ומהווה טריגר לכל מי שחוו פגיעה מינית בעברם, ושהציפייה להכרה בינלאומית מהאו"ם לא תורמת כהוא זה לקורבנות.
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet:
• אסור שיישארו רק שנאה ורגשי נקם
• המותג "אקדמיה" נמצא ברגע שפל, אבל אל תיכנעו
• תקראו למלחמה הזאת בשמה
• מה עושים כשלכאורה אין לו תחליף
"האו"ם הקים צוות חקירה לפשעים המיניים, ובמקביל הוקם צוות חקירה לפשעים מיניים בעזה כדי לייצר סימטריה", חושפת אישה המעורה בפרטים שביקשה להישאר בעילום שם. "התחקיר שפורסם מעמיק וראוי, אבל לא היה ראוי לחשוף שמות, והתיאור המאוד גרפי לא מסייע להחלמה. 'הניו יורק טיימס' היו תוקפניים וצהובים בצורה בלתי רגילה. למדינת ישראל יש את כל הנתונים שפורסמו, אבל יש שתיקה כי מתנהלת חקירה, וגם כי יש פה כבוד למת. היית רוצה שתמונות של גופת אחותך יגיעו ל'ניו יורק טיימס'? אף כתב בישראל לא היה מפרסם דברים כאלה".
רתם איזקצילום: גיא כושי ויריב פייןשתי הגישות האלה משמעותיות לא רק בהבנת המורכבות שבטיפול בנפגעות ונפגעי פשיעה מינית, אלא גם בהבנת האתגר התקשורתי שבסיקור פגיעות כאלה בעידן שבו מידע כל כך רגיש חשוף ברשתות. כשהטלגרם הופך למז"פ והאינסטגרם לחדר חקירות, גופי תקשורת מתחרים במשפיעני רשת על סיפורים, סקופים, בלעדיות, והאתיקה עומדת למבחן.
מחד, זכות הציבור לדעת לצד זירת הכחשה עולמית לסיפורים מחרידים כל כך. מאידך, ההבנה שמדובר באירוע שחורג מגבולות 7 באוקטובר ומעורר טריגרים אצל נפגעות תקיפה מינית באשר הן. אולי כדאי שנשאל את עצמנו איפה עובר הגבול בין הסברה ורצון בהכרה לבין צהוב. אולי הגבול דק, אולי הוא כבר לא קיים. האם אותה אישה, שכונתה בתחקיר "האישה בשמלה השחורה", הייתה רוצה שכל העולם יידע לתאר לפרטי פרטים איך סיימה את חייה? לצערנו, לעולם לא נדע.
- רתם איזק היא עיתונאית "ידיעות אחרונות" ו-ynet
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 00:00, 31.12.23
