"המסר של חטיבת גולני הוא האחדות", מספר אליסף אשואל, לוחם בגדוד 51. "בתוך הרצועה לחמנו כתף אל כתף עם כלל היחידות, וזה המסר שגם יצאנו איתו. הכי חשוב זה לשמור על אחדות ועל עם ישראל. המטרה של כולנו משותפת, להחזיר את החטופים, להשלים את המשימה ולהשיב את השקט למדינת ישראל".
צפו בלוחמי חטיבת גולני יוצאים מעזה
(צילום: דובר צה"ל)
הכותרת
מי באמת מנהל את המלחמה? | נחום ברנע
26:06
רב"ט נטע סמט, לוחם בגדוד 13; סמל רועי תרועה, לוחם בסיירת גולני; וסמ"ר אליסף אשואל, לוחם בגדוד 51 יצאו ביום שני מעזה אחרי שבועות ארוכים של לחימה מסביב לשעון בתוך רצועת עזה.
הרגע הזה שחצו את הגבול הוא בהחלט מכונן, אבל מבחינתם מדובר בהתרעננות בלבד: "כרגע אנחנו מטפלים בכלים ולוקחים קצת זמן לנשמה", אומר תרועה. "אנחנו תוך כדי לחימה ונחזור לאיפה שיצטרכו אותנו". סמט הוסיף: "אנחנו מארגנים את הציוד ואת עצמנו - הכנה מנטלית והכנה פיזית. המלחמה לא נגמרה גם אם כרגע החטיבה יצאה מעזה. אנחנו מוכנים להמשיך את המשימות, לא עוצרים, כולנו מוכנים ומחכים לחזור". לאשואל חשוב להדגיש: "חשוב שידעו שהחטיבה יצאה חזקה, חזקה מאי פעם ואנחנו נשארים חזקים ברוחנו".
שלושת הלוחמים טרם הגיעו הביתה, והתגעגעו לדברים הברורים: מקלחת חמה, החיבוק של אמא ואוכל טוב. עם זאת, לדברי נטע, "באוכל השתפרו פלאים. הכניסו אוכל די טוב, ואפילו הביאו שפים לתוך הרצועה".
ייקח בוודאי זמן ללוחמי גולני ולכלל הלוחמים לעבד את האירועים והחוויות שנרשמו בשבועות האלו, אך גם כעת, לכל אחד מהם יש רגע אחד שהוא נוצר עימו.
"הרגע הכי מכונן עבורי היה כשהמג"ד שלנו, סא"ל תומר גרינברג והמ"פ שלי, רס"ן רועי מלדסי, נהרגו", מספר סמט. "היה קרב מאוד קשה, עקוב מדם, ואלו אנשים מעוררי השראה, הם הכינו אותנו למלחמה, הם הכשירו אותנו. הידיעה על מותם הייתה קשה מאוד. בוקר אחר כך נכנס לעזה המג"ד החדש, והמוטיבציה שלנו רק עלתה. לקחנו את כל מה שהם לימדו אותנו והבנו שזאת הצוואה שלהם, שנמשיך. המשימה מוטלת על כתפינו ונעשה אותה הכי טוב. נמשיך את הדרך שלהם לעד".
הגדוד נשאר להילחם עוד שבוע וחצי בתוך שג'אעיה אחרי האירוע הקשה. "היה לנו שם חשבון פתוח עוד מצוק איתן", אמר נטע, "באנו להשמיד ולטפל בכל הרוע והשנאה שיש במקום הזה וזה מה שעשינו".
רועי מתאר את הרגע המכונן שלו - כשהתבשר שחברו הטוב מהבית, סמ"ר יאיר ניפוסי ז"ל, לוחם בגדוד 101 בצנחנים, נפל בקרב: "אנחנו חברים מכיתה ב' ואת הידיעה על נפילתו קיבלתי שבועיים וחצי אחרי שזה קרה, במהלך הפסקת אש. בכיתי כמובן ויצאתי להתרעננות לבקר את המשפחה. מיד הבנתי שאני חייב לחזור ולהמשיך בשבילו, אני יודע שזה מה שהוא היה רוצה, ותפקדתי הכי טוב שאני יכול, גם למענו".
אליסף מספר על הרגע שלו: "בסבב האחרון היו רגשות מאוד עזים שצפו, הייתה הרבה רוח לחימה. הסתכלתי על החברים שסובבים אותי, ראיתי את הרעות והסקתי בליבי מסקנה שאני מוכן לכל דבר שיבוא עליי, זה היה רגע שאני לוקח איתי משם".
פורסם לראשונה: 00:00, 17.01.24
