זה היה מבצע מהסוג שלומדים עליו בספרי ההיסטוריה והופכים אותו לסרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה: כוחות צה"ל, בהובלת היחידה המבצעית של שב"כ וימ"מ, נכנסו בלילה שבין ראשון ושני לבניין ברפיח וחילצו את לואיס הר ופרננדו מרמן, שנחטפו מניר יצחק בשבת השחורה. "מדע בדיוני", הגדירו בפיקוד דרום את המבצע, ששמו הראשוני היה "נטול טאקט" עד שהוחלף במהלך התכנון ל"יד הזהב". ברגע השיא, שבו הכוח חבר לחטופים והכריז "היהלומים בידינו", התעוזה הפכה למציאות.
- לרשימת החטופים - לחצו כאן
כשנחשפים לפרטי המבצע מבינים עד כמה הוא רחוק מלהיות מובן מאליו: בניגוד לצפון הרצועה, לחאן-יונס ולאזורים מסוימים במרכז, אין נוכחות ישראלית ברפיח, אחד המקומות הצפופים בעולם בימים אלה ועיר שאין בה תושב מקומי אחד שחוסה תחת ההגדרה של חובב ציון. בהכנות נלקחו בחשבון שלל פרטי המידע, אך בסופו של דבר יש גבול לרמת הוודאות של פעולה כה רגישה וכירורגית. לכן, אגב, הביצוע נדחה כמה פעמים: ברמת סיכון כה גבוהה, נדרשו תנאים יותר בשלים.
אבל בניסיון הנוסף זה קרה: לוחמי הימ"מ והיחידה המבצעית של שב"כ הפתיעו את המחבלים בבית שבו היה ידוע למערכת שמוחזקים החטופים מרמן והר. המחבלים חוסלו תוך שניות ספורות, אולם אז נפתח השלב הכי מאתגר וגם מסוכן במבצע: חילוץ תחת אש שנפתחה מבתים סמוכים אחרי התגלות הכוח. הלוחמים וכוחות האוויר שסייעו להם רבות עמדו במשימה מעל ומעבר לציפיות הכי אופטימיות: הם חיסלו מחבלים רבים, הגנו בגופם על החטופים התשושים וחזרו בשלום כשרק לוחם אחד נפגע קל.
כל פעולה שכזאת היא עולם ומלואו גם כשהיא נכשלת, אבל כאן גם הציון עשר אינו מספיק כדי לתאר את רמת הדיוק והליטוש של כלל הכוחות, בעיקר של הימ"מ והיחידה המבצעית בשב"כ. במאבק היוקרתי בין שלל היחידות המיוחדות, לוחמי הימ"מ הוכיחו שהם מהטובים בעולם בתחום הלוחמה בטרור. האומץ שהפגינו הם אות ומופת. לצד התרוממות הרוח בציבור, אחרי ימים ארוכים של קיפאון בנושא החטופים והחטופות, חשוב להפיק לקחים טקטיים ואסטרטגיים מהצלחת המבצע.
ראשית, לראשונה מאז חילוצה של החיילת אורי מגידיש, במערכת הביטחון הוכיחו שניתן להחזיר חטופים וחטופות באמצעות פעולות מיוחדות. לא כולם ישוחררו כך, ואולי אפילו לא רוב החטופים והחטופות שעדיין בחיים, אך חשוב מאוד גם מבחינה תודעתית שהציבור יידע היכן נמצא הפוקוס של הלוחמים, וגם שחמאס למדו על בשרם עם מי יש להם עסק.
במקרה הנוכחי, חמאס החזיק את החטופים בדירה ולא במנהרה, אולי מכיוון שצה"ל טרם תמרן באזור. על הציבור להבין שארגון הטרור למד את הפרטים ממש כפי שקרה לאחר חילוצה של מגידיש, כדי להקשות על מבצע דומה לצאת לפועל. לכן, בעוד המערכת חייבת להמשיך לבדוק כל הזדמנות לתכנן ולהוציא לפועל פעולה שכזאת, ברור לכל בר דעת שהסכם הוא הדרך הבטוחה להחזיר את רוב החטופים והחטופות בחיים.
ברובד המלחמתי, צה"ל נהנה מחופש פעולה חסר תקדים במרחב שנחשב עד לפני כמה חודשים למלכודת שאסור לדרוך בה. זוהי אסמכתה חשובה בנוגע להישגים שהצבא צובר מול חמאס וליכולת שלו לבצע תנועות חלקות כמו משי לא רק היכן שהושגה שליטה מבצעית (קרי בצפון, במחנות המרכז וגם ברוב חאן-יונס) אלא גם איפה שצה"ל בקושי שכשך במים. המשמעות היא שגם ברפיח, המעוז האמיתי האחרון של הנהגת חמאס, הארגון חדיר ולוחמיו מתקשים לתפקד ולהילחם. זה לא אומר שלא יהיו כישלונות ואבידות: שני לוחמי מגלן, מהיחידות החשובות במלחמה, נפלו באותו לילה בחאן-יונס, אבל המומנטום חיובי בזכות הישגי התמרון.
בנוסף, המבצע מביא לשיא את אחד השדרוגים הדרמטיים בפעולת כוחות הביטחון: שיתוף פעולה מקיף, עמוק והרמוני. המבצע נראה כמו המחשה של הלהיט "חרבו דרבו": חיל האוויר, אגף המודיעין, כוחות היבשה של אוגדה 98, ימ"מ, שב"כ. המוזיקה הכי יפה שיש נשמעת כשהתזמורת עובדת בידיעה שכל כנר הוא גם מנצח. זוהי גם עדות נוספת ליחסים ההדוקים בין הרמטכ"ל וראש שב"כ. גם המפכ"ל עבד איתם היטב, למרות המתיחות עם רב-אלוף הרצי הלוי סביב ההפגנות נגד הכנסת הסחורות לרצועה. מי יודע, אולי חסרונו של השר לביטחון לאומי ברגעים הדרמטיים תרם לאווירה.
ואחרי הכול, הנשק החשוב ביותר להצטייד בו כרגע הוא סבלנות. צה"ל ממשיך להתקדם בעזה והוא קרוב להכרעה מלאה בחאן-יונס. אין ספק שהוא מוקף בשעונים: האמריקנים לוחצים, המצרים עצבניים (ושר האוצר לא סייע עם המתקפה שלו עליהם אתמול), האירופים לא יפספסו הזדמנות לדחוף הפסקת אש, והציבור הישראלי כבר שבע מרורים וטראומות ודורש את האחים והאחיות שלו בבית. ולמרות זאת, כשצה"ל מבקש את הזמן הזה הוא יודע מה לעשות איתו, וגם יודע מצוין מהן הציפיות ממנו. הפעם למדנו שהלוחמים יעשו הכל, כולל הכל, כדי לא לאכזב.
פורסם לראשונה: 00:00, 13.02.24
