הבעיה הפלסטינית כאן. היא לא נעלמה. לא היה שום צורך להמתין להתקפה הרצחנית של החמאס. כל פיגוע הוא תזכורת. וכבר חודשים, עם שליטה מלאה ביהודה ושומרון, פיגוע רודף פיגוע. היום קיבלנו עוד פיגוע ירי, עם מחיר כואב של שני נרצחים. ההפרדה בין רצועת עזה ליהודה ושומרון לא עזרה. זו הייתה אשליה. והגמילה לא קלה. החמאס מובס צבאית. אלפים ממחבליו חוסלו ומחוסלים. אבל דבר אחד הוא הצליח לעשות. הוא החזיר את הבעיה הפלסטינית אל מוקד הזירה הבינלאומית.
היום קיבלנו עוד פיגוע ירי, עם מחיר כואב של שני נרצחים. ההפרדה בין רצועת עזה ליהודה ושומרון לא עזרה. זו הייתה אשליה. והגמילה לא קלה. החמאס מובס צבאית. אלפים ממחבליו חוסלו ומחוסלים. אבל דבר אחד הוא הצליח לעשות. הוא החזיר את הבעיה הפלסטינית אל מוקד הזירה הבינלאומית
ארה"ב כבר מזדרזת להיכנס לתמונה עם יוזמה להקמת מדינה פלסטינית. זו עלולה להיות יוזמה בעייתית. אבל באופן פרדוקסלי משהו, הדרך היעילה ביותר למנוע את הלחצים להקמתה של ישות טרור נוספת, בנוסף לזו שכבר הראתה לנו את נחת זרועה מרצועת עזה, היא לצאת ביוזמה ישראלית להקמת מדינה פלסטינית. עם תנאים כמובן. עם מקדמי ביטחון. התגובה הפלסטינית ידועה מראש. הם תמיד אמרו "לא". הם הסכימו לשתי מדינות, אבל לא לשני עמים. משום שכמו שאמר פארוק קדומי, שהתנגד ליוזמת השלום הסעודית ב־2002, "המטרה איננה מדינה, אלא זכות שיבה". ואם ישראל הייתה מניחה הצעה, גם אם מאוד נדיבה, הפלסטינים היו ממילא אומרים לא. אבל אנחנו בעידן שבו איוולת אסטרטגית שלטה בנו עד 7 באוקטובר. והיא שולטת גם אחרי 7 באוקטובר.
ומכיוון שישראל של העשור האחרון תומכת בקיפאון, והעולם טועה לחשוב שמדינה פלסטינית היא הפתרון – אז הוואקום שהותירה ישראל לא נותר ריק. ארה"ב יוצאת ביוזמה משלה. אין לנו עדיין מושג מה תהיה ההצעה, שככל הידוע ארה"ב מגבשת עם מדינות ערב, ולא עם ישראל. אבל אם היא מבוססת על מתווה קלינטון מסוף שנת 2000, או על הטיוטה שהציג ג'ון קרי לאבו־מאזן ב־2014, אז סביר להניח שהפלסטינים שוב יגידו לא.
אלא שאנחנו בימים אחרים. ימים של איוולת אסטרטגית. הממשלה הנוכחית, שבה בנימין נתניהו קרוב יותר פוליטית לסמוטריץ' ולבן גביר – כבר מתחילה להשמיע את זמירות ה"לא, לא, לא".
חכו קצת. אל תהיו צודקים. תהיו חכמים. תנו לפלסטינים לחזור על הפזמון הקבוע שלהם.
הבעיה היא קצת פחות המדינה הפלסטינית, שהאמריקאים רוצים לקדם. הם נכשלו פעם אחרי פעם. הם כנראה ייכשלו שוב. הבעיה הבוערת היא עם המדינה היהודית. משום שבמו ידינו אנחנו מגשימים את חזון ה־BDS. בקמפוסים של ארה"ב צווחים על מדינה אחת מהים עד הירדן. הימין הישראלי הקיצוני מתעקש להיות קבלן הביצוע, ולהקים מדינה אחת מהים עד הירדן.
בנסיבות שנוצרו, יש רק כיוון אחד שישרת את האינטרס הלאומי: יוזמה ישראלית למדינה פלסטינית, במתווה שבין הצעות טראמפ, קרי וקלינטון. יוזמה שתסלול את הדרך למגה־דיל בין ארה"ב לסעודיה ולנורמליזציה בין ישראל לסעודיה. יוזמה שתבהיר גם לממשל הנוכחי בארה"ב מיהו הסרבן. יוזמה שתעמוד על המדף, ותמתין להתפכחות פלסטינית, שלא במהרה תגיע. ועד שהפלסטינים יתפכחו מאשליית חיסול המדינה היהודית, יש צורך ביצירת הפרדה דמוגרפית תוך כדי שליטה ביטחונית. זה לא יקרה תחת קואליציה ימנית. אבל זו יכולה להיות יוזמה של קואליציית מרכז ציונית.
פורסם לראשונה: 00:00, 16.02.24