בין גל גלבוע דלאל (29) ואחיו הצעיר גיא (22) מפרידות שבע שנים. יש להם גם אחות קטנה, רק בת 16. ועדיין, כך סיפר גל, הם האחים הכי קרובים בעולם. "אני לא מכיר אחים עם קשר כמו של שלושתנו, זה אחד הדברים שאני הכי גאה בהם בחיים שלי". אבל השלישייה המגובשת נפרדה ב-7 באוקטובר, כשגיא נחטף ממסיבת הטבע נובה.
למרות שביום שישי הייתה מסיבת הרווקים של החבר הכי טוב שלו, גל החליט - כמו אח גדול ומגונן - לא להפסיד את מסיבת הטבע הגדולה הראשונה של אחיו. "אמרתי שגם אם אגיע רק בזריחה, העיקר שאגיע לשמור על אח שלי. הגעתי לנובה סביב חמש בבוקר, ועד שעברתי את החניה והכרטיסים כבר היה שש ורבע. גיא חיכה לי בפנים זורח, באורות. צעק לי, 'איך חיכיתי לך! איזה כיף שבאת!' הוא משך אותי לרחבה, אבל רציתי קודם להניח את הדברים. ראיתי את כולם רוקדים, זה היה מדהים. עשר דקות אחר כך התחילו האזעקות".
גיא ואביתר יצאו החוצה מהרחבה, ופגשו בגל, רון, עידן והשותף של גל לדירה שהצטרף. השוטרים שהיו במקום התחילו לתדרך אנשים לתפוס מחסה ובמקביל להתפנות מאזור המסיבה. "החלטנו לצאת משם כמה שיותר מהר. ראיתי שהם מאופסים ויכולים לנהוג, אבל הם היו קצת מבולבלים ולא רצו לנסוע עד הבית. הם עוד היו באווירת מסיבה, אז הצעתי להם לבוא אליי והם התלהבו כל כך. עזרתי להם לקפל את הדברים ושאלתי את גיא אם הוא רוצה לנסוע איתי באוטו, הוא אמר לי: 'אני לא רוצה שהם ירגישו שאני עוזב אותם, אז ניפגש עוד מעט אצלך'.
"התקדמתי לרכב שלי שהיה יותר קרוב ליציאה, והם כנראה התמהמהו קצת. ביציאה היה בלגן, הרבה רכבים ניסו לצאת יחד. הייתה אווירה של שאננות, אנשים היו באושר כזה גדול, רקדו ליד הרכבים שלהם. עדיין לא ידענו שיש מחבלים באזור. לקראת ההגעה לכביש 232 השוטרים כיוונו אותנו לתוך מטעים, היה שם בלגן ונתקענו באיזה פקק", סיפר.
"פתאום שמענו צרורות ירי. יצאנו מהרכב והתחלנו לרוץ בשטח פתוח. אנחנו קלטנו שם ירידה לוואדי שהרבה לא שמו לב אליה. ירדנו לשם וניסיתי להתקשר לגיא. הוא לא ענה אבל כמה דקות אחרי זה רון התקשרה אליי. היא סיפרה שהם עדיין באזור המסיבה, שיש שם כוח שלנו והם במחסה אבל שיש חילופי אש. אמרתי להם שיישארו במחסה ויעדכנו אותי, הייתי צריך להתחיל לרוץ בעצמי. כל הזמן הזה חשבתי שמדובר בכמה אידיוטים עם אקדח והכל תכף ייגמר. לא הבנו מה זה בכלל, לא ידענו שטובחים בנו. באחד המחבואים שלנו התקשר אליי מספר לא מזוהה והסביר לי שהם יצאו ובדרך למרכז. הייתי בטוח שזה אחד החברים של גיא, אחר כך קלטתי שזה היה חבר אחר בכלל שפגשנו במסיבה".
במקביל, ההורים שלהם התחילו לדאוג. גל קיבל טלפון מאמא שלו, שאמרה שגיא לא זמין. הוא לא הבין על מה היא מדברת, הרי רק לפני כמה דקות הודיעו לו שהם בדרך. אז נפל לו האסימון. "התחלתי לאבד את זה. הם לא ענו, ולא יכולנו לחזור אחורה בגלל הירי. לא הפסקתי להתקשר, אלה היו הרגעים הכי גרועים שיש. בזמן שהסתתרנו כבר ראינו דיווחים: 'ראש מועצת שער הנגב נרצח', 'השתלטו על מוצבים, על תחנות משטרה'. בשעה שתיים הגיעו טנדרים צבאיים שחילצו אותנו לתחנת המשטרה של אופקים.
"בדיעבד אני יודע שכבר ב-11:30 פורסם הסרטון של אח שלי במנהרה, אבל הם העדיפו לא לעדכן אותי עד שאגיע הביתה. אני לא ממש זוכר משהו מהרגע של החילוץ, לא אמרתי להם כלום, כבר לא היה לי אכפת. רק חשבתי על אח שלי. הגעתי לשם בשבילו, היה לי אכפת רק ממנו. לא הייתי מסוגל לחשוב על זה שהלכתי בשבילו ואני חוזר בלעדיו. הגעתי לבית של ההורים שלי, הם חיבקו אותי והתחלתי לבכות".
גיא נחטף עם חברו אביתר דוד. חבריו עידן הרמתי ורון צרפתי ז"ל נרצחו. מאותו רגע גל נמצא במסע בלתי פוסק: לספר את מה שקרה ולעשות הכל כדי להחזיר את אחיו הקטן. "אף אחד לא יבין מה היה שם, אני מרגיש שחשוב שאני אסביר מה ראיתי וחוויתי. הלכתי להורים של רון ועידן, סיפרתי להם מה קרה. לוויה אחרי לוויה, שבעה אחרי שבעה. אני מרגיש שאני כן מבין מה עברתי, דיברתי עם פסיכולוגים וזה עוזר לי לדבר על זה, אבל אני עדיין חי את זה שאח שלי שם.
"קשה לי למצוא אופטימיות. אני אופטימי מאוד שהוא יחזור, אבל ככל שהזמן עובר אני רק מרגיש שהוא יותר רחוק. בהתחלה הייתי חושב שמחר הוא בא, ועכשיו זה לא מרגיש ככה. כל דיבור על עסקה שובר יותר, וקשה לי עם כל עסקה שלא מדברת על כולם מהסיבה הפשוטה שכל כך הרבה זמן עבר מהעסקה האחרונה, שאנחנו יודעים שעסקה שלא תביא את כולם תשאיר את הנותרים מאחור לזמן רב", אמר.
פורסם לראשונה: 00:00, 26.02.24
