יסלחו לי כל המתפעלים: הנאום שנשא מפקד אוגדה 98 אתמול הוא לא פחות משערורייה. הוא מלמד על אובדן שליטה, בעיה שמלווה את צה"ל מאז 7 באוקטובר. עם כל הכבוד לרחשי ליבו של קצין מוערך, הלחימה בעזה לא נתנה לו זכות ולא סמכות להביע עמדה בסוגיות פוליטיות. תת־אלוף דן גולדפוס לא שונה בהרבה מתת־אלוף ברק חירם, שהרס אוניברסיטה בעזה כי בא לו להרוס אוניברסיטה, או מהקצין שהורה להרוס את בניין הפרלמנט של עזה לאחר שהבניין נכבש וטוהר ונחגג ותועד. משהו לא טוב קורה בצבא.
אפשר ללכת לאחור, אל הנחישות שבה בן־גוריון, בעיצומה של מלחמת השחרור, הוציא בכוח את הפוליטיקה מצה"ל. זה היה תהליך כואב ואכזרי וחיוני, ששיאו בהטבעת אלטלנה ופירוק מטה הפלמ"ח. בלעדיו לא היה לנו צבא
אפשר ללכת לאחור, אל הנחישות שבה בן־גוריון, בעיצומה של מלחמת השחרור, הוציא בכוח את הפוליטיקה מצה"ל. זה היה תהליך כואב ואכזרי וחיוני, ששיאו בהטבעת אלטלנה ופירוק מטה הפלמ"ח. בלעדיו לא היה לנו צבא.
אפשר ללכת לאחור אל נאום השואה השערורייתי של האלוף יאיר גולן ב־2016. גולן, אז סגן רמטכ"ל, הטיף נגד תהליכים בחברה הישראלית שהזכירו לו את גרמניה ואירופה של שנות ה־30'. למרות שהסכמתי עם תוכן דבריו, חשבתי שהיו צריכים להדיח אותו מצה"ל למחרת הנאום. אף אחד לא הסמיך אותו להטיף מוסר וללמד היסטוריה.
ב־7 באוקטובר לבש יאיר גולן מדים ויצא לחלץ אזרחים במצוקה. הוא איש אמיץ ולוחם משובח. בהמשך היום העניק בעודו במדים ראיונות פוליטיים. מסתבר שהוא לא למד דבר ולא שכח דבר: אותה יוהרה, אותה יומרה, אותו חוסר כבוד לחובות שבאות עם המדים והדרגה. חבל שהצבא לא מצא לנכון להסתייג מהמהלך של גולן וממהלכים דומים של בכירים (במיל') אחרים. נוצר בור שגולדפוס נפל לתוכו.
תת־אלוף גולדפוס קרא את נאומו מהכתב, מול המיקרופונים של ערוצי הטלוויזיה: נאום מסודר, רשמי, מחייב. השאלה מה מתוך הדפים שקרא מהם הראה קודם לקציני דובר צה"ל ומה בחר לא להראות מסקרנת, אבל היא איננה העיקר.
אשר לתוכן הנאום: קל להבין את רחשי ליבו של האיש. אני שומע דברים דומים מפי קצינים ולוחמים בחובה ובמילואים מאז תחילת המלחמה. תחושת היחד מול האויב אותנטית, ומפיחה רוח־קרב בלוחמים. הניכור שהם חשים כלפי הוויכוחים בעורף מובן גם הוא. הוא צץ ועלה כמעט בכל אחת מהמלחמות, והוא בולט במיוחד במלחמה הזאת, על רקע ההתנהגות המקוממת של הצמרת הפוליטית.
אבל מה הוא מציע לגופו של עניין? אתמול אישרה הכנסת תקציב ממשלתי שקרי, מושחת, הרסני. האם הוא מציע לקבל בשם האחדות את הפרכה הזאת בשתיקה? הוא מבקר במרומז את השתמטות החרדים. האם הוא מציע בשם האחדות להימנע מלהיאבק נגד ההשתמטות? אין פלא שמשה ארבל, אחד משרי ש"ס, מיהר לאמץ את הנאום שלו. הקריאה לאחדות היא השכפ"ץ שמאחוריו עושות המפלגות החרדיות במדינה כבתוך שלהן. ארבל צייץ ראשון. אחריו צייצו באותה רוח כל פלגני ומתחסדי הממשלה.
קצינים שנכנסים לפוליטיקה מזמינים פוליטיקאים להיכנס לצבא. ההערה שחטף תת־אלוף חירם על ההרס שחולל ללא אישור בעזה אפשרה לשרי ממשלה להשתלח במטכ"ל ולהבטיח שהמינויים הבאים בצבא יהיו על טהרת הסקטור והפוליטיקה. לא רוצים תחקירים, רוצים ג'ובים. פרוייקט ההרס של הממשלה הנוכחית הגיע לצה"ל.
כל מלחמה מביאה איתה תקופה של התרפקות על לובשי המדים. כל קצין קרבי זוכה למנה גדושה של פולחן אישיות ומירוק חטאים. זה קרה לנו בתום מלחמת ששת הימים, והיה מהגורמים שהובילו לעיוורון, להיבריס ולמחדל של מלחמת יום הכיפורים. מתברר שלא למדנו לקח.
הפעם פולחן האישיות תמוה במיוחד, על רקע העובדה שהוא מגיע לאחר המחדל הצבאי החמור ביותר שידעה המדינה. יפה שגולדפוס, כמו קצינים אחרים, לוקח אחריות, אבל איפה הענווה, איפה הצניעות.