1. מזכיר המדינה האמריקאי אנתוני בלינקן הגיע ביום שישי לקבינט המלחמה - בפעם השמינית - ובפיו אזהרה: אם תפעלו ברפיח, אתם מסתכנים בבידוד בעולם. ראש הממשלה נתניהו, מצידו, הגיב: "גם אם נישאר לבד, ובלי התמיכה האמריקאית - ניכנס לרפיח לבד". נו, טוב, עוד נראה.
נתניהו דוהר לתהום ולוקח איתו את כולנו, ולכן מותר לקבוע: המלחמה בעזה הגיע לישורת שמחייבת קיום בחירות. אם נתניהו רוצה להילחם ברפיח נגד כל העולם, כאשר יותר ממחצית מהעם איבדו את האמון בו, הדבר מחייב ללכת לבחירות - שבין היתר יעסקו בשאלת המחיר של המשך הלחימה, על כל המשתמע מכך. בחירות, גם משום שממלאי תפקיד הניצבים בסרט של נתניהו - בני גנץ וגדי איזנקוט - לא ממהרים לפרוש. כנראה שהם סומכים על חילי טרופר שימשיך לדברר את הצורך להישאר בתפקידי המשנה שייעד להם נתניהו.
1 צפייה בגלריה
מזכיר המדינה האמריקאי בלינקן עם ראש הממשלה נתניהו
(צילום: David Azagury, US Embassy Jerusalem )
2. עמוד השער של השבועון הבריטי "האקונומיסט", שבמרכזו דגל ישראל מט לנפול ברוח, ממחיש את מצבנו הבינלאומי - מול הימשכות המלחמה הצודקת שלנו בעזה, ובהיעדר יוזמה ישראלית לשנות את מהלך החיים ברצועה. נתניהו כלוא בין סמוטריץ ובן גביר, שמונעים ממנו לייצר מתווה סביר ליום שאחרי.
אבל שיטת הממשל שלנו מאפשרת לראש הממשלה להישאר בתפקידו, ומספר המזל 64 יאפשר לו להימנע מכל יוזמה ולא לאפשר קיום בחירות לכנסת. זו הדמוקרטיה הישראלית, טמבל.
3. כשנחשפות התבטאויות מביכות של שרה נתניהו, מגיעות לאחריהן הכחשות אוטומטיות. אלא שכמה מהן מוקלטות, כמו זו שנחשפה בתחילת המאה ושבה רעיית ראש הממשלה נשמעת צורחת "שהמדינה תישרף" ומסבירה שבעלה היה יכול להנהיג את אמריקה, ואנחנו קטנים עליו. לכן, לא הופתעתי שכשהיא צוטטה כאומרת בשיחה פרטית: "ראית כמה חטופים החזרנו, ואפילו תודה הם לא אמרו לנו".
ועם זאת, שרה נתניהו לא לבד. נשות נשיאים וראשי ממשלה ממלאות את דפי ההיסטוריה בסיפורים על התפקידים שמילאו לצד בני זוגן. מדובר בברית ביניהם: הן מייעצות, הן ממליצות, הן תמיד שם - הבלם והמגן האינסופי.
"מה יהיה איתנו", שואלים אותי רבים, בהנחה מוטעית שיש לי תשובות. אז הלכתי לספרו של יוסף בן מתתיהו, "תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים", שתיאר את המרד בארץ ישראל בשנות ה־70 לספירה
4. "מה יהיה איתנו", שואלים אותי רבים, בהנחה מוטעית שיש לי תשובות. אז הלכתי לספרו של יוסף בן מתתיהו, "תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים", שתיאר את המרד בארץ ישראל בשנות ה־70 לספירה. בן מתתיהו כותב על חברה מקוטבת ומושחתת, שיותר משנוצחה על ידי הרומאים היא נהרסה מבפנים. אחד משיאי הספר קשור במרד במצדה, שסופו בהתאבדותם של הלוחמים שם. בן מתתיהו כותב למעשה נאום לאלעזר בן יאיר, מנהיג המתאבדים: "איה הקריה הנאמנה, אשר כי אותה איווה אלוהים למושב לו? עד היסוד נהרסה, נהפכה משורש, ורק זכר אחד נשאר לה - מרבץ מחריביה על משואותיה".
אז לאן אנחנו הולכים, ומה יירשם בדברי הימים על מה שקורה לנו מאז 7 באוקטובר.
5. "הזמן עשה את שלו", כתבה אגי משעול בשיר "הזמן". "ובלי קשר, גם אנחנו שקענו בשלנו".
אנחנו מנסים לפענח את מה שעובר עלינו. "כשאנחנו מזדקנים", היא כותבת, אנחנו נזכרים במה שקרה לנו, עד שכולנו שומעים את המנטרה: "הכל עובר".
אכן, הכל עובר.
פורסם לראשונה: 12:30, 24.03.24
