מספיק לשמוע את תגובת חמאס להחלטה כדי להבין את השפל שאליו הגענו. ארה"ב נמנעה מלהטיל וטו על החלטה רעה לישראל. חמאס בירך על החלטת מועצת הביטחון ודחק בה להפעיל לחץ על ישראל כדי שתהיה מחויבת להחלטה.
רק לפני שבוע האמריקאים דרשו שהפסקת הלחימה והשבת החטופים יהיו מותנים זה בזה. ואתמול, הם לא התנגדו להחלטה שלא כורכת את הדברים. המשמעות הייתה יכולה להיות לא רק דרמטית, גם טרגית. אם הייתה לאו"ם יכולת לכפות את ההחלטה, ולמזלנו אין לו, ישראל הייתה נאלצת להפסיק את הלחימה, החטופים לא היו חוזרים, ותמונת הניצחון המוחלט של נתניהו הייתה תמונה של כישלון מוחלט. בלי מיטוט ובלי שחרור.
האם צריך יותר ממה שקורה ביחסינו עם אמריקה כדי להבין לאיזו תהום מדרדר אותנו ראש הממשלה? מה עוד צריך לקרות, כדי שנבין שבכל יום נוסף שהוא יושב על כיסאו מצבנו הבינלאומי מחמיר, והמשבר עם ידידתנו הגדולה והיחידה, ספקית הנשק שלנו, מחריף?
ניתן להבין את מי שהרגיש אתמול שאמריקה תקעה לנו סכין בגב. שהתוצאה של ההחלטה מחלישה אותנו במו"מ מול חמאס. גם אין ויכוח שהממשל האמריקאי גילה חולשה כשנכנע לדרישות של רוסיה וסין
ניתן להבין את מי שהרגיש אתמול שאמריקה תקעה לנו סכין בגב. שהתוצאה של ההחלטה מחלישה אותנו במו"מ מול חמאס. גם אין ויכוח שהממשל האמריקאי גילה חולשה כשנכנע לדרישות של רוסיה וסין. ויהיו גם מי שיגידו שנתניהו צדק כשעל הרקע הזה הודיע שהמשלחת לוושינגטון, הכוללת את ראש המל"ל הנגבי והשר דרמר, תבוטל.
אף אחד לא טוען שאי־אפשר להתווכח עם האמריקאים ולעמוד על שלנו כשצריך. השאלה היא הדרך. איך עושים את זה בלי להכניס אצבע בעין לאמריקאים, והאם לבטל את המשלחת זו הדרך.
גורמים אמריקאיים אמרו אתמול שההחלטה של נתניהו התקבלה ממניעים של פוליטיקה פנימית. הם צודקים. האם יש פה משהו שלא נעשה ממניעים פוליטיים? מהארכת המלחמה, ההתמשכות של עסקה למען החטופים ועד הכניעה לדרישותיהם של בן גביר וסמוטריץ' - הכל פוליטיקה.
למען השמירה על הקואליציה ועל הבייס שמימין למפלגת השלטון, וכדי להרוויח נקודות על הקשיחות מול ביידן - נתניהו מסכן את ישראל. המלחמה בעזה לא הסתיימה, המלחמה בצפון עוד לפנינו, החטופים נמקים במנהרות וישראל מתמודדת עם כלכלת חימושים. ואילו ראש הממשלה - הוא מדרדר את ביטחון המדינה ומפקיר את החטופים רק כי הוא רוצה להישאר על כיסאו.
1 צפייה בגלריה
מתיחות בין ביידן לנתניהו, על רקע המלחמה
(צילום: REUTERS/Elizabeth Frantz, דובר צה"ל, REUTERS/Ronen Zvulun)
אי־אפשר להפריז בהתנהלות ההרסנית של ראש הממשלה. אי־אפשר להפריז בחולשתם המקוממת של שריו, שהרפיסות שלהם מול מה שהם רואים ויודעים, הופכת אותם שותפים לפשע. מי היה מאמין שיותר מחמישה חודשים אחרי טבח 7 באוקטובר, הכל נשאר על כנו. שאין אפילו אחד מאלה שרואים את עצמם כיורשיו של נתניהו, שמעז לעשות מהלך. לא לטובתו. לטובת המדינה.
אתמול חיזק גדעון סער את העמדה שטוענת שניהול המלחמה לא מקרב אותנו להשגת יעדיה. בגלל שהוא חושב שהמלחמה מנוהלת לא נכון, ושכמו שהיא מנוהלת אי־אפשר לנצח - הוא הודיע על פרישתו.
נתניהו, צריך להגיד, היה מוכן לתת לו כל תפקיד בעולם. אבל סער לא רצה כל תפקיד. הוא רצה את התפקיד הזה: חבר בקבינט המלחמה. ואת זה נתניהו לא יכול היה לתת.
כל מי שתקף את סער על כך שפניו לליכוד; שאם יפרוש, זה יהיה הרבה אחרי גנץ; שהוא יחזק את נתניהו - אכל את הכובע. ואילו בהתנגדות להכניס את סער לקבינט התגלה נתניהו במלוא חולשתו. פעם הוא היה קופץ על אירוע כזה. הוא היה מכניס את סער יום אחרי דרישתו ומתעלם מסמוטריץ' ובן גביר. מה הם היו עושים. מתפטרים?
אם היה מכניס את סער לקואליציה, נתניהו היה מייצב את הקואליציה שלו. עכשיו, אחרי פרישתו של סער, ברור שגנץ יקרוס תוך זמן קצר, הכי מאוחר בסוף יוני עם ההצבעה האחרונה על חוק הגיוס, ונתניהו יישאר שוב עם 64 מנדטים.
אבל נתניהו נכנס להתייעצויות בלתי פוסקות, ולדיונים יצריים עם הפוסקת האחרונה, שרה נתניהו. ובואו. אם יש מישהו שנתניהו פוחד ממנו, זאת "רעייתי". ובדיוק כפי שבגלל התנגדותה דחה נתניהו בתחילת המלחמה את הצעתו של ליברמן להיכנס לקבינט המלחמה - כך גם עכשיו.
שרה לא הסכימה. אז מי שחושב שמי שיפיל את נתניהו אלה שרי הליכוד, הצעת אי־אמון או בחירות, לא מבין כלום. מי שיפיל את נתניהו זאת שרה נתניהו. יום אחד היא תעשה צעד אחד יותר מדי, תשמיע עוד התבטאות אומללה שתביא עליו את הקץ. יום אחד יגיע הקץ לטירוף הזה. יום אחד.
אתמול חיזק גדעון סער את העמדה שטוענת שניהול המלחמה לא מקרב אותנו להשגת יעדיה. הוא חושב שהמלחמה מנוהלת לא נכון, ושכמו שהיא מנוהלת אי־אפשר לנצח
פורסם לראשונה: 00:00, 26.03.24
