אנחנו מתקרבים לרגע הכרעה. רגע חוקתי. רגע מסוכן. זה לא עוד משבר. זה רגע שעליו דמוקרטיה מתמוטטת או מתרוממת. כבר היינו באינספור משברים על גיוס חרדים. תמיד, אבל תמיד, הם הצליחו להשיג כל מה שהם רוצים. כל הקואליציות עד היום פיתחו מסורת קבועה ומאוסה של כניעות. אבל לא עוד. משהו קרה. ישראל שרויה במשבר החמור ביותר בתולדותיה. מה שהיה הוא לא מה שיהיה. ואם חלילה הפוליטיקה המכוערת תנצח, אם חלילה שוב תושג פשרה, כלומר עוד כניעה, אז זו תהיה כנראה ההזדמנות האחרונה. לקואליציה יהיה נדמה שהיא ניצחה. לדמוקרטיה הישראלית זו תהיה תבוסה. ולא רק לדמוקרטיה. אסור שזה יקרה.
1 צפייה בגלריה
רה"מ נתניהו, היועמ"שית בהרב-מיארה, וחרדים בלשכת גיוס
(צילום: יואב דודקביץ / REUTERS / Hannah McKay / רויטרס / EPA)
דמוקרטיה היא שלטון הרוב. אבל לא רק. דמוקרטיה היא פשרה. דמוקרטיה היא התחשבות בקבוצות מיעוט. דמוקרטיה היא שמירה על זכויות יסוד, כמו חופש הביטוי ושוויון. מאז קום המדינה הסכימו כל הממשלות, כל הקואליציות, כל הכנסות, על מתן פטור משירות צבאי לערבים ולחרדים. עקרון השוויון נפגע. אבל הסיבות לאותה פגיעה נותרו בעינן. ישראל הכירה בערך לימוד התורה, ולא רצתה לכפות על ערביי המדינה להילחם נגד בני עמם.
עם קום המדינה הסכים דוד בן-גוריון להעניק מדי שנה פטור ל-400 בחורי ישיבות. עבר למעלה מעשור והפטור ניתן ל-800 בחורי ישיבה. המכסה בוטלה בעקבות מהפך 1977, כאשר מנחם בגין, מיוזמתו שלו, קבע שאין צורך במכסות. ההשתמטות החלה לטפס ולהרקיע שחקים. מאז ועד היום היו אינספור ועדות והצעות חוק, כולל "חוק טל", שנפסל על ידי בג"ץ. הושגה עוד חקיקה. גם היא נפסלה. אבל כבר למעלה מעשור שהממשלה מבקשת מבג"ץ, וגם מקבלת, עוד ועוד דחיות, לצורך הצגת חקיקה יותר שוויונית והגונה. בפועל, בשנת 1974, 2.4 אחוז משנתון הגיוס נכללו בהסדר הפטור. בשנת 2021 – 17.6 אחוז זוכים לפטור מטעמי "תורתו אומנותו". פעם זו הייתה פשרה. כבר שנים שמדובר בכפייה. השיטה הקואליציונית מאפשרת למיעוט חרדי לרמוס את הרוב. זו לא דמוקרטיה. זה אחד התחומים הבולטים ביותר שבהם ישראל היא מיעוטוקרטיה.
הבעיה החמירה בעקבות הקמתה של ש"ס. ספק אם היה משתמט חרדי אחד ממוצא מזרחי בשנות ה-50. רוב חברי הכנסת והשרים של ש"ס מאז הקמתה שירתו בצה"ל. אבל בתהליך ארוך של התרפסות להנהגה החרדית האשכנזית הגדילה ש"ס את מחנה המשתמטים. נרד מהארץ, איים הראשון לציון. גם מי שקצת חלש בתורה, ולא לומד כל היום בישיבה, לא צריך להתגייס, אמר ראש ישיבת פורת יוסף, הרב משה צדקה. ש"ס מחקה את היהדות המזרחית, והפכה אותה לאשכנזית-חרדית.
זה לא רק עניין הגיוס. הרי מדובר בכך שככל שההשתמטות גדולה יותר — תקציבי המשתמטים הולכים וגדלים. האם יש מדינה שיכולה להחזיק מעמד כאשר חמישית מאוכלוסייתה משתמטת משותפות בנטל, מתשלום מיסים, מהשתתפות יצרנית בשוק העבודה?
פה ושם מתפרסמים נתונים על השתתפות הולכת וגדלה בשוק העבודה. אלה נתונים שקריים. משום שהגדלת התקציבים הקואליציוניים למגזר החרדי היא גם הגדלת מספר מקבלי המשכורות מתוך המגזר. זו לא עלייה בהשתתפות בשוק העבודה. זו הונאה. ואין צורך לחכות לעתיד. זה מה שהיה אמור לעשות, למשל, חוק הג'ובים של הרבנים. כרגע הוא בהקפאה. אבל בהתחשב במפלס הציניות של הקואליציה הנוכחית — הוא עוד יחזור.
תומכי הממשלה טוענים עכשיו, כפי שטענו בממשלות קודמות, שהכנסת מבטאת את רצון העם, ושופטי בג"ץ, שמייצגים כביכול בעיקר מיעוט חילוני, ליברלי, אליטיסטי — לא יכולים לפגוע בהחלטות הכנסת. זה קרה בעבר. אבל זה לא הסיפור הפעם. כל הסקרים בעשרות השנים האחרונות מבהירים שלרוב הציבור נמאס. והרוב הזה כולל את רוב הציבור הדתי, למרות שבצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר כרתו ברית עם מחנה ההשתמטות. הציבור שהם מייצגים נושא בנטל, עם אחוז ניכר של מתגייסים לשירות קרבי. אבל הם בוגדים בציבור שלהם.
יש מקום לפטור לקבוצה נבחרת, של אחוז או שניים מבני כל שנתון. לא 10 ולא 20 אחוז. ובוודאי לא כספים קואליציוניים לעמותות שמעודדות השתמטות, ולא כספים לישיבות שמשלמות מיליארדים לאברכים, שחלקם הם מתחזים. כך שאנחנו זקוקים לבג"ץ. לא כדי לכפות עמדה של מיעוט אליטיסטי על הרוב. להפך. כדי להציל את הרוב ממיעוט דורסני.
מה שהיה לא יכול להימשך, משום שבעקבות 7 באוקטובר נכנסה ישראל למשבר הביטחוני והכלכלי הגדול ביותר מאז הקמתה. כל ההסדרים שהיו מעוותים עד 7 באוקטובר הפכו להרבה יותר מעוותים אחרי 7 באוקטובר. עם 600 חיילים הרוגים, ועוד אלפי פצועים, צה"ל איבד סדר גודל של חטיבה, בעוד הצורך הוא ביותר מחטיבה נוספת אחת. ככה אי-אפשר להמשיך יותר. וטיוטות חוק חדשות שיאפשרו את המשך ההשתמטות הן אגרוף בפרצוף של אליטה פוליטית מנותקת לרוב שנושא בנטל.
יואב גלנט הוא כרגע היחידי בקואליציה שמתגלים אצלו סימנים של חוט שדרה. אבל הוא לא יצליח לבדו לבטל את רוע הגזרה. יש עוד מתנגדים להמשך ההשתמטות מקרב שרים וחברי כנסת מהקואליציה. זה המבחן שלהם. הרוב העובד והמשרת, הרוב שנושא בנטל, לא יכול עוד. משום שעוד כניעה פוליטית תוביל לקריסה כלכלית וביטחונית ולאומית. ואם הקואליציה תיכנע שוב — לא יהיה מנוס מהתקוממות אזרחית.
