מאז תחילת המלחמה החלו פרשנים שונים בטלוויזיה להשתמש בביטוי "צריך לומר ביושר" בכל פעם שעומדים להגיד משהו לא חיובי, לא נעים או לא מקלס ומפאר, על ישראל ומערכת הביטחון שלה. זהו ביטוי מוזר מעט. כי הרי אם עכשיו צריך לומר ביושר, אז מה עשינו עד עכשיו?
השאלה כיצד התנהלו חלקים של התקשורת הישראלית מול מסכת של חצאי אמיתות, הטעיות, הסחות דעת ומשחקי ספינים בשם הפטריוטיות לכאורה, ליצור תמונה מעוותת של המצב, עוד תישאל בוודאי ותביא חשבון נפש. אבל אם להשתמש באותו מטבע לשון, אז צריך לומר ביושר שהכול תקוע. מדינת ישראל מדשדשת בשדה הקרב, מבוססת בבוץ שיצרה לעצמה בעזה, מידרדרת לתהום בעולם המדיני והבינלאומי.
ועוד דבר שצריך לומר ביושר: מדינת ישראל מפקירה את החטופים לגורלם, ולא שמה אותם ראשונים, אפילו לא בין שלושת הנושאים הראשונים, שבראש סדר העדיפויות.
אתמול, 30 במרץ, מלאו בדיוק ארבעה חודשים לפיצוץ הפסקת האש ועסקת החטופים עם חמאס. ארבעה חודשים שחלקם הגדול, כך לדברי גורמים בכירים ביותר הבקיאים במה שהתחולל במהלכם בישיבות הקבינטים, בוזבזו לריק. הקבינט והעומד בראשו נוהגים בשיטת "מריחת הזמן" וה"לך-תשוב" עם צוות המשא ומתן, שממשיך לא לקבל מספיק מנדט כדי לנהל משא ומתן מהיר כדי להגיע סוף סוף ל"עסקה ההומניטרית", שכוללת שחרור 40 חטופים. רק כשהיא תיחתם אפשר יהיה לנהל את המשא ומתן על החיילים החטופים.
בינתיים, למרות דיווחים שמשפחות החטופים מקבלות חדשות לבקרים, כולל טלפון מבכירים ובכירים מאוד שמספרים להם על התקדמות, על כך ש"היומיים הבאים קריטיים" ועל התגמשות מופלאה ועצומה של ממשלת ישראל.
מבחינת כל השחקנים המעורבים בעניין המשא ומתן הכושל, יש בינתיים מעטים מאוד שייצאו טוב מפסק הדין של ההיסטוריה. משא ומתן היה צריך להביא בחשבון את מרכיב הרשע של החמאס ולגבור עליו, לא להתבכיין עליו או לתלות בו את כל התירוצים והעיכובים. כוחו, חריפות שיכלו ועורמתו של נושא ונותן, בטח של הממונה על הנוסעים והנושאים, וגם על מה שנותנים - ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבעניינים אחרים משופע בכל אלה - היא לשקלל גם את התגובה של החמאס. אלא אם לא רוצים לשקלל אותה מראש, וגם אם ברור שחמאס יסרב והולכים עם הראש בקיר, כדי לערוך עוד סיבוב.
חברי צוות המשא ומתן אמרו בדיון שנדחה בשלושה ימים בגלל כניסת השבת לפני שבועיים, כי "מה דחוף רק החטופים נמקים בעזה", כדברי גורם מודיעין הבקיא בעניין, שעם המנדט שנתניהו נתן להם אין שום סיכוי שחמאס יסכים למשהו. נתניהו סירב לתת יותר ואמר להם להציג את העמדה ואם יסרב - יחזרו לקבל עוד מנדט. חמאס, כפי שהיה ראוי לצפות, סירב בס' רבתי והצוות קיפל את עצמו מדוחא וחזר לארץ. בישיבת הקבינט האחרונה, אחרי שבוזבזו שבועיים (!) של חיי גיהינום בעזה לחטופים, הוסרו המסיכות ונתניהו התייצב באופן חד עם השרים הקיצוניים נגד פשרה נוספת. עכשיו מחכים, שוב, שקטאר המדינה הכי קרובה לחמאס, תציל אותנו מעצמנו ותבוא ביחד עם מצרים וארצות הברית עם הצעת תיווך שתוציא את העגלה התקועה מהבוץ.
גנץ ואיזנקוט הצטרפו לממשלה כדי להיכנס מתחת לאלונקה ולהציל את עם ישראל, אבל בחלוף הזמן התברר למי שהציץ שמי נמצא מעל האלונקה הזו הוא בעצם נתניהו, לא כולנו
דנה ויס דיווחה אמש כי בעקבות המציאות המזוויעה שהתגלתה מהריאיון שערכנו, עמיתי ראש המשרד בירושלים של ה"ניו-יורק טיימס" פטריק קינגזלי, ואני עם החטופה עמית סוסנה, שינו שרים רבים בליכוד את דעתם והם תומכים כעת בוויתורים שראש המוסד מאמין כי יכולים להוליד עסקה. אני מאמין שהפרסום הזה מדויק, זולת שינוי אחד, רק שתי מילים - הם שינו את דעתם לא בגלל תוכן הריאיון האמיץ של עמית, אלא בגלל שהוא פורסם.
את התוכן, ועוד פרטים רבים שאחד מהבקיאים ביותר בתוכן הרזים הכמוסים הללו הגדיר לא מזמן כ"מודיעין בלהות", הם הכירו אחרי שקהילת הביון וחברי צוות המשא ומתן דיווחו שוב ושוב לשני הקבינטים על השיח בחמאס; על העינויים שסוסנה עוברת; על השיחה המזעזעת בין מחבל נוחבה שחזר לעזה עם חטופה, לאחד מבני משפחתו, שבה הוא מתפאר לקולות צחוק ושאלות ב"יעני דאחקות" של בן השיח במה שעשה לה.
צה"ל מפרסם מדי פעם הודעות על כך שהוכרז מותו של פלוני שנחטף ו"נרצח בשבי חמאס", אבל יבוא יום ותחקירן נמרץ גם יפרסם את הרשימה הזו עם סיבות ותאריכים - כמה בני ערובה מתו אחרי 30 בנובמבר, אתמול לפני ארבעה חודשים, וכמה מהם מאש צה"ל, האש שכל הזמן הבטיחו לנו שהיא מה שנדרש כדי לשחרר את החטופים, ואם היא לא הביאה אותם, אז כמו שנתניהו הורה בישיבת הקבינט, צריך להפעיל עוד אש.
4 צפייה בגלריה
היחסים בשפל היסטורי. ביידן ונתניהו
(צילום: REUTERS/Ronen Zvulun, REUTERS/Elizabeth Frantz)
נתניהו "משחק אותה" קשוח - אבל בעיקר מול החטופים. ואת ההתנהלות הזו של קבינט המלחמה והממשלה כולה מנרמלים בעיני הציבור השרים גנץ ואיזנקוט. שני הרמטכ"לים לשעבר הצטרפו לממשלה כדי "להיכנס מתחת לאלונקה" ולהציל את עם ישראל, אבל בחלוף הזמן התברר כי מעל האלונקה הזו שוכב בעצם נתניהו, לא כולנו. בריאיון קורע וכובש הלבבות עם אילנה דיין ב"עובדה" מתח איזנקוט ביקורת חריפה ביותר על תפקוד הממשלה, אמר במשתמע כי אינו סומך על נתניהו ואיים במשתמע שיעזוב את הממשלה גם בלי גנץ.
ביום חמישי בקבינט סיפר אדם הבקיא במתרחש כי איזנקוט נשא נאום מלא ביקורת. אבל איזו משמעות יש לנאומים הללו? שני המבוגרים האחראים גנץ ואיזנקוט לא חוטפים ביקורת על המהלכים הכושלים והאיומים שהם נותנים להם גיבוי, והם כאילו מצילים את עם ישראל וסופרים את המנדטים בשקט. הציבור מאמין שלו יעזבו, יממש נתניהו את איומו ויחליף אותם בבן גביר וסמוטריץ, ואז יהיה ממש גרוע. ובכן, לפחות בכל הנוגע לחטופים, קשה להניח שיכול להיות יותר גרוע. עובדה - אין עסקה, החטופים הולכים וכלים, וישראל עוסקת בהמון דברים, לאו דווקא בזה.
"כל הסוגיות קשורות - ויש מי שלא רוצה לקדם אותן"
ב-23 באוקטובר, כשהוויכוח האם לצאת או לא לצאת למהלך הקרקעי, או אולי לתת הזדמנות למשא ומתן שכמעט הבשיל לעסקת החטופים, עסקה שבסופו של דבר נחתמה באותם תנאים בערך חודש מאוחר יותר, כתבנו כאן, נחום ברנע ואני כי "מעבר לוויכוח על העיתוי (של התמרון), נוצר משבר אמון בין נתניהו לצה"ל ובתוך הקבינט המצומצם והקבינט הרחב. משבר האמון הוא נזק נוסף לנזק הנורא שספגה ישראל ב-7 באוקטובר. הוא מקשה מאוד על ההתמקדות במלחמה ועל קבלת החלטות, גם החלטות כואבות. ישראל זקוקה עכשיו למנהיגות אפקטיבית, מרוכזת במשימה. ישראל מתנהלת, אבל אין לה הנהלה מתפקדת. זהו מלכוד 23". מלכוד 23 הפך כעת למלכוד 24, עם ממשלה לא מתפקדת, קבינט מורחב משוסע ומשותק.
צריך גם להגיד, ביושר כמובן, שברוב המקומות, הגזרות, הנושאים, המישורים והתחומים שבהם נברא עולם חדש אחרי 7 באוקטובר, מדינת ישראל, לרבות קהילת המודיעין וצה"ל, לרבות במיוחד עניין החטופים, לא נטלה לידיה בחזרה את היוזמה, והג'יניוס היהודי, לצד השובבות הישראלית וחוש ההמצאה של ה-start up nation כמעט וכלל לא ניכרים. שלושת פורומי הממשלה, במידה רבה כמו הצבא, ריקאטיביים, אם בכלל. הם לא יוזמים מהלכים רחבים, רוויי מעוף ועתירי דמיון, שמטבע הדברים גם יש בהם סיכון, ולו לשלמות הקואליציה, ולו כי אין שום סיכוי להסכים על מהלכים כאלו בתוך הקבינט המשוסע והמפולג.
נתניהו מסכל כל ניסיון לקטוף פירות מדיניים עם ההישגים הצבאיים המכובדים שכן היו, לא מוכן לדבר על הרשות הפלסטינית ועל יום שאחרי, ומדרדר את היחסים עם ארה"ב לשפל היסטורי
ובינתיים, יש בצה"ל מידע, שאינו קונקלוסיבי, כמו שהקמ"נים מדברים, שאינו עם מסקנות חדות וסופיות שמספיקות לרב הצבאי או לרב האזרחי, או לוועדת הכרזת החללים, אבל מספיקות למומחי המודיעין לדעת מתי נכון ומתי סתם רעש, מודיעין מהשאול, שלפיו מספר החטופים החיים קטן משמעותית, והולך וקטן ככל שחולפים הימים, מהמספר הרשמי של כ-100 חטופים חיים שצה"ל נוקב בו.
צה"ל והרמטכ"ל הלוי היו יכולים לבוא לקבינט ולהגיד באופן חד משמעי כי החטופים הולכים ונמוגים, הולכים וכלים, הולכים ונספים, ומדינת ישראל חייבת לשנות כיוון ולשים את גורלם בראש סדר העדיפויות, לפני שיקולים אחרים.
הלוי מדגיש כי צה"ל ערוך ליישם כל תוכנית וכל הוראה כפי שיורו לו הקבינט והממשלה, והוא מגבה את פעולותיו של האלוף ניצן אלון, נציג צה"ל בצוות המשא ומתן ועוזריו, אבל הוא לא הפך שולחן, לא אמר 'מספיק להטעות את הציבור' כאילו אפשר גם לנצח את חמאס ולפרק אותו מיכולותיו הצבאיות והמדיניות, וגם לשחרר את החטופים, וביחד עם עוד גורם מרכזי מאנשי 7 באוקטובר, שר הביטחון יואב גלנט, הוא המתנגד המרכזי להתפשרות משמעותית בנושאי הביתור וחזרת הפליטים לצפון הרצועה.
צה"ל לפי התוכניות של עצמו לא השיג את יעדיו ואין לו "שליטה מבצעית" ברחבי הרצועה כמו זו שהייתה אמורה להיות לו עם תום שלב ב' בסוף דצמבר, ולפי גורמים בכירים במודיעין האמריקאי, הצליח להרוג רק שליש מהסד"כ של חמאס ולהרוס רק שליש מהמנהרות שלו. מאז אמצע ינואר הצבא בעצם לא התקדם ברצועה, זולת מבצעים נקודתיים, שלא לדבר על כך שלא קידם את שחרור החטופים, למרות ההבטחה שאלה קשורים זה לזה.
חלק מהסיבות לכך נוגעות לכך שנתניהו מסכל כל ניסיון לקטוף פירות מדיניים עם ההישגים הצבאיים המכובדים שכן היו, לא מוכן לדבר על הרשות הפלסטינית ועל היום שאחרי, ומדרדר את היחסים עם ארה"ב לשפל היסטורי. אבל חלק מהן גם קשורות בתפקוד וביכולות הצבא, וגם בעובדה שהצבא הבטיח דבר שהוא ידע כי אינו יכול לקיים. קשה להשתחרר מהתחושה כי העובדה שצה"ל לא דופק על השולחן ודורש עסקה, ואומר כי הוא כן מעוניין בהפסקת אש, היא הרצון של חלקים בפיקוד שלו, גם מבין אלה שגם אחראים לכישלון הנורא של 7 באוקטובר, לצאת בהישג משמעותי כלשהו, ולא לוותר עד שיושג.
"כל הסוגיות קשורות", אמר השבוע אחד מהוותיקים והבקיאים ביותר בנושאי משא ומתן, חטופים, שבויים ונעדרים בישראל, גם במשא ומתן הנוכחי. "העסקה לא עומדת לבד - חטופים, נסיגה, היום שאחרי, תנועת פלסטינים צפונה, צפון-חיזבאללה. יש מי שלא רוצה לקדם סוף לסוגיות כי הסוף של הסוגיות הללו הוא התחלה של סוגיות אחרות - התפטרויות, ועדת חקירה ואולי בחירות".
פורסם לראשונה: 00:00, 31.03.24
