אתמול ספג משמרות המהפכה - הגוף הכי חשוב באיראן, אבן הראשה של המשטר, ארגון צבא-מודיעין-ביטחון-מבצעים-טרור-משטרה, שאכל גם לא מעט מרורים, יריבים והתקפות לאורך השנים - את המהלומה הכבדה ביותר מאז ההתנקשות באיש המבצעים הבכיר שלו, קאסם סולימאני, זמן קצר אחרי שביקר אצל עמיתו ורעו, חסן נסראללה, בינואר 2020: מפקד גייס סוריה ולבנון חסן מהדווי, הנחשב משנה למפקד כח קודס, ועוד שני גנרלים איראנים בכירים, מצאו את מותם בתוך שרידיו העשנים של בניין ליד שגרירות איראן בדמשק.
כשהיא מצטרפת לשורת חיסולים של קצינים בכירים במשמרות בדרגות נמוכות יותר, השמדת מחסני נשק (אחד מהם ביום חמישי שעבר, אז נהרגו כעשרים סורים, איראנים ואנשי חזבאללה) ופגיעות קשות ונמשכות בבת החסות המרכזית - שכבר יותר נכון לקרוא לה בת-ברית, החיזבאללה - יש הסבורים שזו המכה הכבדה ביותר בהיסטוריה של הארגון. נקודה.
איראן ניסתה לטעון אתמול כי מדובר במבנה השייך לקונסוליה האיראנית בדמשק, כלומר שהיה אמור להיות מוגן לפי אמנות חסינות דיפלומטיות בינלאומיות. מי שתקפה טוענת כי מדובר במפקדה של משמרות המהפכה, כלומר מטרה צבאית מובהקת. העובדות: איראן בעצמה מודה כי הפיקוד הבכיר של משמרות המהפכה בסוריה ובלבנון היה במבנה שהופצץ.
אבל הגינויים האיראניים והדיבורים על טרור ופשעי מלחמה של הציונים, לצד ההבטחות לנקמה, מביעים כולם בעיקר מבוכה גדולה וספיקת כפיים אל מול ביקורת פנימית שמגנה את המשמרות על שנטלו על עצמם תפקיד כה בולט ומרכזי, שלא לומר פומבי, במלחמה רבת החזיתות שנפתחה מול ישראל ב-7 באוקטובר בידי חמאס, ובימים שלאחר מכן בידי החברות האחרות בציר ההתנגדות שלא היו בסוד ההתקפה. תפקיד עליו היא משלמת עכשיו מחיר קשה ומשפיל.
באם ישראל תקפה, יש אחראים לשרשרת ההצלחות הללו. אגף המודיעין של צה"ל, והעומד בראשו, אלוף אהרון חליוה, שספגו את עיקר הביקורת על הכישלון המודיעיני שהוביל להתקפת הפתע של 7 באוקטובר - לפעמים בצדק, לפעמים שלא בצדק, לפעמים כי הוא והאגף היו המטרה הקלה ביותר - המשיכו, לצד המערכה מול חמאס, לנטר את היריבים האחרים ובראשם איראן. זו אולי לא ידעה על ההתקפה שבאה, אבל מרגע שבאה, לא הפסיקה לשפוך שמן על המדורה, ולעשות הכל כדי שישראל תותקף מכמה שיותר כיוונים.
המידע המודיעיני המדויק, מעומק היעד, מקודש הקודשים של חדרי הדיונים בדמשק ובביירות, איפשר את התקיפה המוצלחת גם בפעם הזו, כמו באין ספור תקיפות בחצי השנה האחרונה. בהתקפה נהרגו מפקד גייס לבנון וסוריה במשמרות המהפכה, סגנו הישיר, שמי שתקף ידע כי יהיה שם, ועוד גנרל איראני שלא היה מטרה ישירה אבל קשה להניח שהזילו עליו דמעה.
"אתה מבין", אמר ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן, באחת משיחותינו האחרונות לפני שהלך לעולמו ב-2016, "אובדנו של מורנייה היה כל כך גדול, וחשיבותו כמשהו שבין רמטכ"ל לשר ביטחון כל כך מרכזית, עד שהם נאלצו לחלק את הסמכויות שלו בין כמה גורמים, בראשם נסראללה בעצמו, וחסן מהדווי, שהוחזר לפקד על גייס לבנון ולנסות למלא את הוואקום שנוצר".
דגן אמר את הדברים גם כדי לפאר את אחד מההישגים המרכזיים שיוחסו למוסד בתקופתו: ההתנקשות המשותפת לישראל ולארה"ב במפקד הצבאי של חיזבאללה, עימאד מורנייה, הארכי-מחבל שתעתע בשירותי המודיעין של שתי המדינות, ובעצם של העולם כולו.
בבית מבטחים בדמשק, באיזור רווי מתקני מודיעין ומשרדי חרש הקשורים באיראן, באזור הסמוך לשגרירות האיראנית בעיר, נהג מורנייה להיפגש עם מפקד כח קודס של משמרות המהפכה קאסם סולימאני, ומפקד המבצעים שלו - אותו חסן מהדווי, אדם שהיה מעורב בעומק ההקמה והפיכת חיזבאללה לכח צבאי "חזק יותר מ-95 אחוז מכלל הצבאות בעולם", בשפתו של דגן.
צרור תמונות ששמור בשירותי המודיעין מתעד את כל החבורה הזו: נסראללה, מורנייה, מהדווי וסולימאני, בצילום משותף ביחד עם אחמד כאזמי, מפקד בכיר במשמרות המהפכה.
מחמישה יוצא אחד. כלומר, שורד אחד. כאזמי מת בתאונת מטוס מסתורית ב-2006. על מורנייה פוצצו, כפי שיוחס למוסד ול-CIA, פצצה מוסלקת בדופן מכונית בדמשק ב-2008. סולימאני חוסל כאמור כפי שפורסם בהתנקשות משותפת, עוד אחת, לישראל ולארה"ב ב-2020. מהדווי, ששמו האמיתי הוא גנרל מוחמד רזא זאהדי, מצא את מותו אתמול בהפצצה שיוחסה לישראל.
מהדווי, בן 60, הוא אחד מהמפקדים הבכירים, הוותיקים והמנוסים במשמרות. הוא פיקד פעמיים על גייס לבנון, שאחראי על הטיפול והטיפוח של חיזבאללה, ומונה בסופו של דבר למפקד גייס סוריה ולבנון ביחד. בעצם האחראי מטעם איראן לשתיים מהזירות החשובות והרגישות ביותר עבור האיראנים במזרח התיכון.
בראיית ישראל, מהדווי הוא פני הרשע ואחד מהאויבים המרכזיים. הוא אחראי להתעצמות חיזבאללה ולפתיחת החזית נגד ישראל. הוא אחראי להפעלת מיליציות שהוא טיפח בסוריה ובלבנון נגד ישראל
בראיית ישראל, מהדווי הוא פני הרשע ואחד מהאויבים המרכזיים. הוא אחראי להתעצמות חיזבאללה ולפתיחת החזית נגד ישראל. הוא אחראי להפעלת מיליציות שהוא טיפח בסוריה ובלבנון נגד ישראל. בהשפעתו גם החזית עם החות'ים, והוא דוחף להברחת אמצעי לחימה לתוך ישראל כדי להבעיר את הגדה המערבית ולהוציא לפועל התנקשויות בתוך ישראל.
כוחו גבר גם בגלל שאחרים סביבו או מעליו הסתלקו או סולקו. שנה ושלושה חודשים אחרי סולימאני, מצא סגנו מוחמד חיג'אזי את מותו בהתקף לב מסתורי באפריל 2021, ובכיר אחר נחטף לפי פרסומים שונים לישראל.
ההתנקשות המוצלחת במהדווי היא גם תלוית הקשר, ומבחינתה של ישראל נוגעת בטוב, ברע ובמכוער. ההקשר הוא כמובן 7 באוקטובר. נסראללה החליט שלא להצטרף למלחמה בהיקף מלא, אבל לשלם את מיסי החבר שלו בציר ההתנגדות בצורת מלחמת התשה נמוכת עצימות עם ישראל. מספיק נמוכה שלא להידרדר לעימות כולל איתה.
ישראל מצידה החליטה אותו דבר בכיוון השני: למרות שאפילו חלקיק ממה שנסראללה הורה לכוחות לעשות, לו היה מתרחש עד ל-7 באוקטובר בשעה 06:20, היה מעורר תגובה ישראלית בצורה של התקפת נגד כוללת, לרבות החרבת חלקים מביירות - הרי שבמצב שנוצר, היא החליטה להגיב בכוח, לפעמים בכוח רב, אבל לעצור שם, קצת מתחת לרף שיוביל את נסראללה להסלמה, ואת האזור כולו למלחמה כוללת.
ממשלת ישראל וקבינט המלחמה בראשה התנהלו בגזרת הצפון באופן ראוי, בוגר ומכיל. גנץ ואייזנקוט היו שם ברגע הנכון, על פי פרסומים זרים, למנוע מהלך צבאי מול חיזבאללה לפני המלחמה בחמאס וישראל הכילה את ההתקפות של נסראללה. כשכולם יודעים היום כיצד המלחמה בדרום נראית - תכף הארוכה ביותר בתולדות מלחמות ישראל ובלי שהשיגה אף אחת ממטרותיה - קל לתאר מה היה קורה אילו ישראל הייתה צריכה לנהל שתי מלחמות בו-זמנית, או אחת אחרי השנייה.
במלחמה הנוראית והקשה הזו שנכפתה על ישראל ושסופה מי ישורנו, יש גם הזדמנויות שאין ספק שלא היו מתרחשות אלמלא המלחמה. ישראל הייתה זו שריסנה את עצמה בכבלי כללי המשחק, בעצם כללי ההרתעה ההדדית, שנוסחו בלי שנכתבו בינה לבין חיזבאללה כדי לשמר את המב"ם: המלחמה בין המלחמות. מהדווי, שהיה הצד האיראני לניסוח הכללים, לא הצר עליהם. המב"ם אולי גבה ממנו מחיר יקר בחלק מהתוכניות שלו לחמש את חיזבאללה בחימוש מדויק ועוד, אבל גם יצר עבורו, עבור אנשיו ועבור אנשי חיזבאללה חסינות מפני חיסולים בלבנון.
עכשיו, כשנסראללה בעצמו פתח את הספרים וכתב בדם ישראלי ובהרס יישובי הצפון את הכללים מחדש, ישראל כאמור מוחקת מהמפה שורה של בכירים איראנים ושל חיזבאללה, לצד מתקנים ומחסנים שהיא יודעת עליהם שנים רבות, אך לא פעלה נגדם מחשש והרתעה הדדית.
אגף המודיעין של צה"ל הראה כי בגזרה הזו הוא נהנה מעליונות מודיעין בלתי רגילה. צה"ל לא חדל מלקצור הישגים. אל מול המודיעין של אמ"ן ויכולות חיבור האונליין המשובחות - תוצאות לקחי מלחמת לבנון השנייה - לכוחות האוויר והקרקע, יחידת רדואן של חיזבאלללה, הכוח שאיים על צפון המדינה, והארגון בכלל, חוטפים בלי סוף, וגם החיילים המובחרים ביותר קמלים ונהרגים אחרי שהצליחו להסב נזק קטן יחסית, אם בכלל.
נסראללה החליף את מפקד כוח רדואן רק כדי להיזקק שוב למחליף אחרי שאת ההוא, החדש שהוא מינה, הרג מישהו במבצע קרקעי שבוע מאוחר יותר בלב ביירות, על כל המשמעויות של יכולת שכזו. אמ"ן גם מצליח לספק מידע מדויק כדי להרוג עוד בכירים רבים, כמעט תמיד בלי אזרחים שנפגעו, וכדי לפגוע בהמון מטרות באופן שמביך שוב ושוב את נסראללה. 25 שנה היה הבכיר עלי עבד אלחסן נעים, סגן מפקד כוח הטילים של הארגון ואחד מהמנוסים והידענים בנושא שבין אנשיו, בראש רשימת המבוקשים של ישראל. ביום שישי גם הוא מצא את מותו.
הרע והמדאיג הוא שההפצצה בדמשק וחיסול הבכירים מעמידים אתגר קשה ודילמה בפני נסראללה והאיראנים. נסראללה הכיל למעשה את הפגיעה הקשה בסאלח אל-עארורי, בכיר חמאס שהיה אורח שלו, והסתפק בהפצצה סימלית של בסיס חיל האוויר בצפון. הפעם, אין מדובר רק בתקיעת אצבע בעין של האיראנים, הסביר אתמול אדם שבקיא במתרחש בזירות הסוד של משחקי הכוח במלחמת הצללים, אלא בבוקס בעין עם פנס גדול. האיראנים יראו בפעולה חוצפה גדולה. האם יסתפק נסראללה גם הפעם במשהו סמלי, או שילך על תגובה חריפה בהרבה כשהוא יודע שהוא יכול לסכן בה גם את עצמו, ומשם הדרך למלחמה כוללת קצרה? האם האיראנים, שבכל הכבוד לעארורי שהם אהבו והעריכו מאוד אבל בכל זאת היה פלסטיני, ועוד סוני ולא אחד משלהם, גם הם יסתפקו בכך?
המכוער הוא כי ההישגים הגדולים של צה"ל בצפון נפגעים מאוד, אם לא למעלה מכך, בגלל התקיעות הכללית של הממשלה ושל ישראל בכל התחומים. כי ההכלה של ישראל, שהייתה יתרון גדול בהתחלה, הפכה לנטל. ישראל פינתה את האזרחים, אבל הפינוי הזה לא יכול להימשך עוד זמן רב ועלול להביא למבצע צבאי. ישראל מעדיפה כמובן פיתרון מדיני, והערכות המודיעין הן אפילו די אופטימיות כי זה אפשרי, אבל נסראללה לא ייכנס באמת למשא ומתן עם השליח האמריקאי עמוס הוכשטיין עד אשר תסתיים המלחמה בעזה, וזו כאמור לא מסתיימת, כי ישראל גם לא מודה שהיא בעצם נגמרה, וגם לא פועלת באמת כדי לסיים אותה בעסקת החזרת חטופים. עד שזו תקרה, אם תקרה, כל אקט אלים מצד אחד לאחר, גם חיסול הבכירים אתמול, יציב בכל פעם מחדש סכנה להידרדרות כוללת למצב לחימה מלא במזרח התיכון.
פורסם לראשונה: 00:33, 02.04.24
