ייתכן, רק ייתכן, שאנחנו מתקרבים לרגע ההכרעה. אם הדיווחים משקפים את מה שקורה בחדרי חדרים, אז הקבינט יצטרך להחליט הערב אם לאשר את העסקה. ואין שום סיבה למסיבה. משום שזו רק ההתחלה. גם אם העסקה ההומניטרית תצא לפועל, וארבעים חטופים, בעיקר חטופות, יגיעו לישראל, עדיין יישארו בידי החמאס צעירות, צעירים, חיילות וחיילים. ואם לקח לנו חודשים ארוכים להגיע לעסקה הנוכחית, שספק אם תצא לפועל, עסקה נוספת תעלה לנו בייסורים הרבה יותר קשים.
יורשה לי להודות שאני שייך למחנה "לא בכל מחיר". הייתי בין המתנגדים לעסקת שליט, שכמעט כצפוי, גרמה לנזק לאומי, לשפיכות דמים, לחיזוק תשתיות הטרור, וכמובן גם לשחרורו מהכלא של הארכי-טרוריסט יחיא סינוואר. גם היום המחיר שישראל נדרשת לשלם כבד. מאוד כבד. גם היום, כדאי שלא נעבוד על עצמנו. העסקה המתגבשת עלולה להוביל לתוצאות מפחידות. ולמרות זאת, הקבינט חייב לאשר היום את העסקה, גם על בסיס התנאים שהודלפו לנו ביממה האחרונה.
מדוע עכשיו צריך לומר כן? משום שאת המחיר הכבד מנשוא כבר שילמנו. 1,200 נרצחים ביום אחד. ועוד 300 חיילים שנפלו בקרבות ברצועה. ומשום שאנחנו בשלב שבו אין סיכוי לניצחון טוטאלי. ומשום שלאחר הפוגרום שחטפנו שום דבר לא יכול להיחשב לניצחון. ומשום שכבר השמדנו את רוב כוחו של החמאס. ומשום שאנחנו יודעים שעוד שבועות או חודשים של לחימה לא ישנו באופן מהותי את התמונה. ומשום שבניגוד לשליט, החטופות והחטופים הופקרו על ידי המדינה, שחייבת להם ולמשפחות שלהם חזרה מהירה ככל האפשר.
ולכן, בנסיבות שנוצרו, דווקא שחרור חטופות וחטופים, והלוואי שהיה מדובר בכולם, הוא הדבר היחידי שיכול להוביל לקצת נחמה, גם למשפחות וגם לאלה שנלחמו והקריבו את עצמם ולאלה שהקריבו מעצמם כדי לאפשר את העסקה.
רבים וטובים, גם בכירים בקואליציה, מתקשים להבין את ההחלטות של נתניהו. הוא לא הפך את ישראל לחזקה. הוא הפך אותה להרבה יותר חלשה.
הוא לא יזם שום דבר. הוא בעיקר נגרר. כל מה שישראל הייתה יכולה לעשות מיוזמתה שלה, ולהרוויח הרבה נקודות, נתניהו נאלץ לעשות בעקבות לחץ. אין טעות אסטרטגית אחת שנתניהו ויתר עליה. וזה מרגיז עוד יותר משום שצריך ללקות בעיוורון מוחלט כדי לא להבין שדעת הקהל הבינלאומית לא תישאר אדישה למראות ההרס והחורבן מרצועת עזה.
חמאס, ורק חמאס, נושא באחריות לחורבן. אבל גם בעניין הזה נכשלנו. משום שדעת הקהל בעולם מאשימה את ישראל. לא את חמאס. והיה צורך ללקות בעיוורון לא פחות קטן כדי לא להבין שזה ישפיע על הממשל האמריקני
ולמען הסר ספקות, חמאס, ורק חמאס, נושא באחריות לחורבן. אבל גם בעניין הזה נכשלנו. משום שדעת הקהל בעולם מאשימה את ישראל. לא את חמאס. והיה צורך ללקות בעיוורון לא פחות קטן כדי לא להבין שזה ישפיע על הממשל האמריקני. אבל אוזניים לנתניהו והוא לא שומע. עיניים – והוא מסרב לראות. מוח – והוא מסרב להבין. פעם אמרו על שכנינו שהם מבינים רק כוח. החלפנו תפקידים. היום זה נתניהו שמבין רק לחץ.
העניין הוא שכאשר מדובר בלחץ, לא רק ביידן נמצא בתמונה. נמצאים בתוכה גם סמוטריץ' ובן גביר. הם כבר מאיימים. בן גביר שש אלי בחירות, משום שהוא מתמודד על המשבצת של הליכוד. זו לא הפתעה. אחרי ששרים וחברי כנסת מהליכוד פיזזו ורקדו סביבו בכנס ההתיישבות מחדש ברצועת עזה, הם הצביעו על הכיוון החדש. יש להם מנהיג. הם לא מסתפקים במחדלים של נתניהו. הם רוצים בן גביר. זה עצוב. זה מפחיד. זה מסוכן. אבל זו המציאות.
למרות עמדת הימין הקיצוני, אפשר להעריך שיש רוב בממשלה, בקבינט הרחב ובקבינט המלחמה לאישור העסקה. שמענו אתמול את שר הביטחון, יואב גלנט. הוא בעד. אבל זו תהיה הפתעה, מותר להעריך, אם חמאס יאשר את העסקה. הרי הוא מקבל את דרישותיו גם ללא עסקה: ישראל בבידוד בינלאומי, ההפגנות הפרו-חמאסיות נמשכות, הנוכחות של צה"ל ברצועה היא בין אפסית לסמלית, מחבלי חמאס שהובס חוזרים לכל מקום שצה"ל מפנה. הזמן פועל לטובת חמאס. אז למה שימהר?
ההכרעה שוב בידי נתניהו. הוא ייכנע ללחץ. השאלה היא רק לחץ של מי. של ביידן או של בן גביר? נתניהו המג'נגל יצטרך להחליט. אבל אחרי הכל ולמרות הכל, החלטה בעד העסקה היא הרע במיעוטו
בנסיבות הללו, זו ישראל שצריכה למהר. ההכרעה שוב בידי נתניהו. הוא ייכנע ללחץ. השאלה היא רק לחץ של מי. של ביידן או של בן גביר? נתניהו המג'נגל יצטרך להחליט. אבל אחרי הכל ולמרות הכל, החלטה בעד העסקה היא הרע במיעוטו. היו אינספור הזדמנויות בחודשים האחרונים לתמרן את ישראל למצב הרבה יותר טוב. אבל האסטרטג הגרוע ביותר בתולדות המדינה הצליח לתמרן את המדינה ואת עצמו לשפל חסר תקדים. ועדיין, בתקווה שלטובת המדינה עדיין יש משמעות, אז זו ההזדמנות של נתניהו לתקן קצת, רק קצת, ולאפשר את העסקה.
פורסם לראשונה: 00:00, 09.04.24
