שלוש משפחות היו לו, לסא"ל תומר גרינברג ז"ל. האחת היא משפחתו הפרטית והאהובה, השנייה היא משפחת גולני, והשלישית היא משפחת השכול. כל אחד מ-42 החיילים והקצינים שאיבד מג"ד 13 במלחמה היה בשבילו כמו בן או אח. כל אחד מהם היה כמו חור שנפער בליבו. האזינו לשיחה של סא"ל גרינברג עם אביו של חייל שנפל, שבועיים לפני מותו שלו:
השיחה בין מג"ד 13 בגולני תומר גרינברג ז"ל לבין אביו של דניאל ראשד, שנפל ב-7 באוקטובר
השיחה שניהל עם אביו של סמל דניאל ראשד ז"ל, שנפל בשבת הארורה, ממחישה את הקשר המיוחד. "כשזה יסתיים אנחנו נגיע, נחבק אתכם, נשב ביחד, ואנחנו נישאר משפחה לכל החיים", אמר המג"ד לאב השכול. שבועיים אחר כך נפל גם הוא בקרב.
את השיחה, שמתפרסמת כאן לראשונה, השמיעו לי הוריו של דניאל, מועאד וסוהיר, כשישבנו בסלון ביתם בשכונת הדרוזים בשפרעם במסגרת פרויקט של "ידיעות אחרונות" בשיתוף יד לבנים. "אהלן מועאד, שומע אותי טוב? האמת שאני מדבר מתוך עזה", פתח תומר את השיחה.
מועאד: "שומע אותך טוב. הכי חשוב שתשמור על עצמך".
תומר: "תודה רבה. ביום שישי יצאנו, אחרי שלושה וחצי שבועות שהיינו בפנים. היום החזירו אותנו וככה הצלחתי למצוא בית בתוך עזה שיש בו קליטה, והיה לי מאוד חשוב להתקשר אליכם".
מועאד: "אני מודה לך מאוד".
תומר: "אני מודה לך שאתה מדבר איתנו. מרגע שהאירוע קרה נכנסנו למלחמה, המלחמה עוד תהיה ארוכה, אבל כשהיא תסתיים אני מבטיח לכם שנגיע אליכם הביתה ונחבק אתכם".
מועאד: "תאמין לי, הלב שלי איתכם. תשמרו על עצמכם טוב-טוב. זה הכי חשוב עכשיו".
תומר: "תודה רבה. אני רוצה שתדע שאני עכשיו בכיוון שג'אעיה. חטיבת גולני בימים הקרובים, כשתיגמר הפסקת האש, הולכת לשם, וכשאתה אומר לי שאתה מחזק אותנו בתור אבא שהקריב את הבן שלו בשביל המדינה, זה מחזק אותי מאוד. יהיה לי יותר קל לצאת ככה לקרב עם הלוחמים שנמצאים כאן ולהחזיר אותם הביתה בשלום".
מועאד: "תמסור ד"ש לכל גולני 13 ותגיד להם שהלב שלי איתם ושישמרו על עצמם טוב-טוב ויחסלו את כל הזבובים האלה. והכי חשוב זה לשמור על עצמכם טוב-טוב. שכל אחד יחזור לבית שלו ולאמא שלו ולאבא שלו ולילדים שלו כמה שיותר מהר, ובריא. אני מודה לך מאוד על השיחה הזאת".
תומר: "תודה רבה. תודה רבה. אנחנו נהיה בקשר".
4 צפייה בגלריה
"הוא לקח נשק מאחד החיילים שנהרגו, יצא מהחמ"ל ונלחם עם עוד 3 מחבריו עד שנגמרה להם התחמושת". דניאל ראשד
(צילום: מהאלבום הפרטי)
דניאל חלם להגיע לגולני והגשים את חלומו. אבל כמה שבועות לפני סיום מסלול הלוחם בגדוד 13, מעד וריסק את רגלו. הוא עבר ניתוח שבו השתילו ברגלו פלטינות, ובמשך כשלושה חודשים היה בבית. "דניאל אמר לי: 'אמא, מה עשו לי? אני לוחם גולני", סוהיר סיפרה. "'עשיתי את המקסימום בשמונת החודשים האלה. מה אעשה עם פרופיל 45?' אמרתי לו: 'זהו, נגמר הסיפור של גולני. אתה יכול למצוא תפקיד משרדי. זה לא סוף העולם'. אבל הוא לא היה מוכן לשמוע". בסופו של דבר דניאל נשאר בגדוד 13 - אבל כסמל מבצעים. זה לא סיפק אותו. "הוא היה כותב לי: 'נמאס לי, אני לא עושה כלום, רק יושב מול מצלמה'", הוסיפה האם.
עד אותו בוקר נורא. כשפשטו מחבלי נוח'בה על הבסיס, דניאל היה במשמרת. "הוא לקח נשק מאחד החיילים שנהרגו, יצא מהחמ"ל ונלחם עם עוד שלושה מחבריו עד שנגמרה להם התחמושת", סיפר אביו. "שניים מהם נהרגו, ודניאל ועוד חייל נכנסו לחמ"ל והכווינו מתוכו את כל הכוחות שהגיעו לבסיס. אחת החיילות סיפרה לי שכשהחמ"ל התחיל להתמלא עשן, דניאל והחבר שלו חילצו חלק מהן דרך חלון השירותים". חלפו עוד כמעט שבועיים עד שגופתו של דניאל זוהתה.
תומר גרינברג, בן 35 מקיבוץ אלמוג, נפל ב-12 בדצמבר בקרב הגבורה בשג'אעיה, שבו נהרגו עוד שמונה לוחמים ומפקדים. על הקשר האמיץ שלו למשפחות השכולות סיפרה אתמול אשירה, אלמנתו. "כשיצא מעזה בפעם הראשונה, אחרי שלושה וחצי שבועות, הוא התקשר לעדכן אותי שהוא בחוץ", היא נזכרה. "אמרתי לעצמי, איזה כיף, אני אוכל לנשום קצת, יש לי 24 שעות לא להיות בחרדה. שאלתי אותו: 'אתה מתקשר עכשיו להורים שלך?' הוא אמר: 'מה פתאום? אין לי זמן. את יודעת כמה טלפונים יש לי לעשות להורים שכולים?'.
4 צפייה בגלריה
"המשפחות השכולות היו בשבילו כמו משפחה שנייה". אשירה גרינברג, אלמנו של תומר גרינברג ז"ל, עם בתם ארבל
(צילום: שלו שלום )
"המשפחות השכולות היו בשבילו כמו משפחה שנייה. עוד לפני 7 באוקטובר, בכל יום זיכרון הוא היה מקפיד לעלות לקבר של סמ"ר אילן סביאטקובסקי ז"ל, חייל שלו שנהרג לפני כ-15 שנה בגבול עזה בהיתקלות שבה נפל גם הסמג"ד, רס"ן אלירז פרץ ז"ל", סיפרה אשירה. כשהיינו בהיריון הוא אמר: 'אילן זה שם מאוד יפה לבן, ואם זו בת אפשר לקרוא לה אילנה. וגם לירז זה שם מאוד יפה'. אמרתי לו תומר, עד כאן...". לבתם, כיום בת ארבע, קראו ארבל.
מה את מרגישה כשאת שומעת את השיחה עם הוריו של דניאל?
"מדהים לשמוע את ההורים השכולים מודים לתומר אחרי שאיבדו את היקר מכל, ושולחים אותו עם ברכת הדרך".
את היחס האנושי הפגין תומר גם כלפי החיילים עצמם. "אחרי הפציעה, עשו לדניאל בעיות עם תעודת הלוחם, כי הוא לא סיים מסלול. הוא דיבר עם המג"ד, ותוך כמה שעות תומר דאג לו לתעודת לוחם. דניאל אהב אותו מאוד", סיפר אביו.
אבא של דניאל פגש את אביו של תומר, אייזיק, בטקס לזכר הנופלים שהתקיים בבסיס האימון החטיבתי. "סיפרתי לו שתומר הבטיח לבוא לבקר אותנו לפני שנפל והשמעתי לו את ההקלטה. הוא התרגש חבל על הזמן, ואמר: 'תן לנו קצת להתאושש ואנחנו נגיע אליכם במקומו'. אין מה לעשות, גולני זו משפחה", סיפר מועאד.
פורסם לראשונה: 00:00, 15.04.24
