אם לא יהיו התפתחויות מפתיעות של הרגע האחרון, בעוד כמה שבועות, אולי חודשים ספורים, צה"ל ישלים את ההשתלטות על מרחב רפיח ואת "פירוק" ארבעת גדודי חמאס שנלחמים שם. הכוחות הגיעו כבר לשכונת ברזיל, בקרבת מרכז העיר רפיח, פועלים בשאבורה, עוד שכונה מפורסמת במרחב, וניתן לשער שההתקדמות תימשך, בין היתר לנוכח מה שנראה כשינוי משמעותי בעמדה האמריקנית: אין עוד התנגדות של ממש לפעולה.
הממשל הבין שאפשר לפנות את האוכלוסייה הפלסטינית מרפיח מבלי להוביל לפגיעה נרחבת בחפים מפשע, ומאפשר, גם אם בשתיקה, לכוחות הישראליים להתקדם לכיבוש המרחב כולו. אפילו מצרים, שעשתה שרירים מול ישראל בסוגיית רפיח, אינה מראה סימנים של התנגדות ממשית לפעולה. ייתכן שבקהיר מבינים שלאחר התרגיל המסריח שעשה אחד מראשי המודיעין המצרי, אחמד עבד אל-חאלק, במסגרת המשא ומתן מול חמאס לשחרור החטופים - ועורר גם את כעסם של האמריקנים - עליהם להשיב לעצמם את מעמד "המתווך ההוגן", ולכן הם מעלימים עין.
אלא שהבעיה הגדולה של ראש הממשלה נתניהו היא שרגע לאחר כיבוש העיר רפיח הוא יצטרך להתמודד עם הסיסמה שהוא ושופרותיו מפזרים לכל עבר על אודות "הניצחון המוחלט". בעצם, לאחר רפיח יסתיים עידן התמרונים הקרקעיים הגדולים - בנוסח חאן יונס, צפון הרצועה והעיר עזה. באזור מחנות המרכז נותר גדוד אחד של חמאס על רגליו, וכך גם בדיר אל-בלח. אולם מעבר לכך, אין עוד מהלך קרקעי שניתן יהיה לנפנף בו כדי להבטיח "ניצחון מוחלט". נתניהו ומדינת ישראל כולה ייאלצו להתמודד עם המציאות הקשה שגם ביום שלאחר רפיח לא יהיה ניצחון, ובטח לא מוחלט.
פעילי חמאס רבים מסתתרים עדיין במנהרות שלא נפגעו, ולפי הערכת המודיעין האמריקני כ-65% מהמנהרות בעזה לא נפגעו. יש ברשותם אמל"ח רב, והם מצליחים לגייס לא מעט פעילים חדשים מקרב האוכלוסייה, ובעיקר מקרב הצעירים. צה"ל, בהיעדר חלופה שלטונית לחמאס, ימצא עצמו מתבוסס עוד ועוד ברצועה, וחוזר לקרבות בחאן יונס, בני סוהילה, רפיח, בית חאנון וכל אותם מקומות שמהם יצאנו. גם החטופים לא יזכו לשחרור קרוב ללא עסקה כוללת, ולמרבה צערו של נתניהו, גם לאחר שהמבצע הנרחב ברפיח יסתיים - הבסת חמאס לא תיראה באופק.
הדרך היחידה שתגרום לתבוסה שכזו היא אם בעזה תקום אלטרנטיבה שלטונית של ממש לארגון הטרור. כזו שתוכל לקרוא תיגר על חמאס, ותאפשר גם מהלך מדיני נרחב יותר
הדרך היחידה שתגרום לתבוסה שכזו היא אם בעזה תקום אלטרנטיבה שלטונית של ממש לארגון הטרור. כזו שתוכל לקרוא תיגר על חמאס, ותאפשר גם מהלך מדיני נרחב יותר. אולם נתניהו אינו מוכן אפילו לשקול אפשרות שכזו בשל החשש לשלום ממשלת הימין על-מלא-מלא שלו. כעת ניתן רק לדמיין מה היה קורה אם לפני כמה חודשים היה נערך בישראל דיון רציני על "היום שאחרי". אם טובי המוחות במדינת ישראל, ארה"ב ובחלקים של העולם המערבי - שאינם מעוניינים בשרידותו של חמאס - היו מתכנסים יחדיו כדי לחשוב על אלטרנטיבה שלטונית. האלטרנטיבה הזו הייתה יכולה להישען על כוחות ערביים מתונים, כאלה שיש להם הסכמי שלום עם ישראל, לצידו של כוח חמוש פלסטיני המקבל את פקודותיו מהרשות הפלסטינית ברמאללה.
צריך לומר בכנות, חמאס כנראה לא היה מוסר את המפתחות לרצועה ונכנע. סביר יותר שהיינו עדים ללא מעט ניסיונות של ארגון הטרור להילחם ביישות כזו, וצה"ל כנראה היה נדרש לפעול גם באזורים שבהם הוא כבר פעל בעבר. ובכל זאת, עימות שכזה ברצועה בין כוח פלסטיני/ערבי לבין חמושים של חמאס היה גורם לחמאס נזק תדמיתי קשה, ולנוכח המראות הקשים מרצועת עזה היה מעורר זעם רב בקרב התושבים. או במילים אחרות, הארגון שחרת על דגלו את השמדת ישראל היה מאבד לגיטימציה ואת היכולת לגייס שוב ושוב לשורותיו פעילי טרור חדשים, בעיקר מקרב האוכלוסייה הצעירה. מדוע? מאחר שהייתה לו אלטרנטיבה.
ניתן רק לדמיין מה היה קורה אם היה נערך דיון רציני על "היום שאחרי", בהשתתפות טובי המוחות במדינת ישראל, ארה"ב והעולם המערבי
אם מהלך שכזה היה קורם עור וגידים, המשמעות הישירה שלו יכולה הייתה להיות נורמליזציה עם סעודיה ויצירת ציר אמיתי ומשמעותי מול הציר השיעי האיראני. ציר כזה יכול להביא להחלשת כוחו של חיזבאללה וכנראה גם לסיום המלחמה בצפון. זה האיום הגדול ביותר על האיראנים ועל חמאס, שלשם כך יצא למלחמה מול ישראל. זה התרחיש הגרוע מכל מבחינת יחיא סינוואר. ועדיין, נתניהו דבק בעמדתו שהוא לא מוכן להשבת הרשות לעזה, גם אם באופן חלקי.
אבי יששכרוףצילום: יובל חן"חזית הסירוב" הזו מייצרת כצפוי את המציאות שאנו מתמודדים איתה כעת ברצועה: צה"ל נלחם בחזרת חמאס לכל המקומות שמהם הוא יוצא, כך שמן הסתם גם לרפיח נחזור במסגרת "הניצחון המוחלט". בפועל, גם אם נתניהו אומר שהוא מתנגד לכך, הוא סולל את החזרת הכיבוש או השלטון הצבאי הישראלי על רצועת עזה. ייתכן שכמה מתומכי סמוטריץ' ובן גביר תומכים בכך, אך רוב גדול של אזרחי ישראל מתנגד לכיבוש שכזה ולמשמעויותיו.
פורסם לראשונה: 00:00, 23.05.24
