זו הייתה יכולה להיות שעתו היפה של הרמטכ"ל, אם במקום לנזוף בדובר צה"ל על ביקורתו על חוק פלדשטיין, שלפיו תוענק חסינות מהעמדה לדין למי שמדליף מידע סודי לראש הממשלה – היה הרצי הלוי אומר שדניאל הגרי שגה כשהעביר ביקורת על המערכת הפוליטית, אבל שהוא, הרמטכ"ל, מסכים למהות הדברים שאמר דוברו. שגם הוא חושב שהחוק הזה רע לצה"ל ורע לביטחון המדינה, ומכיוון שלא יכול להיות שלצה"ל לא תהיה עמדה בנושא שבו נותנים חסינות לכל רב-טוראי שגונב מסמכים סודיים ומעביר אותם ליונתן אוריך – הוא, רב-אלוף הרצי הלוי, מתפטר מתפקידו.
הוא היה צריך לגבות את הגרי לא על המעשה שעשה, אבל על הדברים שאמר. כך נוהג לוחם אמיץ כלפי חברו, שמעז לקרוא תיגר כלפי ממשלה מטורללת וביזיונית. זה הערך שהוא יכול היה להנחיל: אומץ לב אזרחי. במקום זה הוא מגבה את כ"ץ ונתניהו, ומשדר שצה"ל הוא אוסף של יס-מנים שילכו אחרי הדרג המדיני בכל מחיר, מושחת והזוי ככל שיהיה.
אבל נסיך היגון והצער עדיין נטוע במקומו. לקח אחריות אבל מתכוון לשלם עליה באשראי, מדבר על פרישה מתפקידו אבל לא אומר מתי. בעוד שלושה שבועות ימלאו שנתיים לכהונתו של הלוי. נותרה שנה עד לסיום הקדנציה. וכשיפרוש – אם יפרוש – כמעט לא תהיה לזה משמעות.
פעם אמר שהוא מבין מהי נשיאה באחריות וטען שאינו רוצה לעזוב תוך כדי מלחמה עצימה. המלחמה העצימה הסתיימה. עכשיו מתברר שיש סיבה חדשה להיאחז בתפקיד, והיא השלמת התחקירים בצה"ל
פעם אמר שהוא מבין מהי נשיאה באחריות וטען שאינו רוצה לעזוב תוך כדי מלחמה עצימה. המלחמה העצימה הסתיימה. אם הפסקת האש עם לבנון תחזיק מעמד והמצב הביטחוני בצפון יתייצב – אין שום תירוץ להישאר. עכשיו מתברר שיש סיבה חדשה להיאחז בתפקיד, והיא השלמת התחקירים בצה"ל.
מה שהלוי כנראה לא מבין, זה שאם ייזום התפטרות הוא יזכה להרבה יותר תמיכה והערכה מאשר אם יישאר עד גמר התחקירים בצה"ל. קודם כל, כי אף אחד לא מאמין שצה"ל מסוגל לתחקר את עצמו באירוע טראומתי ומורכב כל כך. אבל אולי יש איזו סיבה נסתרת שבגללה הרמטכ"ל, שאמור להיות מוקד התחקירים על המחדל, לא רוצה לעזוב עד שהם מסתיימים? את ההסבר של מלחמה עצימה עוד ניתן להבין. אבל להישאר בעמדה של רמטכ"ל עד סיום החקירה? אפילו מבחינת הנראות מן הראוי היה שיהיה בחוץ.
יכול להיות שיש לרמטכ"ל, כמו לכל אדם שמואשם במשהו שקשה לחיות איתו, נרטיב שהוא מספר לעצמו למה הוא היה בסדר, או לפחות לא האשם העיקרי בכל מה שהתחולל פה יותר משנה
יכול להיות שיש לרמטכ"ל, כמו לכל אדם שמואשם במשהו שקשה לחיות איתו, נרטיב שהוא מספר לעצמו למה הוא היה בסדר, או לפחות לא האשם העיקרי בכל מה שהתחולל פה יותר משנה. אולי הוא פשוט לא רוצה שמי שיבוא אחריו, ילך לו על הראש.
•••
אז בינתיים אנחנו יודעים על תחושותיו, מחשבותיו, הסתייגויותיו של הרמטכ"ל בעיקר משפת הגוף שלו. מפניו המיוסרות תמיד, כמו פיירו, הליצן העצוב מהקומדיה דל'ארטה, אותה דמות יגון שמשתוקקת לאהבה שבסוף שוברת את ליבו.
עיניו שמוטות, זוויות פיו נוטות מטה. לעולם אינו מחייך. לפעמים הוא שומע דבר איוולת שמישהו אומר ואז הוא נעור, מרים בפתאומיות את ראשו המורכן ומביט בדובר בפליאה. במקום לזעוק יומם ולילה בנושא החטופים, להשמיע את עמדתו – אנחנו שומעים פה ושם את עמדת הצבא דרך פניו החומלים וטובי הלב של דובר צה"ל כשהוא מדבר על עוד חטוף שמצא את מותו, עוד משפחה שאיבדה גם את התקווה.
היית צריך להשמיע את קולך, הרמטכ"ל. קודם כל לזעוק יומם ולילה בנושא החטופים, אפילו עד כדי הצבת אולטימטום. במקום זה, נראה שהרמטכ"ל שכח חלק מתפקידיו המסורתיים
היית צריך להשמיע את קולך, הרמטכ"ל. קודם כל לזעוק יומם ולילה בנושא החטופים, אפילו עד כדי הצבת אולטימטום. במקום זה, נראה שהרמטכ"ל שכח חלק מתפקידיו המסורתיים. כמו למשל, שהוא הריבון בשטחים ונושא באחריות לנוער הגבעות, ושתחת אחריותו ומתחת לאפו צה"ל הופך למיליציה של סמוטריץ', שהיעד שלו הוא חיסול הרשות הפלסטינית.
אבל שערי הגיהינום כבר נפתחו: מתנחלים מרימים יד ויורקים על אלוף פיקוד; צעירים משתוללים ומציתים; תג מחיר הפך לתג ממאיר; שר הביטחון מחליט להפסיק מעצרים מנהליים ליהודים; מסמכים סודיים נגנבים לו מתחת לאף; ובעוד רגע בונים התנחלויות בלב עזה. חלוקת השלל מתרחשת בהנהגתה של דניאלה וייס וראש אכ"א מעניק מעמד חייל לאזרח בן 70, שחוקר את ארץ ישראל בתוך לבנון ונהרג.
מה יש לך, הרצי הלוי? מה עובר עליך כשאתה נותן יד להסתובבות חסרת תכלית בעזה, במקום לצאת בקול גדול ולתבוע: עד כאן!
אתה יכול להציל קצת מכבודך אם היית קם עכשיו ומציל אותנו. פשוט כך. אתה עדיין נהנה מאמון הציבור, מערכת הביטחון וצה"ל. עוצמתך הייתה יכולה להיות בחולשתך. מי שנמצא בסוף דרכו המקצועית, שום מורא לא צריך ליפול עליו
אתה יכול להציל קצת מכבודך אם היית קם עכשיו ומציל אותנו. פשוט כך. אתה עדיין נהנה מאמון הציבור, מערכת הביטחון וצה"ל. עוצמתך הייתה יכולה להיות בחולשתך. מי שנמצא בסוף דרכו המקצועית, שום מורא לא צריך ליפול עליו. זה הרגע לגלות מנהיגות. כל מה שנמצא על סדר היום ידוע לך – מפלדשטיין ועד לביטול התאגיד, מחוקי המהפכה המשטרית ועד לחוק החסינות של טלי גוטליב. כל הדברים שמכרסמים בחוסן הלאומי, נושא שאתה, הלוי, היית צריך לטפל בו.
בעניין הזה, כשלת. מעתה ועד לפרישתך, הרמטכ"ל, אתה ברווז צולע.
המלחמה הסתיימה. נקוב בתאריך נראה לעין של פרישה ותזעק נגד כל אותם דברים נוראיים שקורים לנגד עיניך: הנטישה של החטופים שהופקרו פעמיים; חזרתה של המהפכה המשטרית שבעבר כבר פגעה בצה"ל, שקורעת אותנו, מעצימה פילוג ומלבה שנאה.
תגיד את עמדתך על גיוס החרדים. הרי עמדת צה"ל תחרוץ את גורל הוויכוח הזה, לא בית משפט עליון, לא המחוקקים, אלא מי שיודע להגדיר את הצורך של הצבא מצד אחד, ואת יכולת הקליטה שלו מהצד השני.
משימתך הצבאית הסתיימה. התרוממת מהאפר והעפר, וגילית יכולת תפקוד מרשימה בתנאים קשים.
עכשיו זה נגמר.
פשוט מדיך, רב-אלוף הלוי. השתחרר מכבלי השלטון ועמוד לצידם של שומרי הסף כאזרח אמיץ. תתמודד יחד עם חבריך מול משטר הפשע שהולך ומחריב אותנו, הולך וחונק אותנו.
פורסם לראשונה: 00:00, 06.12.24