רגע כניסת השופטים לאולם בית המשפט המחוזי בת"א אתמול זיקק לתוכו את הדילמה הבלתי אפשרית שלופתת את ראש הממשלה נתניהו – ודרכו את המדינה כולה – מאז שבאו לעולם כתבי האישום כנגדו. לאחר ששאר הנוכחים באולם התיישבו, נותר רק נתניהו עומד ממתין שהצלמים יצאו אל מחוץ לאולם. מבטו נע בעצבנות מהשופטים שלפניו אשר המתינו לישיבתו כדי להתחיל בדיון כמקובל לבין הצלמים שמאחוריו שעשו את דרכם לאיטם לעבר הדלת כמנסים לגנוב עוד יניקת אוויר מזה המחניק ששרר באולם שבקומה מינוס 2.
1 צפייה בגלריה


רה"מ בנימין נתניהו נכנס לאולם הדיונים על מנת לתת עדות תיקי אלפים
(צילום: חיים גולדברג/פלאש90)
הרגע הזה שבו עליו היה לבחור בין האינטרס של הנאשם בנימין לשבת ולהרכין ראש בפני שופטיו לבין האינטרס של ראש הממשלה נתניהו (שהוא לפני הכל הפוליטיקאי ביבי) שלא להיות מתועד יושב על ספסל הנאשמים, מייצג נאמנה את ניגוד האינטרסים היסודי המצוי בפרשה, ניגוד שפוגע גם בו כנאשם וגם בנו כציבור שזקוק הן לראש ממשלה מתפקד והן למערכת אכיפת חוק מתפקדת כדי לנהל חיי שגרה.
הרגע הזה שבו עליו היה לבחור בין האינטרס של הנאשם בנימין לשבת ולהרכין ראש בפני שופטיו לבין האינטרס של ראש הממשלה נתניהו שלא להיות מתועד יושב על ספסל הנאשמים, מייצג נאמנה את ניגוד האינטרסים היסודי המצוי בפרשה
אם מה שראינו אתמול מלמד על אסטרטגיית ניהול התיק הכללית, נדמה שההכרעה ברורה: הנאשם בנימין החליט להקריב את האינטרסים שלו לטובת הפוליטיקאי ביבי. המשפט ינוהל עם הפנים החוצה לציבור הבוחרים ולא עם המבט פנימה להליך השיפוטי. מה שאומר שהנאומים שיינשאו, התשובות שיינתנו והטריקים שייעשו יתועלו לטובת קידום מטרה אחת: הבאשת ריח התביעה ובית המשפט כמי שאינם מהססים לפגוע באינטרסים לאומיים ובביטחון ישראל בשעה קריטית לאומה, רק כדי ללכוד את ראש הממשלה שמסרב להיכנע לתכתיביהם. אם אכן זו האסטרטגיה, לא רק הנאשם יפסיד אלא כולנו שכן זה יוביל לריסוקה הסופי של מערכת אכיפת החוק, ובלעדיה לא תיכון חברה.
עוד לפני פתיחת הדיון זה התבטא בהתייצבות חברי כנסת ושרים שביקרו בחריפות את עצם הדרישה מנתניהו לתת עדות בעת הזו. חלקם אף העזו לנזוף בשופטים על כי אין מספיק מקומות לנציגי הרשויות המחוקקת והמבצעת "כראוי" עד שהשופטת נאלצה להסביר ש"זה האולם שקיבלנו – ואנחנו לא מנהלים דיון עם קהל עומד". דומה שאותם נציגים פירשו בצורה מילולית מדי את האמרה שמיוחסת למנהיגם מנחם בגין ז"ל ש"יש שופטים בירושלים" וסברו כנראה שברגע שאותם שופטים יורדים תל-אביבה, אין צורך לשמור על עצמאותם ולכבד את החלטותיהם.
גם נאום הפתיחה של פרקליט נתניהו, עו"ד עמית חדד, לימד על הבחירה בטקטיקה זו. אבן הראשה שלו הייתה שהתביעה והמשטרה "חיפשו את האדם, לא את העבירה" כשהוא למעשה אומר שמדובר בהתנהלות דומה למערכת המשפט הסטליניסטית האפלה שפעלה לפי העיקרון המזוויע שעבד אז: "'הראו לי את האדם ואציג לכם את העבירה". שימוש בניסוחים מעיין אלה בהכרח לא יגרמו לשופטים לאהוד את לקוחו יותר, אבל יתקבלו בשמחה ע"י ציבור התומכים שמתגודד בחוץ ונושא שלטים בגנות "החונטה המשפטית שגונבת את המדינה".

באופן דומה פנה נתניהו לציבור הרחב אל מעל לראשי השופטים כשציין בראשית דבריו שהוא "מקווה שלא יפריעו לי כאן יותר מדי" אף שהוא יודע היטב שזה בדיוק תפקיד השופטים לנהל את הדיון ביד רמה ולא לאפשר שימוש לרעה בזמן השיפוטי היקר. עם זאת, אפשר שהוא התכוון לא להם אלא לפתקים שהוכנסו אליו תוך כדי הדיון והביאו אותו כל פעם לבקש "הפסקה דחופה" במתן העדות כדי לעסוק בצורכי המדינה הבהולים. הכנסת הפתקים – שהיא כורח ברור בימים כאלה – מעניקה למעשה לנתניהו את היכולת לשלוט בהתנהלות הדיון. איך אפשר יהיה לנהל כך חקירה נגדית (שכל מהותה הוא לנסות לדחוק את הנאשם לפינה, להפתיע אותו וללחוץ עליו עד יפליל את עצמו) קשה לדעת. מה חבל שהגענו בכלל למעמד בלתי אפשרי זה שכולם יפסידו ממנו: הנאשם בנימין, ראש הממשלה ביבי ובעיקר אנחנו.
פורסם לראשונה: 00:00, 11.12.24