רוח חדשה נחה על דונלד ג'יי טראמפ, והיא הייתה בולטת מאוד אתמול כאשר הושבע לנשיאות, בפעם השנייה. הוא נראה כאדם שנחה עליו תחושת ביטחון עצמי גמורה, כמעט שלווה, עד כמה שאפשר לומר זאת על טראמפ. זה לא עניין חדש. אם צריך לסמן רגע מדויק, זה היה ניסיון ההתנקשות. האגרוף שהניף, פניו זבות דם. המילה האוטומטית, הראשונה שיצאה מפיו: Fight. רגע כה מושלם, מבחינה היסטורית וויזואלית, שחסידי תיאוריות הקונספירציה יחפרו בו עוד 100 שנה. כל זה לא משנה. כי מאותו רגע, טראמפ משדר סוג חדש של ביטחון. ישחקו הנערים לפניו. טון הקול בנאום שלו - לא מתרגש, אחיד, כמעט מונוטוני בשעה שהוא מודיע על מהפכות גמורות - הדגים זאת. טראמפ ניצח, בענק. לראשונה, הוא גם פופולרי. האנשים העשירים בעולם מתחננים לתשומת ליבו. החל מהשבוע יש לו מטבע קריפטו חדש; כנראה נהיה מיליארדר פעם שנייה רק בגללו. יממה מאוחר יותר, מלניה הוציאה מטבע קריפטו. היו כאלה שטעו וקראו לטקס ההשבעה אתמול "הכתרה"; אני לא יודע עד כמה זו הייתה טעות.
שתי תחושות השתוללו במקביל בטקס הזה. הראשונה היא שאמריקה, למרות כל פגמיה, היא התקווה הטובה ביותר של האנושות. העברת השלטון הסדורה. הנשיאים שיושבים על הבימה ומאזינים בקשב למי שיחליף אותם (ומתחייב לחסל את מורשתם). ההתחייבות לחוקה האמריקנית, שאמורה להיות ערובה עליונה לחירות וצדק. הברכות של אנשי הדת, שהיו בעצם קיומן עדות לחברה אמריקנית תוססת, מגוונת ופתוחה. התחושה שטראמפ עצמו נתן בנאומו: יש בעל-בית, יש מעצמת-על, והיא תקבע כיצד העולם ינהג. בייחוד הייתה מעוררת תקווה קביעתו כי הוא רוצה להיזכר כ"עושה שלום". זו שאיפה חשובה לנשיא אמריקני בקדנציה השנייה והאחרונה (?) שלו.
הכותרת
ילך עד הסוף בשביל נובל לשלום? טראמפ חוזר לבית הלבן | נדב איל
27:54
התחושה השנייה היא חוסר ודאות גמור, הרה שאיפות והרה סיכונים. נתחיל בשאיפות: טראמפ רוצה לסיים את המלחמה באוקראינה, לסיים את זו במזרח התיכון ולהביא הסכם היסטורי עם סעודיה, ולייצר משקל נגד משמעותי מול סין. כשלעצמם, אלה מרכיבים מבורכים. הנשיא הנכנס הוכיח את עצמו בהסכמי אברהם. אך השטן בפרטים, כמובן.
ישראל עלתה בהקשר של החטופות, ותו לא
האמת היא שדבריו בהשבעה הבהירו את המיקוד בענייני פנים. ישראל עלתה בהקשר של החטופות, ותו לא. סין - בהקשר של תעלת פנמה. האמירה שלו בעניין התעלה הייתה ללא ספק האגרסיבית ביותר בנאום. האם הנשיא האמריקני מכוון להסכם חדש עם ממשלת פנמה, כזה שייתן עדיפות לארה"ב, ולכן מאיים. או שהוא מתכוון באמת, כפי שהבטיח, לקחת את התעלה בחזרה? האם כל טרנסג'נדר/ית יסולקו מהצבא האמריקני, כפי שהשתמע מהבטחותיו? האם יבטל את כל מרכיבי "העסקה הירוקה" של ביידן, שחלקם כללו השקעות עתק בתשתיות (שאין להן קשר כלל לשום מוטיב סביבתי)? ואלה הן שאלות קטנות.
זהו הניגוד, המתח העמוק. הרפובליקה הטובה ביותר שהעולם אי-פעם ראה, עם חוקה שרירית וכוח עצום. אבל כזו שבה הנשיא היוצא ביידן, בדקות האחרונות בתפקיד, מעניק חנינה חפוזה לרמטכ"ל האמריקני לשעבר
השאלה הגדולה היא על הדמוקרטיה האמריקנית, והקשר בין עתידה ובין חברות טכנולוגיה שמייסדיהן התייצבו להשבעה כמו חיילים במסדר. בלט בתוכם מארק צוקרברג ששחרר לאחרונה סרטון פתטי - אין מילה אחרת - כדי להסביר מדוע פייסבוק, חברה שתרמה נמרצות לקידום שקרים מסוכנים ואלימות באופן כללי בעבר, עומדת לבטל חלק ממערכי בדיקת העובדות שלה, אלה שהקימה בגלל ביקורת ציבורית עזה על הנזקים שגרמה. הרקע הוא כמובן לחץ אדיר נגד "הצנזורה" ברשתות החברתיות וספציפית פייסבוק, שניסתה לכפר על חטאיה לקראת בחירות 2016. צוקרברג התקפל, ורוח הזמן היא שטראמפ בלתי ניתן לעצירה. בטלוויזיה האמריקנית הופיע השבוע חבר בית נבחרים שהיה כה נחוש להתחנף לנשיא הנבחר שהוא קרא לו "אבא", ובעצם, "אבא'לה".
נדב אילצילום: אביגיל עוזיזהו הניגוד, המתח העמוק. הרפובליקה הטובה ביותר שהעולם אי-פעם ראה, עם חוקה שרירית וכוח עצום. אבל כזו שבה הנשיא היוצא ביידן, בדקות האחרונות בתפקיד, מעניק חנינה חפוזה לרמטכ"ל האמריקני לשעבר; הוא קרא לטראמפ פשיסט. לד"ר אנתוני פאוצ'י, שעיקר פשעו הוא שהיה למטרה של שנאה המונית מצד מכחישי קורונה ומתנגדי חיסונים (ועבד עבור הנשיא טראמפ). וכמובן לחברי הוועדה שחקרה את אירועי 6 בינואר 2021. במובן מסוים, החנינות האלה הן תחילת המגילה המרתקת, מעוררת התקווה, המפחידה עבור רבים, שתיקרא נשיאות טראמפ השנייה. מאות צווים נשיאותיים נמצאים בדרכם, כמו גם פקחי שירות ההגירה שיתבקשו לגרש מיליוני מהגרים לא מורשים, מדיניות חוץ שנעה בין מעורבות עזה (גרינלנד שלנו) ובין זרמי בדלנות ("לא עוד למלחמות זרות" היא הסיסמה הכי עקבית של טראמפ). טראמפ איננו רק הפוליטיקאי החשוב והמצליח בעולם היום, הוא מנהיג שהעביר אומה שלמה טרנספורמציה בעמדותיה; עמדות הצעירים על ימין ושמאל, ואופטימיות ופסימיות ביחס לכהונתו נראות היו רפובליקניות יותר מתמיד. המרד ניצח, יחי הנשיא; יאמרו תומכיו. מתנגדיו יאמרו שזה ייגמר רע. מאוד. שני הצדדים יסכימו שזו תהיה ההצגה הכי מעניינת והרת גורל בתולדות הרפובליקה.
פורסם לראשונה: 00:00, 21.01.25
