מדינת ישראל נמצאת בפתחו של מצב בלתי נסבל, בלתי מתקבל על הדעת ומסוכן מאוד. ראשי מערכת הביטחון הנושאים באחריות למחדל 7 באוקטובר, כמעט כולם, התפטרו. שר הביטחון גלנט, הרמטכ"ל הרצי הלוי ומפקד פיקוד הדרום אלוף ירון פינקלמן. ראש אמ"ן התפטר לפני חודשים רבים. הם כולם גילו מידת אחריות ראויה, על האסון הכבד ביותר שפקד את מדינת ישראל מאז היווסדה, והאסון הנורא ביותר לעם היהודי מאז מלחמת העולם.
אך מי שנושא באחריות העליונה, ראש הממשלה נתניהו, בקושי מוכן לפלוט את המילים "אני אחראי". הוא עוסק בהכחשה, הסתרה וניהול מערכת כזבים קולנית – שכולה מיועדת להשמיד את אחריותו שלו למחדל. ועכשיו, וזה מאוד מסוכן, נתניהו מתכוון (דרך שר הביטחון כ"ץ) למנות את הרמטכ"ל הבא, ולאור פרישת מפקד פיקוד הדרום, למעשה להניע סבב מינויים במטכ"ל. כל זה בעיצומה של עסקת חטופים רגישה ביותר, כאשר נתניהו נלחץ בידי הימין הקיצוני להפר את הסיכום, לחזור למלחמה, ולמעשה לוותר על חיי החטופים האחרים בעזה. האם נתניהו יבחר באנשים הטובים ביותר למען מדינת ישראל וביטחונה, או אלה הנאמנים ביותר לכל משאלותיו? ואם ימנה אנשים טובים – האם לא ינסה לעקר את יכולותיהם, לדרוש תמורות? כל קורא יודע מה התשובה. יש משפחות חטופים שנמצאות בתחושת בהלה חריפה מההתפתחויות הללו; הן סמכו על הלוי ועל מחויבותו. אך האפקטיביות שלו ממילא אופסה. מה שהוא חווה זה ניסיון לסרס את יכולתו להוביל את צה"ל במלחמה, בעוד הממשלה עוסקת באינטנסיביות במעורבות פוליטית עמוקה בצבא תוך הכפשת קציניו (ולא רק הלוי) בקמפיין פוליטי-תקשורתי.
1 צפייה בגלריה
בנימין נתניהו והרצי הלוי
בנימין נתניהו והרצי הלוי
בנימין נתניהו והרצי הלוי
(צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)
מכאן, ואחרי התפטרות הלוי, זה הזמן לשלוח דרישת שלום חכמה לחבורת הגאונים ממחנה המרכז-שמאל שקידמו את פיטורי הרמטכ"ל בטיעון הפנטסטי שזה יוביל לכך שנתניהו - קחו נשימה עמוקה, מצפה לכם צחוק מתגלגל - יחוש לחץ לקחת אחריות (מפתה להוסיף: חחח). כל מה שנתניהו יעשה הוא מאמץ כביר להפוך את צה"ל למשטרת ישראל. צה"ל איננו המשטרה. האלופים אייל זמיר, אורי גורדין ואמיר ברעם הם קצינים מצוינים וראויים. אבל יש מטכ"ל שלם - וכל סלע ייסדק בלחץ המתאים. התשובה הנכונה פשוטה מאוד: לקיחת אחריות חייבת להתחיל מלמעלה. אם האחראי העליון לא לוקח אחריות, ומתכוון לנצל את מי שמתחתיו כדי להסתיר את המחדלים, ואולי להמשיך בהם – יתרונה של ההתפטרות, מבחינת המסר המערכתי, מצומצם.
בהצהרה שלו, הרצי הלוי קרא לחקירה חיצונית. זו קריאה ראויה. את ראש הממשלה לא העירו בליל 6 באוקטובר, אין בכך ספק. אך נמסרו לו התרעות חד-משמעיות שאויבי ישראל בדרך לתקוף אותה. אני פרסמתי בעמודים אלה כי ראש השב"כ מסר לו התרעה על מלחמה. הוא קיבל מכתבים סודיים מאגף המודיעין, שחלק מהם דלף לתקשורת עוד לפני 7 באוקטובר, המזהירים מכך שאויבי ישראל מזהים הזדמנות היסטורית. שופרותיו של ראש הממשלה אומרים שלא נאמר לו מהיכן ומתי תיפתח המתקפה, ולכן אין משמעות להתרעות.
אלה הבלים זולים שנובעים מבורות מתובלת בכת אישיות. כאשר ראש שב"כ וראש אמ"ן מבקשים להיפגש בדחיפות, לפני הצבעה בכנסת, ראש ממשלה צריך לפנות להם זמן. כאשר נמסרת התרעה כללית למלחמה – כן, גם כללית, ואסטרטגית – על מנהיג המדינה יש חובה חוקית לברר, לבדוק, לערוך דיון. אם הוא לא נהג כך – זו רשלנות. הרמטכ"ל ואלוף פיקוד הדרום היו צריכים להורות, בתגובה לאותות שנקלטו מעזה, על כוננות גבוהה בגזרות הצפונית והדרומית של רצועת עזה. אבל תארו לכם שהם לא היו מקיימים בכלל דיון. או שיחה. שהם היו אומרים: שטויות. לא רוצים לשמוע בכלל. זה מה שאמר בנימין נתניהו לכל ראשי מערכת הביטחון והמודיעין ביחס להתרעותיהם. הוא יודע זאת. הם יודעים זאת. וזו הסיבה שהוא מתנגד כה נחרצות לוועדת חקירה ממלכתית, וגייס לצורך כך את ערימת שטיחוני האמבטיה המכונים "סיעת הליכוד". כי הוא יודע שיש הבדל בין רשלנות, ובין טעות, גסה וקשה ככל שתהיה.
הצהרתו של הלוי תיזכר כאחת מלקיחות האחריות המרשימות ביותר בתולדות הציבוריות הישראלית. ניגוד גמור להתנהלות של נתניהו, כל חייו. אבל גם ניגוד מול אחרים
הצהרתו של הלוי תיזכר כאחת מלקיחות האחריות המרשימות ביותר בתולדות הציבוריות הישראלית. ניגוד גמור להתנהלות של נתניהו, כל חייו. אבל גם ניגוד מול אחרים. תשוו אותה, לדוגמה, למכתבו של הרמטכ"ל דוד אלעזר (דדו) כאשר התפטר; הוא לא קיבל את מסקנות ועדת אגרנט, האשים את הדרג הפוליטי, והניח במרירות את דרגותיו. הלוי לקח אחריות אמיתית. מעטים יפקפקו באמירתו כי ייקח את הכישלון איתו עד יומו האחרון. התנהלותו במלחמה עוררה כבוד במטה הכללי, ובצבאות זרים; קשריו עם מפקד סנטקום האמריקאי הגנרל מייקל קורילה הובילו לשיתוף פעולה אינטימי והדוק עם הצבא האמריקאי, בפרט בהגנה על ישראל מול איראן. בניגוד לכזבי התעמולה, הוא היה התקפי ואגרסיבי מאוד, והתיר יד חופשית יחסית למפקדים בעזה – אולי חופשית מדי. האמירות של צה"ל ושלו מראשית המלחמה על הצורך ב"יום שאחרי" התבררו כמדויקות להפליא. זה, כמו גם חוק הגיוס, חלק מהסיבה לניסיון לסלקו.
מכונות הספין נכנסו לפעולה בשעות אחר הצהריים המאוחרות. הרמטכ"ל התפטר, וצריך איכשהו לתת תחושה לבייס הימני שהוא סולק, הודח, נזרק, נדרס. מה שווה התפטרות אם לא גרמנו לה
מכונות הספין נכנסו לפעולה בשעות אחר הצהריים המאוחרות. הרמטכ"ל התפטר, וצריך איכשהו לתת תחושה לבייס הימני שהוא סולק, הודח, נזרק, נדרס. מה שווה התפטרות אם לא גרמנו לה. אם לא תדרכנו ובעיקר השפלנו. זהו הרקע לתדרוכים שסיפקו אנשיו של שר הביטחון כ"ץ לתקשורת על "שיחות קשות" שלו עם הרמטכ"ל, שבהן "הטיח בו" ש"נשים נאנסו" ודרש נטילת אחריות. אחריות שהרמטכ"ל לקח על עצמו ביום הראשון של המלחמה. במטכ"ל היה ידוע שהלוי יפרוש לפני הזמן. הוא אמר לכל מי ששוחח איתו כולל כ"ץ (בשיחתם הראשונה, לא "הקשה") שכהונתו תהיה מקוצרת בשל הכישלון של 7 באוקטובר. הוא הניח את קץ התחקירים והשבת החטופים כאבני דרך לפרישתו. ובכל זאת: אין ספק ששרי האוצר והביטחון עשו כל מאמץ למרר את חיי הרמטכ"ל, לפזר הצעות חסרות אחריות, ובעיקר להחזיק את צה"ל בן ערובה - עד שהרצי הלוי יפרוש.
פורסם לראשונה: 00:00, 22.01.25