הסדר הנכון, ההגיוני, חייב הקמה של ועדת חקירה ממלכתית באוקטובר 2023. ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל, ראש אמ"ן, אלוף פיקוד דרום, מפקד אוגדת עזה וראש השב"כ היו פורסים בפניה את כל מעשיהם ומחדליהם. צוות הוועדה היה אוסף מסמכים. לאחר חודשים אחדים הוועדה הייתה מפרסמת דו"ח ביניים. שימוע היה נערך לכל מי שהוועדה החליטה שעלול להיפגע. ממדי האסון והנזק שנגרם היו מחייבים, קרוב לוודאי, לכלול ברשימה את כולם. חלק היו פורשים מתפקידם מרצון; אחרים היו נלחמים על תפקידם ועל מורשתם. כך נוהגים במדינה מתוקנת.
אבל נתניהו בחר לאחוז בקרנות המזבח. ועדת חקירה לא קמה ולא תקום כל עוד הוא מכהן. בלית ברירה, הדגש עבר לתחקירים הפנימיים בתוך הצבא. למרות הכוונות הטובות, אין סיכוי שהתחקירים הצבאיים ימצו את עומק ורוחב הכישלון. המחדל גדול עליהם; גם אין סיכוי שהם ימצו את שאלת האחריות ואת השאלות הערכיות האחרות שמייסרות את החברה הישראלית מאז 7 באוקטובר. הרמטכ"ל ילך; הטראומה תישאר.
1 צפייה בגלריה


אם הלוי נהג לפעמים כמו האביר בעל דמות היגון, פינקלמן שפע אנרגיה נערית - הוא שש אלי קרב. אבל כמו שכתב בעצמו, האחריות שלו לפיקוד ולמחדליו מחייבת אותו לפרוש
( | צילום: דובר צה"ל)
ההתנהלות של נתניהו וכ"ץ ומכונת התעמולה שלהם מול החקירה ומול הצבא יצרה מצב לא בריא. קצינים שראוי להדיח לא הודחו; קצינים שראוי לקדם לא קודמו. במקום החלטות נולדו הדלפות; במקום רצינות רכילות. כל זה בתוך מלחמה.
ההחלטה של הרמטכ"ל להודיע על מועד פרישתו חודש וחצי מראש התקבלה בהשפעת הקמפיין שמנהל נגדו שר הביטחון. הלוי הבין שכ"ץ ידאג לפרסם יום יום ידיעות על ההכנות שהוא עושה להחלפת הרמטכ"ל. ככה מקריבים קורבן אדם לבייס, ככה מבשלים הדחות במפלגה. במקום לפרוש מאונס הוא בחר לפרוש מרצונו.
רגעים לאחר שהלוי הודיע על החלטתו אלוף פיקוד הדרום ירון פינקלמן הוציא הודעה דומה, אומנם בלי תאריך פרישה. לפי מיטב הבנתי הרמטכ"ל והאלוף לא תיאמו ביניהם את ההודעות: האלוף בחר מראש להיצמד לרמטכ"ל, וכך עשה. זאת הייתה החלטה מוצלחת מבחינה טקטית: הפוקוס יהיה על הרמטכ"ל, לא עליו.
את הרצי הלוי אני מכיר מאז שהיה מפקד אוגדה 91 ואולי קודם. בלי קשר הכרתי גם את סבו חיים ש. הלוי ואביו מומו הלוי. הסב היה ממקימי האצ"ל, ולימים סמנכ"ל משרד הבריאות. האב היה חבר מועצת עיריית ירושלים מטעם הליכוד. שורשיו של הרמטכ"ל נטועים עמוק בימין הישן, הממלכתי, שרישומו נמחק בליכוד של היום.
הלוי הוא איש רציני, מעמיק, אחראי, ישר. ניסיונו כראש אמ"ן וכאלוף פיקוד הדרום היה צריך להוביל אותו להחלטות אחרות בלילה של 6 באוקטובר ובלילות קודמים
הוא איש רציני, מעמיק, אחראי, ישר. ניסיונו כראש אמ"ן וכאלוף פיקוד הדרום היה צריך להוביל אותו להחלטות אחרות בלילה של 6 באוקטובר ובלילות קודמים. כמו שאמר אמש, בהודעה שקרא מהטלפרומפטר, באתר "חץ שחור", על גבול עזה, "כשלנו. לקחתי במלואה את האחריות על הכישלון של צה"ל. את תוצאות היום הזה אשא עמי עד יומי האחרון".
פגשתי אותו באחד מחודשי המלחמה הראשונים. הוא תיאר באוזני את תהליך התחקור שצה"ל החל בו, למרות המלחמה ובתוכה. כאשר יגיע התחקיר הראשון אל שולחנך אני מניח שתפרוש, אמרתי. בגלל האחריות שלך למחדל לא תוכל להדיח אף אחד. הוא סבר אחרת.
בחודשים שעברו מאז הוא שיקם את הצבא והביא אותו להישגים משמעותיים, בעיקר בחזית לבנון, מול חיזבאללה. ההישגים יעמדו לזכותו גם אחרי פרישתו, כמו שהישגי צה"ל במלחמת יום הכיפורים עמדו לזכותו של הרמטכ"ל דדו אלעזר לאחר שהודח. הלוי התעשת במהירות ופיקד בהצלחה על מערכה מורכבת, שבחלק מהזמן הגיעה לשבע חזיתות.
אילו הייתה ועדת חקירה אפשר היה לדון בשאלה האם ההחלטה להשאיר את צוות הפיקוד כפי שהוא אחרי 7 באוקטובר הייתה נכונה. לא פחות חשוב, היה מתקיים דיון רציני על מהלך המלחמה מאז
המצב בחזית עזה היה יותר מורכב. צה"ל יצא למלחמה כשחלק ממפקדיו אחוזים בתחושת נקם. הם עשו לנו שואה - אנחנו נעשה להם נכבה. המתכנן הדומיננטי בפיקוד והדוחף המרכזי לפעולות אגרסיביות בשטח היה האלוף יוסי בכר, שנלחם בגבורה עילאית ב-7 באוקטובר בקיבוצו, בארי. אמו נרצחה בקיבוץ. ארז וינר, גבי סיבוני וצ'יקו תמיר, שלושתם קציני מילואים, היו מעורבים בהחלטות. ומעל כולם ריחף ענן כבד של אשמה ומטח יומיומי של גילויים על מחדלים במודיעין, בהצבת כוחות ובלחימה. אילו הייתה ועדת חקירה אפשר היה לדון בשאלה האם ההחלטה להשאיר את צוות הפיקוד כפי שהוא אחרי 7 באוקטובר הייתה נכונה.
לא פחות חשוב, היה מתקיים דיון רציני על מהלך המלחמה מאז, על ההיגיון בשינוע האוכלוסיה, בהריסת ערים שלמות, בהישענות על מספרי הרוגים בצד השני כהוכחה לניצחון על האויב, בטענה שהלחץ הצבאי מקדם שחרור חטופים בזמן שהלחץ הצבאי הרג חטופים. היום, כשחמאס שב ותובע לקחת חלק בשליטה בעזה, בצבא מתחילים להפנים את המלכוד: מצד אחד אנחנו חייבים להשלים עם קיום חמאס - בלי חמאס אין שחרור חטופים; מצד שני אנחנו נשבעים לחסל אותו.
המלחמה בעזה הייתה מלחמת אין ברירה. אירועי 7 באוקטובר הפכו אותה להכרחית, לחיונית. אבל מלחמה וקוץ בה: תארו לעצמכם, רק כחומר למחשבה, שהמלחמה בעזה תסתכם בכך שהחלפנו את יחיא סינוואר במוחמד סינוואר. יחיא במוחמד, זה הכל. מה הועלנו?
ראיתי את ירון פינקלמן, האלוף, במלחמה. הוא החליט לשים את 7 באוקטובר מאחוריו ועמד בהחלטתו. אם הלוי נהג לפעמים כמו האביר בעל דמות היגון, פינקלמן שפע אנרגיה נערית - הוא שש אלי קרב. אבל כמו שכתב בעצמו, במכתב שכתב לרמטכ"ל בכתב-ידו, האחריות שלו לפיקוד ולמחדליו מחייבת אותו לפרוש. בדרך כלל הוא כותב פתקים בדיו ירוק - כך יודעים לזהות מי כתב את הפתק ולהתייחס בהתאם. את המכתב לרמטכ"ל כתב בדיו כחול.
***
הודעת הפרישה של הרמטכ"ל חושפת את רונן בר, ראש השב"כ, לכיתת היורים של שופרות השלטון. בר הוא אחד האחראים למחדל - לא ברמה של שרשרת הפיקוד בצבא, אבל מייד אחריה. השב"כ וראשו נושאים בחלק מהאחריות למחדל המודיעיני ולהחלטה השגוייה שהתקבלה ב-6 באוקטובר בלילה. הם אינם אחראים לקונספציה ולמחדלים בהצבת הכוחות. ב-7 באוקטובר בשעה 2:58 לפנות בוקר יצאה התראה מהשב"כ, אומנם כללית. הצבא יכול היה להתייחס אליה ביתר רצינות. ואחר כך, במהלך היום, לוחמי השב"כ הצטיינו בלחימה ביישובים.
ראש השב"כ בר לקח אחריות מייד לאחר תחילת המלחמה: הוא מבין שלא יכהן עד סוף הקדנציה שלו, באוקטובר 2026, אבל הוא לא ממהר ללכת. יש לו נימוקים טובים: כדאי להקשיב להם
בר לקח אחריות מייד לאחר תחילת המלחמה: הוא מבין שלא יכהן עד סוף הקדנציה שלו, באוקטובר 2026, אבל הוא לא ממהר ללכת. יש לו נימוקים טובים: כדאי להקשיב להם.
קודם כל, החטופים. לשב"כ ולראשו היה תפקיד מרכזי בקידום העסקה. יחסי האמון שקשר עם המודיעין המצרי ולאחרונה עם סטיב ויטקוף, המתווך מטעם טראמפ, הניעו את הגלגלים לפני השיחות המכריעות בקטאר ובזמן השיחות. שלשום הוא היה שוב בקהיר, לקראת הפעימה השנייה וחידוש השיחות ביום ה-16 לעסקה. הימים והשבועות הקרובים קריטיים: יש גורמים, גם בישראל, שמקווים לפוצץ הכל.
שנית, השב"כ ראה הצלחות גדולות במלחמה בטרור במהלך המלחמה, גם בעזה, גם בגדה, גם בישראל. הוא פועל עם הצבא גם נגד טרור יהודי, בניגוד למהלכים של שרים בממשלה.
שלישית, ואולי החשוב ביותר, מעמדו של השב"כ על משמר החוק, הממלכה והדמוקרטיה. החלפת הרמטכ"ל לא אמורה להשפיע על המשטר בישראל: אלא אם כן ימנה את הרמטכ"ל הבא סמוטריץ', סביר להניח שהמועמד, אלוף בעבר או בהווה, ייבחר קודם כל על סמך כישוריו המקצועיים, לא כישוריו הפוליטיים. אבל תפקידיו ומעמדו של השב"כ שונים. בר יודע שהדרך היחידה לשמר את האמון והלכידות בתוך השב"כ, את יעילותו ומעמדו בציבור, היא לדבוק בערכי היסוד שלו. הצנחה של מועמד פוליטי מבחוץ, מאיר בן-שבת למשל, תטלטל את הארגון קשות, אולי תהרוס אותו, בוודאי תחזיר אותו 75 שנה לאחור, כשפעל בשירות מפלגה.
מכונת הרעל מבקשת את ראשו של בר: לא בגלל מחדליו - בגלל מעלותיו. לא נכון יהיה לעזור לה.
פורסם לראשונה: 00:00, 22.01.25