ב-8 ביוני 2024 פשט כוח של השב"כ והימ"מ על שני מבנים במחנה הפליטים נוסייראת, במרכז הרצועה. ארבעה חטופים, נועה ארגמני, אלמוג מאיר ג'אן, אנדריי קוזלוב ושלומי זיו, חולצו תחת אש כבדה. לוחם הימ"מ המצטיין ארנון זמורה נהרג במהלך הלחימה, והמבצע נקרא לאחר מותו על שמו. על פי צה"ל נהרגו יותר מ-100 פלסטינים, מחבלי חמאס ואזרחים; על פי חמאס נהרגו 274 ונפצעו 700.
זה היה מבצע מזהיר, בשני המובנים של המילה מזהיר. אנחנו יודעים היום שהחטופים אוהד בן עמי, אלי שרעבי ואור לוי הוחזקו בסמוך. המחבלים שהחזיקו בהם החליטו לנקום. הם הורידו את השלושה למנהרה, הרעיבו אותם והתעללו בהם. כאשר השלושה הובלו למסדר סיום בשבת הם נראו כמו שנראו האסירים בברגן-בלזן ביום השחרור. הזעזוע היה כבד. אופיים הנפשע, הסדיסטי, של אנשי חמאס נחשף שוב, בכל אכזריותו. הם יכולים ללבוש מדים ולהקים במות ולהנפיק תעודות שחרור כאילו היו צבא לגיטימי; כשנקרית להם הזדמנות הם חוזרים להיות מה שהם - אספסוף צמא דם, בן מוות.
במהלך ההכנות למבצע עלתה השאלה מה עלול לקרות בעקבותיו לחטופים אחרים. עלה אפילו חשש שחטופים יירצחו. הדברים נשקלו והתקבלה החלטה. שיהיה ברור: אני לא מתכוון לטעון שההחלטה לחלץ חטופים בכוח הייתה מוטעית או נמהרת. אני מתכוון להצביע על חור גדול בשיח הציבורי על שחרור החטופים, ובעצם, בשיח על המלחמה כולה: ההפנמה שלכל פעולה שמבצעת ישראל יש תוצאות נלוות.
אופיים הנפשע, הסדיסטי, של אנשי חמאס נחשף שוב, בכל אכזריותו. הם יכולים ללבוש מדים ולהקים במות ולהנפיק תעודות שחרור כאילו היו צבא לגיטימי; כשנקרית להם הזדמנות הם חוזרים להיות מה שהם - אספסוף צמא דם, בן מוות
מתחילת המלחמה הממשלה מבקשת להסתיר מהציבור את מלוא המחיר: בעיניה הציבור לא בוגר מספיק, לא בשל מספיק להבין את המציאות. הגברת סטרוק מחברון מבינה; הגברת כהן מחדרה לא מבינה. ישראל כ"ץ, שר עם הרבה שררה ומעט מאוד הבנה בביטחון, נוזף בראש אמ"ן על שהעריך, בדיון סגור, שנאום הטרנספר של טראמפ עלול לעורר התנגדות בעולם הערבי. מה, כ"ץ לא מבין שזאת העבודה של ראש אמ"ן? שמי שטומן את ראשו בחול גומר בקונספציה, גומר ב-7 באוקטובר?
מישהו צריך לומר לכ"ץ את האמת: אויבים וידידים של ישראל עוקבים בקפידה אחר שרי הביטחון שלה: זאת העבודה שלהם. לא טוב שיחשבו שלשר הביטחון שלנו אין אמון בצבא, אין ביטחון בחוסן הלאומי, ובעיקר, אין שיקול דעת. זה פוגע בביטחון המדינה.
אולי אני מערבב מין בשאינו מינו, אבל במהלך השבת האחרונה נדהמתי לשמוע שד"ר גלעד בודנהיימר, ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות, הוציא הודעה שמייעצת לציבור לא לצפות בתמונות משחרור שלושת החטופים, שמא התמונות יזיקו לנפשו. אילו היה מסתפק בהמלצה לא לחשוף ילדים לתמונות מילא, בדוחק, אבל האזהרה שלו כוונה גם למבוגרים.
מה קורה פה? אחרי שנה ושליש של אזעקות ופיצוצים, ממ"דים וחדרי מדרגות, טראומות ופוסט-טראומות, הלוויות ושכול, הרס וחורבן, מישהו בממשלה חושב שהאיום הגדול ביותר על שפיותנו הוא לראות שלושה גברים רזים מובלים לבמה ברצועת עזה?
הממשלה מנסה להסתיר את האמת מהציבור
התחום החמור ביותר שבו הממשלה מנסה להסתיר את האמת מהציבור הוא המשא ומתן על שלב ב' בעסקת החטופים. בשני הראיונות שנתן, לנדב איל ב"ידיעות אחרונות" וליונית לוי ועמית סגל בערוץ 12, יואב גלנט השווה את ההתנגדות של נתניהו לעסקת חטופים באפריל-מאי להסכמה שלו לעסקה בינואר. הוא אמר, למיטב זיכרוני, משפט כזה: בין סמוטריץ' לביידן נתניהו העדיף את סמוטריץ', בין סמוטריץ' לטראמפ הוא העדיף את טראמפ.
סביר שראש ממשלה נותן משקל שונה לשני נשיאים: ביידן היה לפני סיום כהונתו. במובנים רבים הוא היה ברווז צולע. טראמפ רק התחיל, ובכל הכוח. מה שלא סביר כאן, והוסתר מהציבור, הוא מה היה חלקו של סמוטריץ' בסיפור הזה. איך קורה שראש סיעה משיחית, דלת בוחרים, מבדיל בין חייהם ומותם של 11 חטופים, אולי יותר, שאבדו לנו בין אפריל לינואר.
עכשיו אנחנו מתקרבים לשלב ב' בעסקה, וההסתרה וההטעיה נמשכות. במהלך הדיונים על שלב א' מה שהדאיג את נתניהו מאוד היה המעבר משלב א' ל-ב': האם לא מכניסים אותו לתלם שלא יוכל לצאת ממנו, האם לא ישלם על המעבר בפירוק ממשלתו. הפחד מסמוטריץ' הכה בו שוב. התמונות של שלושת החטופים ששוחררו בשבת הבהירו לו, במלונו בוושינגטון, שהלחץ של המשפחות ושל רוב הישראלים לשחרר את כולם רק יחריף.
הדברים שאמר טראמפ בפומבי במהלך הביקור היו צריכים להרגיע אותו: טראמפ דיבר כמי שמבין שלאחר העסקה תימצא הדרך לחדש את הלחימה. הוא לא ביידן: הוא לא יחוס על חייהם של תושבי עזה. יסתיים שלב ב', חמאס יחמש את עצמו מחדש, ישראל תודיע שהוא מפר את הפסקת האש ותיכנס לעזה מחדש, בגיבוי אמריקאי.
נחום ברנעצילום: אביגיל עוזימה גם שנתניהו בא להמשך העסקה כשהוא מחוזק בהישגים של צה"ל בלבנון, בנפילת המשטר בסוריה, בחיסולו של סינוואר, בהתבטאויות של טראמפ. הוא יכול להרשות לעצמו.
אבל נתניהו לא בוטח בטראמפ, וחשוב יותר, הוא לא בטוח שסמוטריץ' בוטח בטראמפ. לכן הוא מסתיר ומתעתע - מבטיח לציבור שהשחרור יימשך ובמקביל עושה ההפך. ראש המוסד דדי ברנע וראש השב"כ רונן בר סולקו מצוות המשא ומתן. ראש המוסד הוא בן בית בקטאר; ראש השב"כ במודיעין המצרי. לגל הירש, שאמור להחליף אותם, אין קשרים ואין כישורים. המתווכחות מבינות היטב את מטרת ההחלפה - הן ינהגו בהתאם. כמו שאמרנו, לכל פעולה של ממשלת ישראל יש תוצאות נלוות, רק לנו שוכחים להגיד את האמת.
