הדרך הקצרה לתאר את פרשת ההפצצה הישראלית-אמריקנית באיראן שבוטלה, או לכל הפחות נדחתה על רקע השיחות הישירות בין וושינגטון וטהרן, היא כמאבק בין שתי אסכולות: זו שטוענת שמדובר ברגע היסטורי, חלון זמנים חד-פעמי שבו כל הכוכבים הסתדרו ועתיד להיסגר בעוד זמן קצר, הזדמנות בלתי-חוזרת לתקוף את מתקני הגרעין של איראן; וזו שטוענת בדיוק את אותו הדבר - רק שאצלה ההזדמנות החד-פעמית היא לאפשרות להגיע להסכם שישנמך את פרויקט הגרעין של איראן כך שיהפוך ללא מסוכן להרבה זמן, ואולי, על הדרך - גם את כל המשטר המהפכני.
בישראל, כמעט כל מי שמעורב בצמרת הביטחונית, המדינית או המודיעינית, כולם כמו כולנו, מצולקי טראומת 7 באוקטובר - תומך באסכולה הראשונה. בממשל טראמפ יש גם כאלה, בראשם מפקד פיקוד המרכז הגנרל מייקל קורילה, ויש המאמינים שארה"ב חייבת לעשות הכול כדי לממש את האופציה השנייה. אלה מונהגים בידי השליח סטיב וויטקוף וסגן הנשיא ג'יי די ואנס. לפחות לעת עתה, האסכולה השנייה ניצחה במאבק על ליבו של טראמפ. ואם היא ניצחה שם, היא בעצם ניצחה גם אצלנו.
2 צפייה בגלריה
(צילום: Mandel NGAN / AFP, REUTERS/Mohammed Yassin, Iranian Leader's Press Office, AP)
"האיראנים יודעים שהם ברווזים במטווח, והם יודעים שמתכננים ללכת להם על הראש", אמר אמש (חמישי) גורם ביטחוני ישראלי בכיר מאוד, "ואין שום דבר שהם יכולים לעשות כרגע. שום הכנות, שום הפתעות, שיהפוך אותם לפחות פגיעים".
ב-12 בדצמבר אשתקד תדרך גורם ישראלי בכיר מאוד את חברי תא הכתבים הצבאיים, ועדכן אותם כי צה"ל עורך הכנות משמעותיות לקראת תקיפה באיראן. בין השאר אמר אותו גורם: "סוריה, שהיוותה בעבר איום משמעותי על מטוסי חיל האוויר שהוגבלו מאוד בטיסה מעל שטחה בשל איומי הנ"מ, היא כעת מרחב אווירי בטוח ופתוח הרבה יותר לטיסה. בעקבות ההתפתחויות האחרונות במזרח התיכון, בצה"ל סבורים כי יש כעת הזדמנות לתקוף את מתקני הגרעין באיראן. ארגוני הביטחון השונים, בהם צה"ל, מבצעים כעת תהליך הכנות בין-ארגוני רחב, מודיעיני ומבצעי כדי להניח בפני הדרג המדיני את היכולות ואת אפשרות הבחירה אם להוציא לפועל תקיפה על מתקני הגרעין".
היו בישראל שראו בהודעה הזו של צה"ל אות לתחרות, ולעיתים ליריבות, שבין הדרג המדיני לצבא בישראל - וכי ייתכן שצה"ל סבר שראש הממשלה ינסה לימים לקחת את הקרדיט המלא על תקיפה, אילו זו תתרחש, ולכן מיהרו בצה"ל והוציאו הודעה פומבית בנושא.
כך או כך, אפשר לומר שני דברים על ההודעה הזו: הראשון, שהיא התבררה כנכונה, ולפי הפרסום אתמול ב"ניו יורק טיימס" (שהח"מ היה אחד מהחתומים עליו) אכן מערכת הביטחון כולה התגייסה כדי לתכנן את התקיפה באיראן (באירוע כזה אין אפשרות מלבד הפעלת כל המערכים הרלוונטיים). זו לא הפעם הראשונה שהמערכת מתגייסת לטובת העניין הזה, אבל זו הפעם הראשונה בה מתקיים קונצנזוס כמעט מלא בין כל השותפים הביטחוניים והמדיניים, הקצינים וראשי המודיעין והפוליטיקאים - שכדאי לישראל לתקוף.
2 צפייה בגלריה
הודעת צה"ל התבררה כנכונה: כל מערכת הביטחון התגייסה כדי לתכנן את התקיפה באיראן
(צילום: דו"צ)
יותר מזה, בפעם הראשונה הוכנסו גם האמריקנים, בידיעה וברצון, לתוכנית הזו: בניגוד לשני הסיבובים הקודמים עם איראן, באפריל ובאוקטובר 2024 שם ארה"ב שיחקה בהגנה בלבד, הפעם כוחות CENTCOM, פיקוד המרכז של הצבא האמריקני, היו אמורים להיות חלק בלתי נפרד מההתקפה.
הדבר השני הוא שמבחינת מערכת הביטחון, ובמקרים אחרים מבחינת הדרג הפוליטי ושופריו, ערוציו וסריסיו, היה ברור שאיראן יודעת שמתקני הגרעין שלה על הכוונת, וישראל יכולה לצעוק את דבר התקיפה. "פשוט כי לאיראנים במצב הנוכחי אין ממש מה לעשות מול איום התקיפה, עד לשינוי משמעותי, החלטה רוסית לחמש אותה מחדש בהגנה אווירית אסטרטגית או שינוי דרמטי כלשהו במזרח התיכון. הם לא יכולים להתכונן, אפילו אם היו יודעים שהיא תגיע מחר או בעוד שעה", כדברי גורם בכיר במערכת הביטחון.
הצעדים שהובילו לחולשה
החולשה הזו, שנתניהו דחף כדי לנצל אותה, עומדת ביסוד שני החלונות ההיסטוריים, גם ההתקפה וגם ההסכם. היא נוצרה בזכות הפעולה הנחושה של אלה שנתניהו אוהב להאשים בכול, שעליהם ירצה להדביק כל אחריות, זולת כשהם מנצחים: צה"ל, קהילת המודיעין וחלקים אחרים ממערכת הביטחון, שהצליחו להכניע את חיזבאללה ולקחת ממנו חלק גדול מיכולותיו, לפגוע ביכולות ייצור הטילים ובטק"א האסטרטגי של איראן, וליצור שינוי טקטוני מזרח-תיכוני שיוביל לקריסת שלטון אסד. בסיטואציה הזו הוסרו מהדרך רוב המכשולים שגרמו לשני הצבאות, גם צה"ל וגם הצבא האמריקני, להתנגד באופן היסטורי לתקיפה. גם בדרך לתקיפה אין כמעט מכשולים, גם בתוך איראן אין כמעט קשיים בדרך ליעד, וגם בדרך חזרה לישראל וחוזר חלילה.
מי שעוד נפגעו מאוד הן היכולות של "היום שאחרי" מבחינת חזית ההתנגדות: אין חיל טילים לחיזבאללה, אין כמעט יכולת ירי טילים ורקטות לחמאס או לג'יהאד, ואם איראן תירה טילים - אז כבר התברר שהשד אינו נורא כל כך. זאת ועוד, אם מטוסים ישראליים ייצאו ויבואו בשמי איראן, היכולת לפגוע במשגרים הניידים של טילי הקרקע-קרקע לטווח ארוך תשתפר משמעותית, ולו כי טווח הטיסה כדי להשמיד אותם בטרם ייעלמו יהיה קצר הרבה יותר.
טראמפ בחדר הסגלגל, אתמול: "איראן לא יכולה להחזיק בנשק גרעיני"
לפתע, אחרי שנים רבות בהן נאבק מול שני אלה, מצא את עצמו נתניהו עם הצבאות הסבורים שהתקפת אתרי הגרעין אפשרית בהחלט וכי הסיכון, לפחות בכל הנוגע לישראל ולסיכוי שלה לחטוף, צנח משמעותית. כמו הגנרל קורילה, כולם סבורים שיש לתמוך בתקיפה, ואפילו כזו משולבת.
עניין נוסף, קצת אישי: קורילה עומד לסיים תפקיד. נתניהו אמר בתחילה שהוא דורש פעולה קרקעית. האמריקנים הופתעו לשמוע שנתניהו דורש משהו שלדעתם כלל לא היה ישים. הם הבינו מהישראלים שגם הם חשבו כך. "הופתענו לשמוע שהוא פתאום פחות חושש מסיכון חיילים עמוק בשטח האויב", אמרו בכירים אמריקנים.
נתניהו התעקש על חיילים על אדמת איראן, אולי כי האמין שבלי מהלך קרקעי הוא לא ייכנס להיסטוריה כפי שחלם. בצה"ל אמרו לו שזה לא יהיה מוכן לפני אוקטובר, למרות שרבים טענו שזה גם לא יהיה מוכן אז. קורילה פורש בסוף מאי. האופציה הקרקעית הורדה מהשולחן. זהו חלון הזדמנויות היסטורי שלא בטוח שיחזור.
בידיים של טראמפ
אבל האם בכל חלון, היסטורי ככל שיהיה, צריך גם להיכנס? יש כאלה במערכת הביטחון בישראל שמדברים בשקט, כי קשה אל מול הקונצנזוס של אחרי 7 באוקטובר, ואומרים שלא בטוח בכלל. במילים אחרות, העובדה שאפשר לתקוף לא אומרת שצריך לתקוף.
כי איראן חלשה ורחוקה עדיין מאוד מנשק, קשה להניח שתעשה זאת בעת הזו. כי תקיפה תוכל אולי לעכב את הפרויקט בשנה או שנה וחצי אבל גם עלולה, וכך האיראנים מאיימים, לגרום להם להעיף את הפקחים, להחביא את האורניום המועשר ולהתקדם לפצצה. ובעיקר, כי גם איראן יודעת שהיא חלשה ומשדרת סימנים שהיא מוכנה לפשרה.
"בישראל התקבעה המחשבה שאי-שימוש בכוח משמעותו פשרה, הפסד או הישג חסר", אומר גורם בכיר, "אבל לא בטוח שזה נכון. לא בטוח שמישהו עושה אצלנו את שיקול הדעת הזה, בעולם של אחרי 7 באוקטובר שבו איפוק משמעותו חולשה או מחדל. לשמחתנו או לצערנו, זה כלל לא בידיים שלנו".
בסופו של דבר גברו הקולות בממשל שאמרו שצריך לתת צ'אנס למשא ומתן, שכרגע הרגיע את הישראלים העצבניים. אבל תמיד אפשר לשחרר את הרסן ולשגר אותם על האיראנים, במה שסביר להניח אינו "מבצע" אלא סיטואציה שכמעט בוודאות תוביל למלחמה אזורית, "ומלחמה אזורית לא מובילה אוטומטית לפרס נובל". אבל הסכם גרעין מקיף, הכנסת איראן לקופסה הגרעינית, לעשות את מה שאף נשיא אמריקני לא הצליח לעשות במשך 34 שנים – זה דווקא כן עשוי להוביל את טראמפ לפרס המיוחל.
השאלה שנותרה פתוחה היא אם הקווים האדומים שלו ייפגשו עם אלו של האיראנים, ואם כן, אם החדווה והחברות החדשה הזו יצרו הסכם שיספק את צורכי הביטחון של מדינת ישראל.
פורסם לראשונה: 00:00, 18.04.25
