מי שהתלוננו השבוע שטראמפ מכר אותנו, בגד בנו, הפנה לנו עורף – כדאי שיתעוררו. בשביל למכור, לבגוד, להפנות עורף, צריך קודם להבטיח משהו. ונשיא ארה"ב לא הבטיח לנו שום דבר. אולי שמענו מה שרצינו לשמוע, ואולי תגובתו של נתניהו לבחירתו של טראמפ יצרה פה ציפיות מוגזמות.
השבוע הופתענו מהבטחותיו לחות'ים שאמריקה תפסיק לתקוף ואתמול, אחרי שכססנו ציפורניים בעניין הודעתו הדרמטית כפי שהבטיח, התברר, לפחות בינתיים, שמדובר רק בהסכמי סחר. ואף מילה על ישראל.
אז בואו נחזור לפרופורציות. הוא לא סופר אותנו. מדובר באדם שאומר משהו ואחרי שבוע, במקרה הטוב, יכול להתהפך. אדם פרגמטי שבוחן קודם מה המהלך שלו תורם לכלכלה האמריקאית. הוא וממשלו רואים בסין אתגר עיקרי, כך גם היה בעניין החות'ים, כשכל מה שעניין את טראמפ זה שהם לא יתנו לספינות מסין יתרון על פני האמריקאיות. ואם זה מסתדר לו והישראלים הם היחידים שנותרו עם בעיה – זה מעניין אותו פחות. גם באיראן יש לו אינטרס להגיע להסכם, כי זה ייתן דריסת רגל בכלכלה האיראנית ויטשטש את הקשר בין איראן וסין. והידיעה מאתמול על סעודיה: טראמפ יאפשר גרעין אזרחי לסעודיה בלי שהם יתחייבו על נורמליזציה עם ישראל, והסעודים מבטיחים להשקיע מיליארדים בכלכלה האמריקאית.
איך אומרים? סעודיה אין, ישראל אאוט.
מה שיותר מעניין את טראמפ זה האינטרסים העסקיים שלו ושל משפחתו במדינות המפרץ, כך גם לוויטקוף, איש העסקים שמנהל את ענייניו ושגם לו יש אינטרסים עסקיים במדינות שהוא מטפל בהם. בואו נגיד, שהמושג של ניגוד עניינים עוד לא הקיש שם בגג.
טראמפ אפילו לא מחבב במיוחד את ביבי, גם אותו הוא רואה רק פונקציונלית. ומה איתנו? את ישראל הוא מסמפט, ואולי גם זה לא. נראה. אולי גם זה עוד ישתנה
יש נטייה מובנית של משפחות החטופים לשים את מבטחם בטראמפ. הם מזמן הבינו שהמפתח בוושינגטון ולא בממשלה הזאת. אבל טראמפ לא עובד אצלנו, וכדאי למדינה המגלומנית שלנו להתרגל לזה. הוא אפילו לא מחבב במיוחד את ביבי, גם אותו הוא רואה רק פונקציונלית. ומה איתנו? את ישראל הוא מסמפט, ואולי גם זה לא.
נראה. אולי גם זה עוד ישתנה.
***
השבוע הסתבר שלהיות התקפי וחזק זה לא רק מול חמאס. אין דבר כזה להיות חזק מול חמאס ומתרפס מול הפוליטיקאים. את זה למדו השבוע בקואליציה על הרמטכ"ל החדש, אייל זמיר, כשפורסם שהנחה את אגף כוח האדם בצה"ל לגבש תוכנית מיידית להרחבת הוצאת צווי הגיוס לאוכלוסייה החרדית ולהגביר את יכולות הקליטה של צה"ל למתגייסים חרדים.
איש אמיץ, הרמטכ"ל, איש ראוי להערכה שהחליף את הלוי לדרישת החרדים והנה, הוא לא עושה חשבון, ולוכד בכף ידו את ציפור נפשם.
זמיר ואדלשטיין, הם אלה שהציתו את האש בקואליציה. זמיר בגלל דרישותיו, ואדלשטיין בעקבות תדרוכיו. הם אלה שגרמו לכך שהמשבר שתוכנן להיות אחרי חג השבועות, התפרץ כבר השבוע
זמיר ואדלשטיין, הם אלה שהציתו את האש בקואליציה. זמיר בגלל דרישותיו, ואדלשטיין בעקבות תדרוכיו. הם אלה שגרמו לכך שהמשבר שתוכנן להיות אחרי חג השבועות, התפרץ כבר השבוע. על הרקע הזה החליטו המפלגות החרדיות להחרים את ההצבעות בכנסת ביום רביעי וכך גם את הצעת החוק לפיצול תפקיד היועמ"שית ואת הצעת החוק להעלאת שכרם של חברי הכנסת, השרים וראש הממשלה – הצעת חוק שערורייתית בפני עצמה.
וכמו בריטואל קבוע, נערכה מיד פגישה דחופה, לא בעניין החטופים, שום דבר לא דחוף בממשלה הזאת בעניין החטופים, אלא פגישה "סודית" וגורלית שבה נכחו נתניהו, כ"ץ, דרעי ואדלשטיין. הכיוון שנתניהו מוביל ברור: הוא יודע שחוק הפטור מגיוס לא יעבור. המטרה שלו היא לקנות זמן. למשוך עד לפגרת הקיץ, ואז להיכנס לשנת בחירות. בינתיים הוא דוחף לחרדים מיליארדים בצינורות עקיפים: עוד כסף לישיבות, לתפקידים במוסדות חרדיים, עוד שכונות לחרדים, עוד מחיר למשתכן. ממלא להם את הכיסים בכסף כדי שיסכימו למשוך עוד קצת.
קשה להעריך איך זה יסתיים. אם זה הקדים את תקופת ההידרדרות של הממשלה עד לנפילתה, או שמא להיפך: זאת תהיה קריאת השכמה לנתניהו להתערב ולהיכנס למשבר כבר עכשיו.
המיני-משבר לחוק הגיוס התרחש השבוע עם שביתת המורים. כמה דמגוג צריך להיות בן אדם שפונה אל המורים במהלך שביתתם הצודקת, וגוער בהם על כך שמאות אלפי מילואימניקים עוזבים הכל ואילו הם, המורים, שובתים בגלל אחוזי שכר בודדים. אבל כשמי שאומר את הדברים זהו שר האוצר, אדם שלקח 5 מיליארד שקל קיצוץ רוחבי ומעביר לכספים קואליציוניים של החרדים ושל עסקניו, ואז תוקף את המורים המסכנים עם משכרות הרעב שלהם – מדובר כבר בציניות, צביעות, וחוסר מודעות משוועת.
מי הוא חושב יהיו החיילים שימוטטו את עזה, יאבטחו את ההתיישבות החדשה. אלה שכבר עשו 300 ו-400 ימי מילואים והבתים והעסקים שלהם מתפרקים? אולי חייליי הציונות הדתית, שרואים בעיניים כלות איך כדי לפייס את החרדים הוא מעביר מיליארדים למעונות חינם ולמערכות החינוך הפרטיות שלהם
במהלך ועידת ההתיישבות של מקור ראשון בעפרה, תיאר סמוטריץ' את תמונת הניצחון בעיניו בכך שעזה תיחרב לחלוטין ושהתיישבות יהודית ברצועת עזה היא יעד אסטרטגי חשוב. מי הוא חושב יהיו החיילים שימוטטו את עזה, יאבטחו את ההתיישבות החדשה. אלה שכבר עשו 300 ו-400 ימי מילואים והבתים והעסקים שלהם מתפרקים? אולי חייליי הציונות הדתית, שרואים בעיניים כלות איך כדי לפייס את החרדים הוא מעביר מיליארדים למעונות חינם ולמערכות החינוך הפרטיות שלהם. הרי הוא, כמייצג הציונות הדתית, היה אמור להילחם בעד גיוס חרדים והוא זה שמתאבד כדי לאפשר לחרדים להעביר את חוק ההשתמטות.
זה לא יעזור לו. בינתיים הוא צולל. בסקרים האחרונים הציונות הדתית הגיעה ל–2.3 אחוז, מתחת לבל"ד אפילו. צה"ל חישב ומצא שגיוס עוד 15 אלף חיילים "פשוטים" בסדיר, רובאי 5, ישחרר מילואימניקים ממשימות שמירה בגבולות וביישובים, כך שיוכלו להילחם.
הפנטזיות של סמוטריץ' דורשות עשרות אלפי לוחמים שפשוט אין. אחרי הארכת חוק הסדיר, מביאים כבר לוחמי חילוץ והצלה לתפקידים קרביים, אבל גם זה לא מספיק.
איש הציונות הדתית העיד השבוע על סמוטריץ' שהוא באובססיה כפולה: לשחרר את בני בריתו החרדים משירות ולכבוש עוד שטחים בעזה. הוא לא מבין שהאחד סותר את השני.
אבל סמוטריץ' בשלו: האיש שמעולם לא חי בסביבה חילונית, שלא יודע מה זה שירות קרבי ושנפשו מעולם לא נכרכה בנפשם של חילונים – קרוב הרבה יותר לחסיד גור מאשר לחילוני בגבעתי.
פורסם לראשונה: 00:00, 09.05.25
