מעניין לדמיין אם את הנשימות האחרונות שלו הקדיש מוחמד סינוואר לשאלה, כיצד המודיעין הישראלי ידע לאתר בדיוק כה מרשים את המנהרה שבה הסתתר יחד עם מפקד חטיבת רפיח, מוחמד שבאנה.
סיור במתחם בית החולים האירופי בדרום מזרח חאן-יונס, שבסמוך אליו בוצעה התקיפה שאחריה הזרוע הצבאית של חמאס נותרה שוב עם צמרת בהרכב חסר, מגלה תשתית מסועפת שאיפשרה לסינוואר ולעוזריו לפקד על מתקפת 7 באוקטובר ולהסתתר מפני צה"ל לאורך שנה וחצי. שם, במנהרה שעומקה שבעה מטרים ואורכה מוערך בכמה מאות, נמצאו פתחי כניסה ויציאה מרובים, חדרי שהייה וגם אכסניה מתאימה למלחמה. במטרה להגן על עצמם, סינוואר ושאר בכירי ארגון הטרור נהגו לשהות לצד חטופים, במטרה שאלה ישמשו עבורם מגן אנושי. אחד מהם הוא עידן אלכסנדר, שאזרחותו האמריקאית נתפסה על ידי חמאס – ובדיעבד בצדק – כנכס אסטרטגי: שחרורו הביא לחידוש הכנסת סיוע הומניטרי לרצועה.
כשבצה"ל זיהו שבכירי חמאס נמצאים במנהרה שמתחת לבית החולים, בפיקוד התקבלה החלטה לתקוף את כל רשת המנהרות, אך בלי לפגוע בבית החולים. כל פתחי המנהרה נסתמו בהפצצות חיל האוויר וסינוואר מת מחנק, בדומה לחסן נסראללה בביירות. הביקור אתמול בחאן-יונס מתרחש בימים דרמטיים ולא פחות מזה כואבים למלחמה: שמונה לוחמים נפלו בשבוע שעבר, ארבעה מהם בתקרית חמורה ביום שישי: מטען שהוטמן בקומה השנייה של מבנה התפוצץ, אף שהכוח השתמש בכל האמצעים שעמדו לרשותו ואנשי יחידת מגלן זיהו את האיום והקפיצו למקום את יחידת ההנדסה המובחרת, יהל"ם. כרגע עדיין לא ברור מה בדיוק קרה שם, אך התוצאה האיומה שוב שלחה גלים של עצב ברחבי המדינה כולה, לצד שאלות קשות על שיטת הלחימה ועל תכליתה. בעקבות ריבוי אירועים מהסוג הזה, המאפיינים לוחמת גרילה מול ארגון שכבר לא ממש פועל כצבא סדיר, בצה"ל החליטו לצמצם את הכניסה למבנים.
מנגד, המפגש עם לוחמי סיירת גולני – יחידה סדירה שנתמכת בחיילי מילואים - מלמד כי בשטח המוטיבציה נותרה גבוהה. החיילים של סגן אלוף ד', מפקד הסיירת מאז תחילת הלחימה, מפגינים אמונה שלמה באפשרות להשיג את שתי מטרות המלחמה: השבת החטופים והכרעת חמאס, מה שיאפשר את חזרתם של תושבי העוטף לבתיהם בבטחה. אין ספק כי המענה שהצבא מספק לחלק מהקשיים הלוגיסטיים שאפיינו את הלחימה מראשיתה סייע לאנרגיות החיוביות. כבר לא נרשמות תלונות על תנאי ההזנה, למשל, ואפילו להפך: צה"ל עושה מאמצים לספק ארוחות חמות לשביעות רצון הלוחמים.
לעומת זאת, הנושא הבוער שעל הפרק הוא הוצאת הלוחמים להתרעננות, שתתבצע לפחות בחלקה בבתים. כיום הלוחמים רואים את המשפחות ואת בנות או בני הזוג שלהם, רק אחת ל-45 ימים, נתון שמצביע על סכנת שחיקה ברורה, מיידית ובעלת השלכות גם על איכות הלחימה. מפקד חטיבת גולני, אלוף משנה עדי גנון, פועל לצמצם את פרקי השהייה בעזה ולייצר עבור הלוחמים רוטינה קבועה — מתי יוצאים ומתי חוזרים. "זה בסדר לעצור התקפה חטיבתית או לצמצם אותה כדי שלוחמים יתרעננו", אמר אחד מקציני החטיבה הצעירים. "לא נכון להביא את האנשים עד לקצה — גם לא את הטובים ביותר".
גם על הדרג הפיקודי משפיעה שגרת הלחימה שאינה נגמרת. מח"טים, מג"דים וגם רס"פים שהם בעלי משפחות מדברים על כך שכבר שנה וחצי הם כמעט שלא חזרו הביתה. וזה נכון לא רק לגזרת עזה, שם הלחימה אינטנסיבית: גם לשהות ברציפות בלבנון ובסוריה זה לא בדיוק מתכון לחיים נורמליים. אלא שהמחסור בכוח אדם, לאור היקף ההרוגים והפצועים, נותן את אותותיו.
גם בזמנים אחרים משתדלים בצה”ל להוציא מפקדים, אחרי שסיימו קדנציה בתפקידם, לחופשה ארוכה ולעיתים גם לשנת לימודים. אולם במציאות הנוכחית יש קצינים שסבורים שנכון יותר לאפשר חופשות מרובות יותר במהלך התפקיד, במטרה לשמור על תפקוד אישי, משפחתי ומקצועי, ולהימנע משחיקה שתפגע במוטיבציה להמשך שירות קבע. הבעיות הללו לא פשוטות ואסור לטאטא אותן עד יעבור זעם המלחמה, אולם הן לא סותרות את התחושה בפיקוד הצבא של מומנטום חיובי. למרות האבידות הקשות, בצמרת מרוצים מקצב ההתקדמות בשטח, מהשפעת פינוי האוכלוסייה וגם מהטריז שנתקע בין חמאס לאוכלוסייה בעניין הסיוע ההומניטרי. הפעילות של חמולת אבו-שבאב, שמאתגרת את חמאס בחאן-יונס, נתפסת במטכ"ל גם כסנונית לקראת עתיד אפשרי של עזה.
יוסי יהושועכשברקע האיום האיראני מתקרב לנקודת רתיחה וכמובן לצד החשש לגורלם של החטופים, בצה"ל היו רוצים לראות את "היום שאחרי" מגיע כבר אתמול.
פורסם לראשונה: 00:00, 09.06.25
