זה לא משפט. זה קרקס. זו ההצגה הכי גרועה בעיר. היא לא משעשעת. היא לא מסקרנת. היא לא מחדשת. זו הצגה שרק פוגעת ופוצעת. שלטון החוק הוא הקורבן העיקרי. ובעצם, כולנו קורבנות. היו כבר הרבה חקירות ומשפטים. נשיא מדינה עמד לדין. גם ראש ממשלה. אבל שום דבר לא יִדְמה ולא ישווה לקרקס הזה, שהוביל אותנו למשבר החוקתי החמור בתולדות ישראל, כולל ההחלטה משלשום על פיטורי היועצת והאיום שלא לכבד החלטות בג"ץ. ייתכן שהטענות נגד נתניהו נכונות. הוא מעכב. הוא לא זוכר. הוא מנצל עד הסוף את העובדה שהוא ראש ממשלה. אבל הרשויות לאכיפת החוק עשו, צריך להזכיר, כל טעות אפשרית, בזדון או בשוגג, כדי להוביל את עצמן ואת נתניהו ואת כולנו לפארסה הבלתי נגמרת הזאת. והיא חייבת להסתיים. משום שזה על חשבוננו. ומשום שאת ההרס הזה חייבים לסיים.
הדברים שנכתבים כאן הם על בסיס הערכה מבוססת, או מבוססת מאוד, שנוצרה הזדמנות לעשות מעשה. אפשר לסיים את הסאגה. משום שהאלטרנטיבה, עוד שנים של קרקס משפטי, הרבה יותר גרועה. יש נכונות מצד הנאשם הראשי, והדברים נכתבים בזהירות, להגיע לגישור פלילי. בעסקת טיעון יש צורך להגיע להסכמות מראש. הן הושגו, אבל העסקה לא יצאה לפועל גם בגלל חילופי יועמ"שים. בגישור פלילי אין צורך בהסכמות מראש. לגישור פלילי יש יתרונות ויש חסרונות. במצב שנוצר – כל החסרונות מתגמדים.
נתניהו מגיע עכשיו לשלב שהוא רצה להימנע ממנו. שלב החקירה הנגדית. הימים הראשונים מעידים על כך שזה לא זז. ההערכה מדברת על עדות שתתפרס על שנה שלמה. כשזו ההערכה הראשונית, ובהתבסס על הערכות קודמות שהתבדו, יש חשש שזה יימשך הרבה יותר. אולי שנתיים. אולי שלוש. הרי גם אתמול הדיון קוּצר, עקב דיון מדיני חשוב. מתי אין בימים אלה? במשפט הלא-משפט הזה הכול יכול להיות. השופטים מנסים לשמור על מסגרת דיונית. אבל זה קשה. זה לא שהעין הציבורית עוקבת באמת אחרי תהליך יסודי וראוי לבירור האמת. להפך. מדובר בהליך הרסני שיוצר רק אנקדוטות. מה זוכר הציבור מההתחלה של החקירה הנגדית? בעיקר באגס באני. אוף, כמה שזה לא רציני. יש קומץ של יודעי חן שעוקבים. אבל אמור לנו מי הפרשן – ואומר לך מראש מה הוא יכתוב. כל "מפלה" של הפרקליטות אצל אחד היא "הישג מדהים" של הפרקליטות אצל אחר. ואם למישהו נדמה שאפשר להפריד בין הסיקור במדיה לבין ההליך באולם המשפט עצמו – הוא טועה. הרי חלק גדול ממה שנאמר באולם – נועד לתקשורת. לא ברור אם זו תעמולה מוצלחת. זה ברור שמדובר בפגיעה קשה בהליך השיפוטי. ושופטים, ישרים וצדיקים, הם רק בני אדם. לא מלאכים. הם חיים בתוך עמם. הם לא עיוורים ולא חירשים.
יש מי שיטען: דווקא עכשיו, כשהחקירה הנגדית מתחילה, והשקרים של נתניהו אמורים להיחשף? אלה טענות סרק. משום שהאשליה הזאת שאפשר "לחשוף" את נתניהו באמצעות הליך פלילי כבר התנפצה
יש מי שיטען: דווקא עכשיו, כשהחקירה הנגדית מתחילה, והשקרים של נתניהו אמורים להיחשף? אלה טענות סרק. משום שהאשליה הזאת שאפשר "לחשוף" את נתניהו באמצעות הליך פלילי כבר התנפצה. אין צורך באשליה חדשה. המשפט הזה רע לכולנו. הוא רע לתומכים המושבעים של נתניהו, שמשתכנעים יותר ויותר שמדובר רק, ואך ורק, ברדיפה. והוא רע למתנגדי נתניהו, משום שפוליטית, המשפט כנראה רק עושה חסד עם נתניהו. הוא רוצה להיות על תקן של נרדף שנאבק באליטות. המשפט רק עוזר לו.
איך ממשיכים? לא ממשיכים. מפסיקים. עוברים להליך קצת יותר ראוי. יכול להיות שהיוזמה צריכה להיות של נשיא המדינה. יכול להיות שנשיא ביהמ"ש העליון לשעבר, אהרן ברק, צריך להתגייס למשימה. הוא היה בעד עסקת טיעון. רוב המשפטנים והעיתונאים שעסקו בנושא היו נגד. רובם שינו עמדה. הם מבינים, גם אם באיחור, את ההרס האיום והנורא. וגם אם יש היום מתנגדים להליך גישור פלילי, אפשר להניח שזה רק עניין של זמן עד שרובם יאמרו – טעינו.
שכחנו עוד משהו. יש כאן מדינה לנהל. נכון שזה נראה בלתי סביר בעליל שאדם שמתנהל נגדו הליך פלילי על שוחד, מרמה והפרת אמונים, וחלק ניכר משעות העבודה שלו מוקדשות למשפט, יהיה גם האדם שמנהל את המדינה באחת משעותיה הקשות ביותר. אבל זה החוק
שכחנו עוד משהו. יש כאן מדינה לנהל. נכון שזה נראה בלתי סביר בעליל שאדם שמתנהל נגדו הליך פלילי על שוחד, מרמה והפרת אמונים, וחלק ניכר משעות העבודה שלו מוקדשות למשפט, יהיה גם האדם שמנהל את המדינה באחת משעותיה הקשות ביותר. אבל זה החוק. הוא קובע שראש ממשלה יכול לכהן בתפקידו אלא אם כן תהיה הרשעה סופית עם קלון. אין צורך להיות חסיד של נתניהו כדי להבין שישראל זקוקה לראש ממשלה במשרה מלאה. כך שנדמה שדי. מספיק עם ההרס העצמי הזה. המשפט הזה חייב להיעצר. וכל הליך שמעוגן בדין – ראוי לעצור את ההרס הזה.
ועוד משהו: הגשתי שאילתה לפרקליטות, אם הם מתנגדים לגישור פלילי. הם ענו שהם מעדיפים לא להגיב.
