יש עמים שבורחים ממלחמה: כשהטילים מתחילים לרדת ההמונים צובאים על נמלי התעופה. ויש עם אחד שמתעקש לנהוג אחרת: כשפורצת מלחמה ההמונים צובאים על השערים מצידם השני. הביתה, בכל דרך, בכל מחיר. הראש בעננים אבל הרגליים מבקשות קרקע. נדמה לי שזה אומר משהו טוב על הזיקה של הישראלים לארצם, אולי גם על תחושת הביטחון שלהם.
מלחמת ישראל-איראן תפסה אותי באירופה. במבט עיתונאי מרחוק יש הרבה חסרונות. יש בו יתרון אחד: לפעמים הוא מספק פרספקטיבה. ההישגים הצבאיים בשתי היממות הראשונות מרשימים מאוד. הם מלמדים על הכנות מדוקדקות, גם במודיעין, גם במוסד, גם במבצעים ובחיל האוויר. שותפים להישג הזה רבים שהיו שותפים למחדל 7 באוקטובר. אין בכך נחמה, אבל יש פיצוי. האתגר הוא לרתום את היצירתיות והתעוזה במשימות מיוחדות למה שנדרש בביטחון שוטף, בשגרה. אי-אפשר להשאיר לאחרים את שגרת הביטחון: אין אחרים.
ההחלטה לפתוח במלחמה כולה של נתניהו. הוא נודע לאורך שנים כמי שנרתע מכל החלטה צבאית שכרוכה במחיר בנפש ובדרישה לאחריות. והינה, הוא מחליט והוא אחראי: הקרדיט כולו שלו. נא לא לגמד את חשיבות ההחלטה, יכולה להיות לה משמעות היסטורית. החלטה בן-גוריונית, נהגו פעם לכנות החלטות כאלה.
ייתכן שטעינו בו; ייתכן שהוא השתנה. מה שבטוח, הנסיבות השתנו, גם בגלל כתם המלחמה, גם בגלל הישגיה, גם בגלל ההבשלה של תוכנית הגרעין האיראנית. נתניהו נסיבתי.
בדבר אחד הוא עקבי: אין לו אסטרטגיית יציאה. לא בעזה, לא בגיוס החרדים, לא באיראן. לאורך כל הקריירה שלו הוא מזמין את המנות הכי יקרות בתפריט בהנחה שמישהו אחר ישלם את החשבון. מעניין להשוות את ההתבטאויות שלו במלחמה לאלה של טראמפ, נשיא שלא נחשב לגאון אסטרטגי.
טראמפ נתן לישראל אור ירוק לפתוח במלחמה, בתנאי שלא תציג את אמריקה כשותפה וכאחראית. המטרה ברורה: לפגוש איראן מוחלשת, מפורקת, ולחדש את המשא ומתן בתנאים משופרים. התחנה הסופית היא הסכם. ישראל היא כלב התקיפה
טראמפ נתן לישראל אור ירוק לפתוח במלחמה, בתנאי שלא תציג את אמריקה כשותפה וכאחראית. המטרה ברורה: לפגוש איראן מוחלשת, מפורקת, ולחדש את המשא ומתן בתנאים משופרים. התחנה הסופית היא הסכם. ישראל היא כלב התקיפה. שיטת טראמפ לא מבדילה בין אוקראינה של זלנסקי לאיראן של חמינאי: ההשפלה בדרך היא הערובה להסכם בסופה.
אבל טראמפ כמו טראמפ: הוא חייב לנכס לעצמו כל הצלחה. ביומיים הראשונים למלחמה הוא גם הכחיש כל מעורבות במבצע הישראלי וגם התפאר במעורבות שלו. בתדריכים לכתבים בבית הלבן הדגישו, שהשלטון האיראני תולה את האחריות למלחמה בישראל לבדה. בסיסים אמריקניים לא יותקפו. בקרוב ייקרא וויטקוף להמשיך את המשא ומתן.
מה נקודת היציאה של נתניהו איננו יודעים. הוא אמר באחת ההתבטאויות שלו "הסרנו את איום הגרעין האיראני". להכרזה הזאת אין בינתיים בסיס במציאות. להפך: איראן עלולה להשתמש בתקיפה הישראלית כדי לפרוץ רשמית את חומת העמימות ולהכריז שהגיעה לפצצה. האם טראמפ יגיב בכניסה אמריקנית למלחמה? ספק גדול.
אורי לוברני המנוח, האיש שלנו בטהרן בתקופת השאה, טען שבכמה עשרות מיליוני דולרים הוא יביא לשינוי המשטר. הנס לא קרה. אם הנס יקרה בעקבות ההתקפה הישראלית - ניצחנו
איראן איננה חיזבאללה ואיננה חמאס. במקום המפקדים ומומחי הגרעין שחוסלו יבואו אחרים; במקום התשתיות הצבאיות שניזוקו ייבנו חדשות. הפתרון הוא שינוי המשטר: ממשלה איראנית אחרת, שלא קוראת להשמדת ישראל, תנטרל את משמעות האיום הגרעיני. אורי לוברני המנוח, שהיה האיש שלנו בטהרן בתקופת השאה, טען שנים שאם יקציבו לו כמה עשרות מיליוני דולרים הוא יביא לשינוי המשטר. עם כסף או בלעדיו, הנס לא קרה. אם יקרה בעקבות הפעולה הישראלית - ניצחנו. טוב יהיה שהמשטר הרע הזה יהיה נחלת ההיסטוריה.
מלחמות יזומות מתחילות באופוריה - אופוריה וחרדה. האופוריה גוועת והמלחמה נמשכת. את הכסף, אמרו חכמים ממני, סופרים במדרגות.
פורסם לראשונה: 00:00, 15.06.25
