ביום חמישי בשעות הלילה, אזור זמן טהרן, התקשר גורם מערבי ששמע מכמה מקורות על כך שישראל עומדת לתקוף את איראן, לאדם שהוא מכיר שנים רבות מתוקף תפקידו - גורם בכיר במשמרות המהפכה שבקיא היטב בנעשה בארצו ובמערכות הביטחון, המודיעין והמבצעים שלה. זו לא הייתה הפעם הראשונה שאותו אדם התקשר למכר שלו בטהרן לבדוק מה קורה. גם לא השנייה. בפעם הזו האיראני הבכיר כבר ישן את שנתו. האדם המערבי אומנם התקשר מאזור זמן אחר, אבל גם לא יכול היה להבין כיצד זה שהוא ועמיתיו, יחד עם רבים מאוד בעולם כולו, עוצרים את נשימתם כי בטוחים שמשהו עומד לקרות - ודווקא הוא, שנמצא במרכז הכוונת, לא עונה לטלפון. אפילו הנשיא טראמפ, בהצהרה פומבית, אמר שיש סיכוי שישראל תתקוף את איראן, כלומר הוא, הנשיא, לא חושב שזו הדרך הנכונה, אבל יש סיכוי. אפילו הממשל של אותו נשיא הורה לפנות את הנציגויות האמריקניות בנקודות אסטרטגיות במפרץ, כשהמשפחות של הדיפלומטים קודם - אקט נדיר מאוד בשירות החוץ האמריקני. אילו עוד סימנים צריך, חשב לעצמו המערבי, המשיך להטריף את המכר מטהרן ולא חדל מלהתקשר.
בסופו של דבר, הוא התעורר וקיבל את השיחה. עכשיו גם הוא לא היה רגוע, אבל לא מאותן סיבות. "אמרתי לך בכל הפעמים הקודמות שהתקשרת", נבח עליו בכעס על כך שהעירו משנתו המתוקה, "זה כלום, דיבורים באוויר. משחק שישראל משחקת כדי להגדיל את מנוף הלחץ של טראמפ במשא ומתן ביום ראשון. הם לא קיבלו את מה שרצו, האמריקנים, ולכן עכשיו מנסים עלינו שיטות אחרות של איומים וסחיטה באיומים.
"nothing, nothing is happening" סיכם בכיר משמרות המהפכה של איראן את השיחה. הוא התכוון להגיד להתראות, לנתק ולחזור לישון, כשלפתע נשמע פיצוץ מחריש אוזניים, אפילו דרך קו הטלפון הטרנס–אטלנטי. זה לא היה בית הבכיר שהופצץ, הוא לא היה מטרה. אבל הוא מתגורר בשכונת מגורים מפוארת שבה משתמשים ראשי משמרות המהפכה ובכירים אחרים בשלטון. חלקים אחרים של המקום הופצצו, כדי להרוג בכירים מאוד–מאוד אחרים.
הביטחון העצמי, שלא לומר הזחיחות של אותו בכיר במשמרות המהפכה, היה נחלת רבים. למעשה, הדעה שהתקבלה והתקבעה פה אחד, פיו של המנהיג הרוחני העליון עלי חמינאי, הייתה שישראל וארה"ב מתואמות ביניהן בתרגיל לא מאוד מתוחכם לעשות שרירים ולהגדיל את מנעד הלחץ של טראמפ על איראן, לצאת מהקופסה והקיבעון, ולהסכים לוויתורים משמעותיים הרבה יותר במשא ומתן שמיועד להיפתח שוב בעומאן שלושה ימים מאוחר יותר.
עד רגע לפני היציאה למלחמה, היו קולות שסברו שישראל עושה רעשים של תקיפה, עד שברגע האחרון יגיע הנשיא טראמפ, המושיע עולם שמיים וארץ, יבקש מנתניהו שיעצור כדי לתת הזדמנות למשא ומתן, וטראמפ יוכל לשגר את וויטקוף לעומאן להמשיך מאיפה שהפסיקו - כלומר מהנקודה בה איראן לא מוכנה לתת מקסימום ויתורים כדי לפגוש את המינימום שארה"ב מוכנה לתת. הרצפה הזו הושפעה לא מעט מהביקורים התכופים של ראש המוסד ברנע והשר דרמר בבית הלבן. וויטקוף היה ממשיך מאותה נקודה, אלא שכעת באמתחתו היה האיום שאם איראן לא תתקפל, ולא תעשה זאת תוך ימים ספורים, לטראמפ לא תהיה ברירה, או שפשוט כבר לא יהיה לו אכפת, והוא ישחרר את הרוטוויילר מתל-אביב שילך וינשך אותם.
גם בצה"ל היו רבים מאוד ששעתיים לפני עדיין לא היו בטוחים לאן העסק הזה הולך. הרי נתניהו כבר דרך את המערכת בשני תאריכים ממש לאחרונה - אחד באפריל ואחד במאי
אלא שעלתה גם האפשרות השנייה, זו שהייתה ברורה כבר לעיני כול - שאין המדובר בתעלול הפעלת לחץ וכיווץ שרירים, אלא בדבר האמיתי. גם בצה"ל היו רבים מאוד ששעתיים לפני עדיין לא היו בטוחים לאן העסק הזה הולך. הרי נתניהו כבר דרך את המערכת בשני תאריכים ממש לאחרונה - אחד באפריל ואחד במאי.
במערכת היחסים הקשה לשני הכיוונים שבין דרג הביטחון המקצועי לדרג הפוליטי–מדיני, היו רבים שהאמינו כי כמו בפעמים הקודמות, נתניהו או יהסס ברגע האחרון, או לא התכוון מלכתחילה ורצה להפעיל לחץ נסתר על טראמפ, או היה מתוכנן עם טראמפ מראש, כדי לסייע לאחרון במו"מ עם טהרן.
אצל המנהיג הרוחני עלי חמינאי, יחד עם צוות עוזריו הקרובים וראש משמרות המהפכה, לא היו ספקות. דובר של המשמרות אפילו פרסם הודעה כדי לצאת נגד השמועות על תקיפה ישראלית. הוא טען שארה"ב, "בהשפעת הלובי הציוני", מנסה להראות מצב של כוננות בבסיסיה הצבאיים ונציגויותיה הדיפלומטיות במטרה להפעיל לחץ. לפי אותו גורם לא הייתה אינדיקציה אמיתית שהאזור הולך להסלמה. הוא, דובר המשמרות, כאילו עשה עבודות פרילנס למודיעין הישראלי וקיבע את הנרטיב - הכול הצגה, ניסיון שקוף להפעיל לחץ. רגע אחרי זה, הפצצות החלו ליפול והבכירים החלו ליפול בזה אחר זה.
חמינאי לא לבד. כלומר הוא נותר די לבד בצמרת האיראנית, אבל לא לבד בכישלון הנורא בהבנת הצד השני
חמינאי לא לבד. כלומר הוא נותר די לבד בצמרת האיראנית, אבל לא לבד בכישלון הנורא בהבנת הצד השני. במהלך תקופה שהיא כהרף עין בהיסטוריה, של כשנה ושמונה חודשים בלבד, ספגו שלוש המעצמות הצבאיות החזקות במזרח התיכון תבוסה משפילה בשדה הקרב. התבוסה הזו לא הייתה מתרחשת אלמלא נשענה יותר מכול על הפתעה אסטרטגית מוחלטת מצד התוקף.
הנתון המדהים הזה הופך למדהים עוד יותר כשבודקים לעומק את נתוני הפתיחה, לפיהם בכל אחת משלוש ההפתעות היו בידי הצד המותקף עשרות סימנים "שכל קמ"ן סביר, אפילו אם זה היה קמ"ן של צבא מאדים, חייזר, שלא היה פה דקה ולא מבין כלום במודיעין כדור הארץ, היה רואה וקורא שתי דקות את הסימנים, אפילו הוא היה אומר מיד - השתגעתם? זו תכף מלחמה. לגייס את כולם מיד".
ראשי השלטון בטהרן לקו באותו עיוורון, זחיחות וביטחון עצמי מופרז כמי שמכירים את האויב טוב, בדומה ליהירות של נסראללה בספטמבר 24', או זו של ישראל באוקטובר 23'. כמו בשני המקרים הקודמים, המעצמה הצבאית השלישית שהוכתה, התעלמה מהסימנים הברורים ביותר למה שעומד לקרות, וחטפה את המכה הכואבת ביותר בהיסטוריה שלה. עם זאת, עדיין מדובר במכה ולא בהשמדה. זו מלחמה שבה שני הצדדים סופגים נזקים קשים ועוד ישלמו מחירים כבדים מאוד. כשעוד מטח טילים נורה אמש לישראל, קשה עדיין להבין מהן מטרות המלחמה, וקשה אף יותר להבין - מהי אסטרטגיית היציאה ממנה.
"יוני 25', שכמעט חוזר על ספטמבר 24', שכמעט משחזר את אוקטובר 23'", כדברי איש מודיעין. בכל אחת מהפעמים לקו ראשי מנגנוני הביטחון והמודיעין, יחד עם המנהיגים של הצד המותקף ביהירות ובביטחון העצמי שהם מכירים את הצד השני באופן מושלם
אבל ראשית להפתעה של איראן. "יוני 25', שכמעט חוזר על ספטמבר 24', שכמעט משחזר את אוקטובר 23'", כדברי איש מודיעין. בכל אחת מהפעמים לקו ראשי מנגנוני הביטחון והמודיעין, יחד עם המנהיגים של הצד המותקף ביהירות ובביטחון העצמי שהם מכירים את הצד השני באופן מושלם. בישראל קראו לזה "עליונות מודיעינית", יצרו את הקונספציה שאולי אף הייתה נכונה לעת מסוימת, “שחמאס מורתע”, שפניו להסלמה. תיקפו אותה, אבל לא היו מוכנים להרהר על אודותיה או לערער עליה, לא בצבא, לא בממשלה. הם אחזו חזק-חזק בקונספציה שאין היתכנות. אחזו בקונספציה חזק-חזק עד שנפלו איתה לתהום.
בישראל היו בטוחים שמכירים את סינוואר. על-פי רוב היו משוכנעים שאין לו את הכוונה, או את היכולת להוציא לפועל פלישה רחבה מעזה לישראל. "על-פי רוב", כי לפי נתניהו דווקא היו שניים שכן הבינו מה קורה - המועמד לראש השב"כ האלוף זיני שחזה עוד באפריל מה יהיה, וכמובן - נתניהו עצמו שהבין היטב ורק חיכה שמישהו ימשוך בכנף חליפתו וייתן רמז קטן כי אז, לבטח, הכול היה נראה אחרת. הדברים כמובן התרחשו רק בראשם של השניים.
נסראללה לא למד מהטעות שלו עצמו. אחרי מלחמת לבנון השנייה הוא התנצל אבל שגה שוב, באופן מר בספטמבר 24’, כשגם אחרי פיצוץ הביפרים, התעקש שפניה של ישראל אינם למלחמה. גם כששומרי הראש שלו התחננו בפניו שיעבור לבונקר יותר בטוח בבוקר יום שישי שהיה הבוקר האחרון בחייו, נסראללה רק חייך והסביר שהם לא מכירים את הישראלים כמוהו.
בחודש שקדם להתקפה הישראלית על איראן נערך בצמרת קהילת המודיעין ומערכת הביטחון מרתון דיונים שעסק בשאלה שבשפת המוסד מנוסחת כ"מי ייכנס לרשימת הטפ"ש?". טפ"ש הינו טיפול שלילי, שם הקוד במוסד להתנקשות, חיסול או סיכול ממוקד
בחודש שקדם להתקפה הישראלית על איראן נערך בצמרת קהילת המודיעין ומערכת הביטחון מרתון דיונים שעסק בשאלה שבשפת המוסד מנוסחת כ"מי ייכנס לרשימת הטפ"ש?". טפ"ש הינו טיפול שלילי, שם הקוד במוסד להתנקשות, חיסול או סיכול ממוקד. "רשימת המאושרים", כפי שכינה אותם אדם שהשתתף באותן פגישות, שנכללו בסופו של דבר ברשימה הייתה פונקציה של הבכירות שלהם. שאגות שמחה ספונטניות נשמעו בחמ"ל כשנראה היה שמפקד זרוע האוויר והחלל של משמרות המהפכה, הגנרל עלי חאג'יזאדה, וחבורת הפיקוד הבכירה שלו נספו בהפצצה של חדר הפיקוד, לשם הגיעו בגלל תחבולה מתוחכמת שרקמו להם באמ"ן. השאגות היו תוצאה ועדות לנזקים העצומים, "ולדם שנשפך כמים", כדברי איש מודיעין ותיק ובקיא, דם על ידיו של אותו חאג'יזאדה.
לגבי שם אחד, לא היה ויכוח. זה גם בוודאי היה האיש שלו היה קורא את הרשימה היה נעלב באופן הקשה ביותר. לא בגלל הכללתו ברשימה, אלא בגלל הקונצנזוס מקיר לקיר - שלא לכלול אותו, שהוא לא שווה את המאמץ. עדיין לא ידוע מה עלה בגורלו של מפקד כוח קודס, הגנרל איסמעיל קאאני. ייתכן שהוא נהרג תוך כדי גיחות ההתנקשות של מטוסי חיל האוויר על בכירים אחרים. מה שבטוח - בישראל חשבו כי השפעתו אינה מורגשת, חרף תפקידו הבכיר, ולפיכך גם מותו יהיה חסר השפעה וחסר חשיבות.
האיראנים הופתעו למרות שכל הסימנים היו כתובים באותיות קידוש לבנה בשמיים ובארץ, מעל כותרות העיתונים, בפינוי החפוז של הנציגויות, בביטול החופשות של רבים במערכת האמריקנית והישראלית
האיראנים הופתעו למרות שכל הסימנים היו כתובים באותיות קידוש לבנה בשמיים ובארץ, מעל כותרות העיתונים, בפינוי החפוז של הנציגויות, בביטול החופשות של רבים במערכת האמריקנית והישראלית, ואפילו באזהרה הבוטה והחד-משמעית שסיפק להם שופרו של ראש הממשלה, יעקב ברדוגו, שנחשף איכשהו לסוד הכי שמור של מדינת ישראל.
אבל האיראנים לא הקשיבו וחטפו מכה אדירה.
אבל מלחמה, גם אחת שמתחילה בהצלחה גדולה, חייבת מטרות ברורות ואסטרטגיית יציאה. האם ישראל הולכת על התשתית הגרעינית של איראן במטרה לסכל את פרויקט הגרעין שלה, או שהיא רוצה ליצור לחץ על איראן להתגמש ממש במשא ומתן עם ארה"ב. אולי מכוונת למשהו אחר לגמרי - כי הרי כדי ליצור התגמשות במשא ומתן לא צריך לחסל את ראשי השלטון? ואולי ישראל בכלל מכוונת לשינוי השלטון בטהרן?
זו אינה רק שאלה מוסרית, אלא בעיקר פרקטית - האם ישראל בכלל מסוגלת לעשות דבר כזה? ומאידך - מה הסיכונים שהיא לוקחת כשהיא יוצאת לפעולה הזו עם הסכמה של ארה”ב? עדיין לא ברור למה בדיוק אמריקה הסכימה, אבל בפועל, ישראל יצאה לקרב הזה לבדה. ומה אם איראן תפרוש ממשטר הפיקוח ותחליט ללכת על פצצת אטום וארצות הברית לא תתערב כדי לעצור אותה? זו רק שאלה אחת.
אנשים שנחשבים יותר מומחים ויותר מבוגרים אחראים במערכת הביטחון חשבו שהתשובה על השאלות היא לא בל' רבתי. אל לה לישראל לנסות לעשות את מה שאיש לא הצליח לעשות באיראן מאז כינון המהפכה האיסלאמית או בכל מקום אחר- לשנות את השלטון בכוח מבחוץ.
אמש ביטאו גורמים בכירים מאוד לשעבר במערכת הביטחון את החששות שלהם מהעתיד לבוא. אחד מהם אמר כי אם "ישראל תכננה מבצע לעצירת פרויקט גרעין, לא לגמרי ברור לאן הוא הולך"
אמש ביטאו גורמים בכירים מאוד לשעבר במערכת הביטחון את החששות שלהם מהעתיד לבוא. אחד מהם אמר כי אם "ישראל תכננה מבצע לעצירת פרויקט גרעין, לא לגמרי ברור לאן הוא הולך. כתוצאה ממהלכי החודשים הקודמים היא נהנית מחופש פעולה מוחלט, ואחרי כמות גדולה של תקיפות ככל הנראה המטרה לא הושגה. השאלה מה יקרה קודם, זחילה ישראלית לארה״ב שתיכנס למערכה או למו״מ, או פגיעה בטעות של חיל האוויר במטרה אזרחית רחבת נפגעים שאז יכפו עלינו הפסקה ואז נצא ללא המטרה, ועם חשבון דמים אין סופי עם איראן. כל דקה שחולפת שאנו מרחיבים את התקיפה, תדחוף את איראן להשיג פצצה". הקשיתי - האם אנחנו יודעים מה היה התכנון המקורי? שאלתי. נראה שהתכנון המקורי היה אחר, ואולי אפילו שינוי השלטון.
הבכיר לשעבר השיב כי הוא מקווה שהקודקודים יודעים שלא מחליפים משטר עם חיל אוויר. לטענתו, כבר עכשיו יכולים האיראנים להצדיק את מטרתם להגיע לנשק, וככל שנעמיק בתקיפות, כך נעמיק את הצרה שלנו.
פורסם לראשונה: 00:00, 15.06.25
