עוד לפני שגורלו של המתקן הגרעיני בפורדו הוכרע, אפשר לקבוע שישראל כבר ניצחה במלחמה עם איראן. רצף האירועים ההיסטוריים שמתרחשים במזרח התיכון מטשטשים לנו את הזיכרון, אבל עד לפני שבוע איראן הייתה מדינה שאפילו ארה"ב חששה לפעול נגדה, ועוצמתה הפוטנציאלית היא שהעניקה את הגב לארגונים כמו חיזבאללה וחמאס. העובדה שישראל עושה בטהרן כבשלה היא מכה אדירה למשטר האיראני, שבכל מקרה יסיים את המלחמה מוחלש - מה שישפיע לטובה על המזרח התיכון, שעשוי להיכנס, וצריך לזכור זאת דווקא כעת בשעת מצוקת הטילים, לעידן של שנות שקט אחרי המלחמה.
רבים מייחלים שהמלחמה תביא להחלפת המשטר. אבל החלפה אמיתית של המשטר יכולה להתבצע באופן מוצלח רק על-ידי העם האיראני, ומרצונו החופשי. החלפת המשטר האיראני של מוסאדק בכוח ה-CIA בשנות ה-50, לטובת הקמת משטר השאה, היא שהביאה בסוף למהפכה האיסלאמית שם. לכן שינוי משטר צריך להיות שאיפה ארוכת טווח, שיש לה כעת יותר פוטנציאל להתממש, אבל זו לא מטרה מיידית בעקבות המלחמה. אדרבה: ייתכן שדווקא משטר מוחלש בשנים הקרובות הוא אפשרות טובה.
אחד המושגים שמלווים את המלחמה טמון בביטוי "החלטה בן-גוריונית". אלא שהמושג נתפס רק כהחלטה אמיצה להילחם. וזה לא מדויק. "החלטה בן-גוריונית" – ואגב, לא כל הכרעותיו של בן-גוריון היו נכונות – טומנת בחובה את האומץ לשנות את המציאות לכאן ולכאן.
ההחלטה להילחם באיראן תהיה "בן-גוריונית" רק אם תלווה בנכונות לנצל את מעמדה המחוזק של ישראל כדי להגיע, לאחר המלחמה, להסדרים עם סעודיה, סוריה, לבנון, וכמובן עם הפלסטינים
כך, למשל, החלטתו לאמץ את החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 ולהקים מדינה, כללה גם את הנכונות לחלוקת הארץ. היו לו עוד החלטות מכריעות, כמו קליטת העלייה ההמונית גם לפני שהוסדרו התנאים הפיזיים לכך, וכמובן הכרעתו לצאת למבצע סיני ב-1956. לאחר מכן חוותה ישראל עשור שקט, אבל מצד שני מעגלי המלחמה לא הסתיימו בעקבותיה.
לכן ההחלטה להילחם באיראן תהיה "בן-גוריונית" רק אם תלווה בנכונות לנצל את מעמדה המחוזק של ישראל כדי להגיע, לאחר המלחמה, להסדרים עם סעודיה, סוריה, לבנון, וכמובן עם הפלסטינים. כן, דווקא עתה, כשידנו על העליונה יש הזדמנות להציע לפלסטינים פשרות בתנאים טובים שיביאו לשינוי אמיתי של פני המזרח התיכון.
כאן עולה שאלת מנהיגותו הנוכחית של נתניהו. דווקא אלו שמשוכנעים שעליו ליטול אחריות על 7 באוקטובר, ועל הפילוג בארץ, צריכים להודות שהפעם הוא נקט החלטה אמיצה שראויה להערכה עצומה. מי שרוצה שנתקדם לשיח ענייני ולא פופוליסטי צריך להפנים שהשינוי יבוא רק כשכל הצדדים ינקטו עמדות הנגזרות מהמציאות, ולא מהפוזיציה.
אבי שילוןבניגוד לניהול המלחמה בחמאס, שבה נתניהו שבוי באינטרס הפוליטי שלו וממשיך אותה על חשבון החטופים ללא שום אופק מדיני, הפעם הוא פעל כמדינאי נועז. נדרש אומץ להילחם באיראן, ונדרשה גם הבנה עמוקה של המנטליות של דונלד טראמפ כדי להשיג ממנו אור ירוק להילחם, ולהילחם מתוך מחשבה שאם נצליח לבדנו, טראמפ יבחר, כהרגלו, להצטרף למנצחים ואולי יורה לצבא האמריקני להשלים את המלאכה בהשמדת פורדו. לחלופין, אפשר לקוות שהמתקן בפורדו ינוטרל בהסכם שיחתמו האיראנים עם האמריקנים.
אך אף שאי-אפשר יהיה לקחת מנתניהו את הקרדיט על החלשת ציר ההתנגדות לישראל בשנה וחצי האחרונות, בבחירות הקרובות הוא חייב לרדת מהבמה. נתניהו יוכל להתנחם בכך שסופו הפוליטי יהיה בדיוק כשל ההשראה המנהיגותית שלו, צ'רצ'יל. גם הוא הודח על-ידי בני עמו דווקא לאחר שניצח בגדול את מלחמת העולם השנייה.
פורסם לראשונה: 00:00, 19.06.25
