צריך להביס את חמאס. ובנסיבות שנוצרו, הפסקת הלחימה היא הדרך הטובה ביותר לנצח אותו. משום שחמאס רוצה לגרור אותנו למלחמת גרילה. ה"כן" של חמאס לעסקת וויטקוף המשודרגת, בתקווה שאכן מדובר בתשובה חיובית, היא פועל יוצא של לחץ ערבי. ככל שזה תלוי בחמאס, המלחמה הזאת הייתה נמשכת. משום שחמאס יודע, ואנחנו אמורים לדעת, שגם מטוסי B2 לא ישנו כלום, משום שלמלחמת גרילה יש כללים משלה. היא כבר מזנבת בנו. חמש אוגדות מתקשות להתמודד. עם עשר זה יהיה הרבה יותר קשה. יותר חיילים יהפכו לברווזים במטווח. גם טנקים. מי שמטיף להמשך המלחמה לא מוביל אותנו לשום ניצחון. הוא מעניק אותו לחמאס.
אסור גם לזלזל בטענה שחמאס ינסה לחזור לכוחו הקודם. גם אם ישראל הרגה עשרות אלפי מחבלים, האידיאולוגיה לא הובסה, ולארגון הטרור הזה יש עדיין אלפי או עשרות אלפי פעילים ומאות אלפי או מיליוני תומכים.
בין הכלל לבין הפרט, בין הצורך הלאומי בהבסת חמאס לבין החטופים, טוענים הסמוטריצ'ים כי הצורך הלאומי חשוב יותר. הם צודקים בטענה שהצורך הלאומי חשוב. אבל דווקא הצורך הלאומי מחייב יציאה מהקונספציה של ראש בקיר. עוד אוגדות? זה לא מה שעזר עד עכשיו. אנחנו זקוקים לחשיבה יצירתית. אין צבא סדיר שהתמודד עם נסיבות דומות. לא באפגניסטן ולא במוסול. ברצועה יש אלפים שהם בגדר "איסתישהאד" – הם רוצים למות תוך כדי פגיעה באויב. הם רוצים שחיילים ייכנסו עוד ועוד לשטחים חדשים כדי להגשים את הרצון המעוות שלהם. ולכן, גם אם יכבוש צה"ל את אותו רבע מרצועת עזה שלא נכבש – היתרון של מחבלי האיסתישהאד במלחמת הגרילה רק יגדל. הם לא זקוקים ליותר מקלצ'ניקובים, מטענים וטילי נ.ט.
כדי לחסל את חמאס בשיטת סמוטריץ' יהיה צורך לשטח את כל הרצועה וגם את המנהרות. ספק אם לארה"ב יש מספיק חומר נפץ לצורך השגת המטרה. לעומת זאת, ההישגים המשמעותיים ביותר של המלחמה הם אלה שהושגו על ידי מודיעין מדהים, אותו מודיעין שלא העיר ולא עורר לפני 7 באוקטובר. המפקדים יודעים את זה. על כל מפקד בכיר שאומר שצריך להמשיך, יש לפחות שניים שאומרים משהו הפוך.
וזה עוד לא הכל. כדי להמשיך במלחמה בעצימות גבוהה יהיה צורך בגיוס של עוד עשרות אלפי אנשי מילואים. רובם רחוקים מהעמדות של סמוטריץ' ובן גביר. הפגיעה במשק, הפגיעה בחוסן הלאומי, הפגיעה במוטיבציה, הם חלק מהמערכה. ובכלל, אנחנו נמצאים במלחמה הארוכה ביותר בתולדות ישראל. היינו פעם במלחמת התשה מול מצרים. זה היה קשה. היו נפגעים. אבל זו לא הייתה, בנוסף להתשה, גם מלחמת גרילה. ולא ברור מה בדיוק תשיג ישראל בעוד חודשים ארוכים של מלחמת גרילה, הולכת ומתעצמת, שהיא לא השיגה עד היום. פה ושם אומרים לנו שהאינטרס הלאומי מחייב את הבסת חמאס עוד לפני שחרור החטופים. גם זה הבל. את המלחמה הזאת צריך להפסיק גם אם לא היה חטוף אחד בידי חמאס.
בזירה הבינלאומית עושים הסמוטריצ'ים הכל כדי להביס את ישראל. ישבתי לפני יומיים עם אחת ממנהיגות הקהילה היהודית בצרפת. היא אוהבת ואוהדת ישראל. היא נאבקת נגד אינספור עלילות. וקשה לה, כמו שקשה לעוד הרבה מאוד יהודים, וגם לא יהודים, שתומכים בישראל, שמבינים שחמאס הוא חלק מאיסלאם רדיקלי שמאיים על העולם החופשי כולו. היא הודתה, כמו רבים אחרים, שכל יום שעובר הופך את ההגנה על ישראל למשימה יותר ויותר קשה. עוד סיבה מדוע חמאס רוצה עוד הרס, עוד חורבן, עוד הרוגים.
חמאס היה יכול למנוע את ההרס והחורבן לוּ היה משחרר את החטופים ומסכים לפירוז הרצועה. אבל ההרס והחורבן והמוות וטענות הג'נוסייד – הם הקלף המנצח שלו
חמאס היה יכול למנוע את ההרס והחורבן לוּ היה משחרר את החטופים ומסכים לפירוז הרצועה. אבל ההרס והחורבן והמוות וטענות הג'נוסייד – הם הקלף המנצח שלו. המצב של ישראל גרוע. בן גביר וסמוטריץ' מתעקשים להפוך אותו להרבה יותר גרוע. חמאס לא יביס את ישראל צבאית, אבל הוא מביס אותה מדינית. בהצבעה השבוע באסיפה הלאומית של צרפת נדחתה הצעה לסנקציות על ישראל. אם קונספציית סמוטריץ' תנצח – יתגבש רוב שיהיה ציון דרך להפיכת ישראל לדרום-אפריקה של פעם. זה הניצחון שחמאס מחפש. אין צורך להעניק לו אותו.
היום מתחיל המו"מ על הפרטים. השאלה הגדולה היא איזו קונספציה תנצח. ב-7 באוקטובר ספגה ישראל מכה קשה בגלל קונספציה שגויה. חמאס רוצה להכניס את ישראל למלכודת נוספת, בתקווה שהקונספציה של סמוטריץ' תנצח. טעינו פעם אחת. אין צורך בפעם נוספת.
