האיום הישראלי על חמאס בסיפוח שטחים ברצועת עזה הוא אחד הספינים הכי עלובים של המלחמה האחרונה. סיפוח לא יגרום לחמאס לשנות את העמדות שלו במו"מ על שחרור החטופים, אבל הוא בהחלט מיועד לרצות את הבייס וכמובן את בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, אחרי ההחלטה של ממשלת ישראל לחדש את העברת הסיוע ההומניטרי לעזתים ולחמאס.
למרבה הצער כנראה נכונו לנו רעיונות אוויליים נוספים במסגרת המלחמה הכושלת מול חמאס. כושלת בעיקר בגלל שהיא אינה מצליחה ביישום מטרותיה - חמאס אינו מתמוטט לאחר שנה ועשרה חודשים והחטופים לא חוזרים הביתה. בכל כמה שבועות, לנוכח הקושי של הממשלה להגיע אל "הניצחון המוחלט", קם לו קונץ-פטנט חדש. בהתחלה זה היה להחליף את הרמטכ"ל ואת ראש שב"כ ובנוסף גם את שר הביטחון. והנה לתפקיד השר מונה ישראל כ"ץ, איש ליכוד נאמן עד כלות לנתניהו. הממשלה היא זו שמינתה את הרמטכ"ל החדש בהמלצת ישראל כ"ץ, והאויב האחר של מדינת ישראל מלבד חמאס, רונן בר, הלך הביתה. אולם הכישלון עמד בעינו.
הממשלה היא זו שמינתה את הרמטכ"ל החדש בהמלצת ישראל כ"ץ, והאויב האחר של מדינת ישראל מלבד חמאס, רונן בר, הלך הביתה. אולם הכישלון עמד בעינו
לאחר מכן באה ה"פצצה הגרעינית", בצורת מניעת העברת סיוע הומניטרי לרצועה באמצעות האו"ם, והוקמה לה אותה קרן סיוע אמריקאית-ישראלית שהייתה אמורה לסלול את הדרך למיטוט חמאס ושחרור החטופים. אלא שגם זה לא קרה.
ואז בא "ציר מורג" ולאחר מכן ציר "מגן עוז" ובמקביל כמובן מבצע מרכבות גדעון, ודבר לא השתנה לחיוב - רק לשלילה. בעזה יש רעב שהפך לקמפיין בעידוד חמאס. בדעת הקהל הבינלאומית, ישראל הפכה לצורר הרשמי של העולם, לרשע הגדול ביותר שפועל כרגע על פני הגלובוס, יותר גרועה מאיראן, או מצפון-קוריאה. האם מדובר בהגזמה? הצצה בקריאות להחרמת ישראל באקדמיה, בתרבות, בקולנוע, בספורט, למעשה כמעט בכל תחום, מביאה למסקנה שמדובר בניסוח עדין ביחס למצב של ישראל בעולם, וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על הצונאמי של הכרה במדינה הפלסטינית.
ובינתיים חמאס רק הקצין את עמדותיו והציב דרישות חדשות במו"מ לשחרור החטופים. המבצע בעזה עדיין מדשדש ובכל שבוע נוספים עוד שמות לרשימות החללים, ומשפחות שכולות נוספות מצטרפות למעגל האיום והנורא הזה. צה"ל ושב"כ יודעים שהמלחמה בעזה מיצתה את עצמה וצריך לסגור את האירוע, אך נתניהו תחת האיום של סמוטריץ' ובן גביר, מעדיף ללכת לסיפוח מאשר לסיום המלחמה. ונדגיש - סיפוח אינו מהווה מנוף של לחץ על חמאס, אולי אפילו להפך. זה רק יגרום למדינת ישראל להיתפס באופן שלילי עוד יותר בעולם, ורק יגביר עליה את הלחץ הבינלאומי לסיים את המלחמה. זה אמנם יסייע לקואליציה של נתניהו להחזיק עוד קצת מעמד, אך החטופים לא יחזרו הביתה. חמאס לא מתרשם מהצהרות סיפוח ישראליות, אך החלטה על סיפוח בהחלט יכולה לסלול את הדרך להקמת התנחלויות חדשות בעזה.
אבי יששכרוף צילום: יובל חןמי שמחפש פתרון לרצועת עזה יודע שהאפשרות היחידה כרגע היא הכנסת כוחות ערביים לצד נוכחות של הרשות הפלסטינית. זה הדבר היחיד שיגרום לחמאס לזוז הצידה ואולי אפילו למסור את נשקו. נכון שתמיד יש סיכוי שחמאס ינסה לחדש את התשתית הצבאית שלו ברצועה, אך אז ישראל תוכל לחזור לפעול נגדו אפילו שהרשות תהיה בשטח. היא עושה את זה בכל יום בגדה, מדוע לא לעשות את זה ברצועה? חמאס לא ימסור את נשקו בגלל לחץ ישראלי, אך לחץ ערבי ופלסטיני בהחלט עשויים לגרום לארגון לזוז במשהו מעמדותיו הקיצוניות.
פורסם לראשונה: 00:00, 31.07.25
