החייל החטוף נמרוד כהן היה אמור להשתחרר הבוקר (שני) מצה"ל ולחזור לביתו ברחובות כדי להתחיל את חייו באזרחות - אך המציאות שלו שונה באופן ניכר. "היום הוא נכנס לקבע - בלי שהוא בחר בכלל להיות בקבע", אמרה בכאב אימו, ויקי כהן. "הוא נחטף כשהיה 10 חודשים בצבא, רק חודשיים אחרי טירונות והכשרה. רוב השירות שלו הוא בשבי".
כמו שני אחיו, גם נמרוד התחנך על ערכים של נתינה ותרומה. "מגיל צעיר הוא היה בחוגי סיירות, תמיד רצה לתרום ולהיות משמעותי. הוא היה גאה להצטרף למשפחת השריונרים ולהגן על המדינה", סיפרה ויקי.
בתום טירונות של ארבעה חודשים, שלאחריה הגיעו גם ארבעה חודשים של אימון מתקדם, הגיע כהן ל"בית הלבן" - מוצב צה"לי בעוטף עזה שממוקם בין היישובים נירים וניר עוז, ובו שירת גם שורד השבי עידן אלכסנדר. "שם היו הטנקים, זה היה המקום שממנו חטפו אותו", הוסיפה ויקי. "הם היו אמורים להגן - לא רק על תושבי הקיבוצים, אלא על כל האזרחים בישראל. וגם על הממשלה ועל השרים. והם? מפקירים. יכלו להחזיר אותם מזמן", אמרה בכאב.
לדבריה, "היו כל כך הרבה הזדמנויות, ופעם אחרי פעם טרפדו עסקה. אם היו עושים את העסקה אז, כולם כבר היו פה. לא היינו מגיעים למצב הזה. הממשלה לא מכנסת אפילו דיון בקבינט השבוע. הם לא שומעים את הזעקה, היא לא מגיעה לאוזניים שלהם. הממשלה מנותקת מגודל האסון והכאב". היא קראה לשרי ממשלה: "תמצאו את הדרך להחזיר את היקירים שלנו. הפקרתם את הבן שלי!".
כשהיא מדברת על התיעודים הקשים של החטופים אביתר דוד ורום ברסלבסקי, קולה של ויקי נשבר: "בכל פעם שאני נזכרת בתמונה של אביתר אני בוכה. הם נראים כמו בשואה, ומה שהם חווים שם זאת שואה. אי אפשר לדעת או להעלות על הדעת מה הם חווים. הם מנותקים ועוברים עינויים וייסורים. זאת שואה 2025. מבחינתנו זה חורבן הבית השלישי, חורבן שמתרחש בחסות ממשלה שדואגת רק לשרידות הפוליטית שלה".
עם זאת, ויקי שואבת תקווה מהידיעה שבנה נמרוד עדיין חי. "אני מדברת אליו כל הזמן. אני אומרת לו - 'נמרוד, אל תאבד תקווה'. אני עוטפת אותו באהבה ובאור. הוא מרגיש את זה, בטוח שזה חודר את המנהרות. הוא הכי מחובר אליי, אני אמא שלו. אני אומרת לו כמה שאני אוהבת אותו, כמה שהוא ילד נפלא, נפש רגישה ועדינה. אני מדמיינת את הרגע שהוא חוזר הביתה. זה מה שעוזר לי לקום בבוקר.
"אני לא יכולה לשלוט בעצמי מול התמונות האלה של אביתר ורום", שיתפה, "רק לבכות. זה כמו סרט שחוזר שוב ושוב במחשבות. איזו אומללות, איזה חוסר אונים. הם חסרי ישע. אף אחד לא שומע אותם. כמה דם וכמה צעקות עוד נצעק עד שזה יקרה? תחזירו את הילדים שלנו לפני שיהיה מאוחר מדי. לפני שלא יישאר את מי להציל".
פורסם לראשונה: 00:00, 04.08.25
