"אני כנראה לא הרגשתי שונה מכל העם הזה, אבל משהו שם אצלי בהחלט נשבר. ראינו כבר סרטון שלהם, כששחררו חטופים ולקחו אותם לראות את זה, והם נראו בו מאוד רזים. אבל שכנענו את עצמנו שזה לא עד כדי כך. עכשיו הבנו: הם כבר אז היו רזים כמו שלדים. שבועיים לפני הסרטון הזה פיטמו אותם למראית עין. הם משחקים בהם שם. מרעיבים, משפילים, צוחקים עליהם".
כך אמר אתמול (רביעי) בכאב גל גלבוע דלאל (31), אחיו הגדול של גיא גלבוע דלאל, בתגובה לסרטון של אביתר דוד שהפיץ חמאס בסוף השבוע שעבר, שבו הוא נראה במצב גופני ירוד במיוחד, כחוש, שעצמותיו בולטות.
גיא גלבוע דלאל (23), אחיו של גל, מוחזק בידי חמאס מאז שנחטף ממסיבת הנובה ב-7 באוקטובר 2023. אביתר דוד, שמופיע בסרטון, הוא חברו הקרוב, שנחטף איתו ומוחזק לצידו במנהרה, כפי שסיפר שורד השבי טל שהם, שהוחזק עימם.
כשגל ראה את אביתר בסרטון הוא נזכר באדם החזק שהכיר. "הוא היה 'טנק'", סיפר. "אני רק יכול לדמיין איך גיא נראה. העור והעצמות האלה, זה מזעזע. אני לא בטוח שהייתי יכול לראות תמונה של גיא ככה ולהחזיק מעמד".
מאז חטיפתו של אחיו, גל מתקשה לתפקד ומקדיש את כל זמנו למאבק למען שחרורו. "אני לא יכול לעבוד", הסביר. "כל דבר שלא קשור לחטופים מרגיש בעיניי כחסר ערך. גם כשאני עושה דברים בשביל גיא, אני מרגיש שזה לא מספיק. אבל אני חייב. אין ברירה. זה לא קרב שיש לנו זכות להפסיד בו".
לדבריו, "אלה תמונות שלא חשבת שיקרו שוב בהיסטוריה, של יהודים שעוברים עינויים רק בגלל שהם חיים במדינת ישראל. זה הפשע היחיד שלהם. אני לא מפסיק להתגעגע לגיא. אין אף רגע של התנתקות. אין שמחה, אין תקווה. כל מה שנשאר זה הצרחות של גיא מתוך המנהרות, בראש שלי, כל לילה, כל בוקר".
ההחלטה הצפויה בדיון הקבינט שנקבע להערב, שבו תידון האפשרות לכבוש את הרצועה כולה ולהיכנס לפעול בעזה ובמחנות המרכז, מעלה בו חששות כבדים: "אנחנו יודעים שבלי עסקה החטופים לא יחזרו חיים. אז אני חייב לקוות שיש לממשלה ולצה"ל תוכנית. אני חייב להאמין שהם יודעים מה הם עושים, ושהם רואים את המטרה האמיתית מול העיניים שלהם – שהיא להחזיר את החטופים. אני מקווה שעוד נצליח במשא ומתן המשוגע הזה להגיע לפתרון שלא יסכן אותם, ושאם אנחנו חייבים להמשיך להילחם צבאית אז למצוא פתרון יצירתי שלא מסכן את החטופים. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לסכן אותם".
מאז חטיפת אחיו, גל מרגיש אשמה על כל רגע של שגרה. "לישון, לאכול, לנשום, הכול מלווה באשמה", תיאר. "כל אחד מהחטופים שם שורד התעללויות יומיומיות. כל רגע שהם שם זה רגע שעלול להיגמר במוות. איך אפשר להישאר אדישים? מאז 7 באוקטובר אני באכילה רגשית. עליתי 24 קילוגרמים. הסרטון של אביתר גרם לי להיות רעב. הרגשתי רעב בשבילו. כל מה שגיא ירד - אני העליתי".
אם יש קרן אור קטנה שמחממת את ליבו של גל במצוקה הקשה בכמעט שנתיים האחרונות, זה המאבק הציבורי למען שחרור החטופים: "אני באמת מקווה שכל אחד מהעם הזה רואה את אח שלי, כאילו שהוא אח שלו. גיא נחטף מפסטיבל של שלום ואהבה. כל אחד היה יכול להיות שם. אסור לשכוח את זה. כל מהדורת חדשות צריכה להיפתח עם תמונה של הילד הטוב הזה, מלח הארץ, שנמצא שם שנתיים בגלל שהוא יהודי. זה שורף את הלב. החטופים שם, הם חיים, בקושי, אבל חיים. ואנחנו כאן צריכים להמשיך להילחם למענם. אסור לנו לשכוח את זה לרגע".
