לא מדובר בהתנכלויות של נערים מוסלמים לתיירים ישראליים באמסטרדם. לא של פליטים מתוסכלים שיוצאים לפוגרום סתמי ברחובות בריסל. גם לא מפגינים פרו-פלסטינים שמקבלים את פניהם של אלפי נוסעים ישראלים של חברת מנו ספנות באי סירוס. מדובר בזוג חברים שלנו. אנשים לא צעירים, אדיבים, סולידיים, תרבותיים, שהיו צריכים להגיע השבוע מאתונה לציריך, לצורך טיפול רפואי חשוב.
כשניגשו לדלפק הצ'ק אין, מסרו את הדרכונים לדיילת של חברת "סוויס" שהסתכלה על המכשיר הרפואי שמחובר לגופו של החבר שלנו כחלק מהטיפול שמקבל, ולא ניתן להסרה. הדיילת ביקשה לדעת מה זה, והחבר הסביר לה ואף הציג מכתב מחברת "נובוקיור", שהוא מסמך המאושר על ידי האיחוד האירופי כמסמך אותנטי, ובו תיאור המכשיר ואישור שמי שמחזיק בו כשיר לעלות לטיסה.
דיילת הקרקע הקשתה מאוד וטענה שרק מכתב שחרור רפואי ממחלקת הבריאות של חברת "סוויס" יאפשר לה להעלות אותם לטיסה.
את הטיסה הם החמיצו. לפני שעזבו את המקום, ביקשה חברתי, אישה מנומסת ועדינה, את שמה של הדיילת. "עזה", היא ענתה לה
זה מעולם לא קרה לחבריי קודם, בטיסות הרבות שעשו בעשרת החודשים האחרונים כשנסעו לצורך טיפולים. היחס של הדיילת היה לא נעים ולחברתי, שהתקשתה להוציא מייל שנתבקשה להציג, סירבה הדיילת לעזור בטענה שזה לא התפקיד שלה. גם הבקשות שלהם להיפגש עם מנהל תחנת חברת התעופה במקום – נענו בסירוב. את הטיסה הם החמיצו. לפני שעזבו את המקום, ביקשה חברתי, אישה מנומסת ועדינה, את שמה של הדיילת.
"עזה", היא ענתה לה.
הסיפור כמובן מזעזע, חוויה מטלטלת גם ללא הסוף הדרמטי. אבל כדאי שנחשוב טוב-טוב איך כל אחד מאיתנו היה מתנהג אם היה יושב מאחורי דלפק בשדה תעופה בחו"ל בשנת 1944, והיה מגיע גבר עם דרכון גרמני. תחשבו אלו ציפיות יש לנו מיהודי הגולה בכל מה שנוגע להזדהות שלהם איתנו, ולמלחמה שלהם בכל מה שמריח מאנטישמיות או אנטי-ישראליות.
"יש פה שילוב קטלני של שינוי דרמטי בצביון האתני של אירופה", אמרה לי חברתי אחרי שהגיעו באיחור לגרמניה. "דיילת הקרקע באתונה היא אזרחית יוונייה, מוסלמית, משכילה – לפחות לפי האנגלית המצוינת שלה. יש היום כאלה מיליונים באירופה. רופאים, מורים, פקידים ממשלתיים, סוחרים. וכמו שאנחנו מצפים מהיהודים להזדהות עם מדינת ישראל – הם מזדהים עם האסון בעזה. היא התנכלה לנו במסגרת מה שניתן מבחינתה לעשות בתוך מציאות איומה שאנחנו מזוהים איתה. מה יכולתי לעשות", אומרת חברתי, "להראות לה תמונה שלי מהפגנה שהשתתפתי בה לפני שבועיים נגד המשך המלחמה?"
היה טוב אם כל שר היה נכנס לישיבת הקבינט בחמישי, כשהסיפור הזה וסיפורים דומים נטועים היטב בראשו. זה מה שהולך לקרות לנו בחודשים הקרובים, אולי בשנים הקרובות – בכל העולם. וככל שההצעה שתתקבל בעקבות הדיון תהיה יותר לוחמנית – כך האנטישמיות תגבר. תראו את הכתובת שנצבעה על משרדי אל על בפריז: "חברת התעופה של רוצחי עם". בגרמניה לבדה נרשמו בשלושת החודשים האחרונים 1,000 מקרים של אנטישמיות.
מה שלא עשו גלי טרור, ערפאת, אוסלו – מצליחה ממשלת נתניהו-סמוטריץ'-בן גביר לעשות. אם זה ימשיך כך, וזה ימשיך, ממשלת הימין מלא-מלא תהיה שותפה ראשית לייסודה של המדינה הפלסטינית. וזה יקרה תוך קריסה בתמיכה בישראל בעולם כולו.
ברור שחלק נכבד מהקשחת חמאס בעניין המשא ומתן הוא הקמפיין הבינלאומי נגד ישראל בעניין הרעבת עזה. חמאס הגיע למסקנה שהאירוע משחק לטובתו. הוא מסתכל ואומר: קמפיין ההרעבה מצליח, ישראל מתחילה לשלם מחירים גבוהים, אפילו באמריקה דעת הקהל משתנה. הנושא של מדינה פלסטינית שוב עומד על סדר היום. מדינות אירופה שרוצות להפסיק את המלחמה מטילות לחץ רב על ישראל והתוצאה הפוכה: חמאס מקשיח עמדות, וישראל, שלא יכולה לסיים את המלחמה מבלי לשחרר את החטופים, מקשיחה את עמדותיה.
שתי הצעות היו אמורות להיות מונחות לפני הקבינט. ההצעה של הרמטכ"ל, אייל זמיר, והצעתו של נתניהו. מבלי לדעת, אני מנחשת שהועלו בדיון יותר משתי הצעות, וריאציות שונות עליהן ועוד הצעות שמחוץ לקופסה
שתי הצעות היו אמורות להיות מונחות לפני הקבינט. ההצעה של הרמטכ"ל, אייל זמיר, והצעתו של נתניהו. מבלי לדעת, אני מנחשת שהועלו בדיון יותר משתי הצעות, וריאציות שונות עליהן ועוד הצעות שמחוץ לקופסה.
לא סתם קיצר אריה דרעי, שתפקידו בקבינט הוא של משקיף, את חופשתו בשווייץ. דרעי, שכונה פעם המבוגר האחראי של הקבינט, הפך כבר מזמן למוקד אמון של נתניהו, חברת גרר שמשנעת רכבים ממקום למקום, שירות חילוץ לרכבים שנתקעו בבוץ. הפעם הוא מתכוון, על פי הפרסומים, לאמץ את עמדתו של הרמטכ"ל. ואולי רק להוריד את נתניהו מהעץ?
זמיר מתנגד נחרצות לכיבוש עזה, בין היתר בגלל הפגיעה האפשרית בחטופים. הצעתו היא להתקדם ולכתר את מה שנשאר מעזה. פחות סיכון לחיילים, פחות סיכון לחטופים, כשהאפשרות של כיבוש עזה עלולה, לדבריו, להכניס את ישראל לתוך חור שחור.
ההצעה של נתניהו, שאפילו בחמאס מעלים ספקות אם היא אותנטית ולא נועדה רק כדי להעלות את חומרת האיום כדי להחזיר את החמאס לשולחן המשא ומתן – היא כיבוש של 25 האחוזים שעדיין לא בידי ישראל. כיתור, לדעתו, גוזר עלינו מלחמה ללא הגבלת זמן. עלינו לחתור לכיבוש כל השטח עד שהמערך של חמאס פשוט יקרוס וניתן יהיה לנהל משא ומתן עם האנשים שמחזיקים בחטופים.
זה בהנחה שיישארו עוד חטופים חיים.
מאות אלפי ישראלים כנראה לא עצמו עין הלילה. הם חיכו לתוצאות הדיון בקבינט. המשמעות של החלטת הקבינט היא גורלית. האם ערב פתיחת שנת הלימודים יגויסו שוב עשרות אלפי חיילים למילואים. האם זו תהיה עוד שנה שבה לא יחגגו את ראש השנה בבית. וכל זה אומר עוד הרוגים, עוד חטופים גוססים במנהרות.
האם זה נתניהו מול זמיר? האם יהיה מנצח אחד? נראה לי שזה פשטני מדי. זה כנראה יהיה משהו בין לבין, כמו שנתניהו אוהב.
נתניהו, לא משפחתו. זה לא סוד ששרה נתניהו לא רצתה את זמיר מלכתחילה. היא רצתה את דוד זיני, מי שמיועד לראשות השב"כ. עכשיו, כשיש מחלוקת, המשפחה יוצאת למסע צלב בסגנון שלה. לפי דיווחים, הגברת נתניהו, שלא אמרה מילה אחת של גינוי על מינויו של ח"כ חנוך מיליביצקי, החשוד באונס, ליו"ר וועדת הכספים – הרשתה לעצמה להתבטא בעניין זמיר ולהגיד לאנשים בליכוד שהוא מתעדף את החזרת החטופים על פני הכרעת חמאס.
לא, גב' נתניהו. זה לא רק זמיר. זה התעדוף של רוב הציבור הישראלי.
פורסם לראשונה: 00:02, 08.08.25
