השורה התחתונה תחילה: משיחות עם ארבעה גורמים בכירים במעגלים שונים של הממשלה, הצבא וקהילת המודיעין, עולה מה ידוע באמת למערכת הביטחון והגורמים העוסקים במו"מ לעסקת חטופים על הכוונות של שני האנשים, שני הנעלמים, שמחזיקים את הסוד כיצד מתכוונת ישראל להגיב להצעת חמאס – ראש הממשלה בנימין נתניהו והשר לעניינים אסטרטגיים וראש צוות המו"מ רון דרמר.
אז מה יודעים הבכירים על ההחלטה שגיבשו שני הנעלמים? כלום. מצד אחד, ממשיכים בכל הכוח לקראת יציאה למערכה קרקעית בעיר עזה. מצד שני, ישראל לא נתנה תשובה ברורה ולמרות שלא יצאה משלחת לדוחא, יש אפשרות שהיא תצא בסוף השבוע או בתחילת השבוע הבא. כל הגורמים המקצועיים תומכים בעסקה (כוללת, אבל הם יודעים שאין לזה סיכוי כרגע) ואומרים שבהינתן אות הזינוק, כלומר הסכמה של נתניהו, אפשר לסגור עסקה תוך ימים.
נתניהו, אחרי תשובת חמאס: "הם בלחץ אטומי"
(צילום: לע״מ)
"זו משוואה עם שני נעלמים", אומר גורם בקהילת המודיעין, "שגם אם נגיע לעסקה חלקית, ייתכן ויהיה אפשר לפתור אותה סופית, כלומר להחזיר את כולם ולסיים את המלחמה, רק עם נעלם שלישי: טראמפ, שיכריח את נתניהו לסגור את הבסטה".
בתחילת השבוע חזה גורם בכיר במערכת הביטחון, הבקיא בכל ענייני המו"מ בכמעט כל השנתיים האחרונות, שבתוך זמן קצר "המתווכות מגישות הצעה חדשה לעסקה חלקית (כחלק מהסכם כולל) שחמאס מסכים לה בסבירות מאוד גבוהה". זמן קצר לאחר מכן, כשהתחזית התבררה כמדויקת וחמאס הודיע שהוא מקבל את ההצעה המעודכנת, אמר הגורם הבכיר כי עכשיו הכול תלוי בנתניהו ודרמר: "זה נראה שחמאס מתגמש לא מעט. אם ביבי באמת רוצה עסקה יש עם מה לעבוד, ואם לא הוא יגיד שזה חלקי וזהו".
דבריו של האיש הזה היו שזורים בידיעות ובתחקירים בהם סיקרנו את כל מה שאירע מאז פרצה המלחמה. הם היו מפוכחים, והתבררו שוב ושוב כמדויקים. בניגוד להבטחות השבועיות בחלק מכלי התקשורת כאילו "השבוע זה השבוע המכריע", הוא טען שמערבבים אותנו, ושאם נתניהו היה מחליט לסגור את העסק ולשלם את המחיר הפוליטי - זה היה קורה. והנה, בחודשיים האחרונים, דווקא האיש הזה סבור שגם חמאס וגם ישראל נותרו, לפחות זמנית, רק עם ברירה אחת: עסקה חלקית.
בעקבות דבריו ודברי בקיאים נוספים, כתבנו כאן ב-29 ביולי כי "גורמים בכירים בישראל שבקיאים במו"מ, וגורם בכיר מאחת מהמדינות המתווכות בין ישראל וחמאס, עדיין אופטימיים באשר לסיכויים להגיע לעסקה חלקית במתווה וויטקוף בזמן קרוב יחסית. זאת בשעה שהמדינות המתווכות מצרים, קטאר וארה"ב, שכועסות על חמאס, מפעילות לחץ על הצדדים להסכים לוויתורים נוספים במו"מ". הממשלה ניסתה לשדר ספין הפוך: שאין שום סיכוי שנתניהו יסכים יותר לעסקה חלקית, שהנושא ירד מסדר היום ומעכשיו ישראל הולכת רק לעסקה מלאה, שחרור כל החטופים ותו לא.
אחרי שנתניהו הסביר כמה חשוב לעשות עסקאות חלקיות, אותו נתניהו מסביר למה זה לא טוב ללכת לעסקאות חלקיות? הרי זה בדיוק מה שהוא רצה. אלא שמתברר כי זה היה הכיוון כל עוד הוא לא כלל את סיום המלחמה, או נניח הפסקת אש של חודשיים שבה ייערך מו"מ להסדר קבע. מו"מ שאולי עוד עלול להביא לפתרון
אחת המשמעויות האפשריות של ההצהרה הזו היא הפעלת לחץ על חמאס לשפר את התנאים להם יסכים בעסקה חלקית, כלומר הגעה לעמק השווה במה שכבר הוסכם ברובו. גבולות הנסיגה הישראלית, מתווה וויטקוף לשחרור עשרה חטופים חיים, בין 15-20 חללים, הפסקת אש של 60 יום, שחרור אסירים פלסטינים ובהם אסירי עולם, וסיוע הומניטרי. לצד זאת, חמאס דורש ערבויות קשיחות לכך שהמו"מ יימשך גם לאחר 60 ימים שבהם לא יושג הסכם קבוע.
הוסכם ברובו, אבל לא כולו. בניגוד למה שפורסם בישראל, חמאס מעולם לא פוצץ את המו"מ. חמאס כמו חמאס, ראה שמצבו משתפר ביחס הפוך למצבה הבינלאומי המידרדר של ישראל, והקשיח עמדות באופן שעיצבן מאוד את המדינות המתווכות, שהבינו מהארגון שאם יסגרו על גבולות הנסיגה לא תהיה בעיה עם מפתחות האסירים.
הצוות הישראלי שכבר היה תקוע במלון בלי יכולת לעזוב במשך כשלושה שבועות, מאס בתרגילים של הארגון, ונתניהו קיבל את המלצתם לעזוב כסוג של תגובה כוחנית למה שחמאס עשה. אף אחד לא התכוון לפוצץ, אבל העוצמה התקשורתית, ואחר כך המצוקה הבינלאומית שישראל נקלעה לתוכה בגלל הרעב בעזה, כשמנהיגיה ופרשניה מצליחים לשכנע את רוב הציבור שמדובר בפייק, הקשיחה את חמאס ואחר כך את עמדות ישראל, שהודיעה שעמדתה נותרה כשהייתה כל הזמן, אבל בדיוק הפוך.
היה זה נתניהו שהתעקש על מתווים בלתי אפשריים של כמה חלקים, עסקה מדורגת ומתפתחת, שכל מטרתה הייתה לאפשר לנתניהו להפר אותה בהמשך, הרבה לפני שתגיע לסיום. חמאס נותר עקבי בדרישותיו, שעמדו על הסכם כולל וסופי.
ואז, אחרי שנתניהו הסביר כמה חשוב לעשות עסקאות חלקיות, כלומר כאלה שלא יחזלשו את שאון הקרב ולא יכבלו את ידי שותפיו לקואליציה להמשיך במהלכים לבנייה מחדש של ההתנחלויות בעזה, אותו נתניהו מסביר למה זה לא טוב ללכת לעסקאות חלקיות? הרי זה בדיוק מה שהוא רצה, ועל זה הוא ושופרותיו נלחמו והרעילו. אלא שמתברר כי זה היה הכיוון כל עוד הוא לא כלל את סיום המלחמה, או נניח הפסקת אש של חודשיים שבה ייערך מו"מ להסדר קבע שאולי עוד עלול להביא לפתרון. כיצד נולדה הגישה החדשנית של נתניהו, שהפכה מה שהוגדר עד לפני זמן קצר תבוסתנות ואי-השגת יעדי המלחמה, למדיניות הקובעת?
היא נולדה כמו במקרים רבים אחרים כמסך עשן. לא מדובר בשינוי אמיתי, כי נתניהו לא מתכוון לסיים את המלחמה. הוא אומר את מה שהוא מבין שכעת כולם צריכים לומר. איך יודעים? פשוט, זה כתוב בהחלטת הקבינט בסעיף חמש. לפי הסעיף, המלחמה תסתיים רק במקום בו יש לישראל שליטה ביטחונית, והיא מעבירה את השליטה האזרחית לגורם בינלאומי שאינו חמאס ואינו הרשות הפלסטינית. העברת השליטה, כך הוסכם עקרונית עם ארה"ב וגם בא לידי ביטוי בנאומים של טראמפ ובכירים אמריקנים נוספים, תתבצע רק אחרי שישראל תחסל ותנקה את חמאס ושרידיו.
צה"ל מעריך את פרק הזמן שיידרש לו כדי לעשות זאת בשלוש עד חמש שנים. במילים אחרות: החלטת הקבינט היא המשך המלחמה לשנים ארוכות, שבמהלכן קשה מאוד לחזות מה יקרה, בטח לציבור הישראלי, לכלכלה, למשק, לצבא, למעמד המדינה. אחריהן, העולם יכול להיראות אחרת לגמרי, ולך תחפש את ההוא שהבטיח לך לקחת את המקל.
התשובה של חמאס יצרה לנתניהו בעיה, היא כללה מספיק התגמשות כדי להעביר את תפוח האדמה הלוהט לצד הישראלי. נדמה כי לא סתם שני הנעלמים מקפידים שלא להביע עמדה חדה וסופית בעניין. זו אופטימיות זהירה, אבל גם אם היא תתברר כמדויקת לחלוטין ויוכרז על עסקה, היא עדיין תהיה חלקית בלבד.
כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו, אבל צריך לשים לב, כך מזהיר אלוף-משנה (מיל') דורון הדר, ששימש 27 שנים כסגן ואחר כך מפקד יחידת המו"מ המטכ"לית, לא לשכוח את השאר. "המצב של החטופים כל כך נורא והם נמצאים בסיכון חריף ומיידי לחייהם, שעל ממשלת ישראל להיכנס מיד למו"מ על עסקה כוללת", הוא אומר, "כל החלטה אחרת היא בחזקת פשע נגד החטופים".
4 צפייה בגלריה
לא היו בקיאים מספיק במתרחש, ואפשרו ל"נעלמים" לעשות כל שעולה על רוחם. וויטקוף וטראמפ
(צילום: Evan Vucci, AP)
וגם אם תושלם עסקה חלקית, היא רחוקה מלהבטיח ששני הצדדים לא יחזרו בדיוק לאותו מקום, להתלבטות אם להמשיך במלחמה. מה שאומר מבחינתה של ישראל כעת, יציאה למבצע היא החלטה לדרוס את החטופים, שנמצאים בשני האזורים שטרם נכבשו.
ראוי להיזכר איך הגענו למקום הזה: חמאס חטף והוא אשם בכל מה שקרה לחטופים בעזה, לא משנה אם היה זה אקדח של אחד מהמחבלים או הפצצה שגויה של צה"ל. אבל כל זה לא אומר שאין לישראל אחריות על מה שקורה להם ושהיא לא יכלה להציל לפחות חלק מה-41 שהגיעו לעזה בחיים ומתו במהלך תקופת השבי. שורה של התעקשויות של נתניהו, או בגלל שנכנע ללחץ מימין או בגלל שרצה להשיג את הניצחון המוחלט הערטילאי כי שאון המלחמה עדיף על שאון החקירות, הן אלה שהכתיבו תמיד פנייה ימינה להמשך המערכה על פני שמאלה לסיומה.
בינואר כפה וויטקוף, בשם טראמפ שעוד לא נכנס לבית הלבן, על נתניהו למשוך החוצה את העזים שהכניס לטיוטת ההסכם, למרות סיכומים קודמים. אבל הממשל החדש רק נכנס לתפקידו והיה מאוד לא בקיא במתרחש, מה שאיפשר לשני הנעלמים לא לקיים מו"מ אמיתי על הסכם סיום המלחמה ושחרור כולם, לדרמר ליירט יוזמה אמריקנית חשאית לסלול נתיב ישיר לקשר עם חמאס, וגם להפר את הפסקת האש במרץ כדי לצאת למבצע שיהפוך בהמשך למרכבות גדעון.
בפורומים פנימיים הודו בצה"ל כי הם לא יכולים להשיג את היעד הראשון של המבצע, שחרור החטופים, אלא רק "לייצר את התנאים" שיאפשרו לדרג המדיני לעשות עסקה, ולא רוצים להשיג את היעד השני, כיבוש עזה, קודם העיר ואז כל שאר הרצועה, סיבוב שיגרור את הצבא ואת המדינה כולה למלחמה של לפחות 5-3 שנים.
מרכבות גדעון לא הצליח לייצר את התנאים, ולכן החליטו ללכת על כיבוש העיר עזה. לא סתם להיכנס בהם, אלא במעוז המרכזי של המפקדות, הפיקוד והשליטה שעוד נותר לחמאס. לפי התיאורים של הדרג המדיני והצבאי, מערכות ואנשי חמאס שנמצאים בעיר עזה הם כמעשה הזיקית: גידלו מחדש את המנהרות ואת המפקדות, ואת מחסני הנשק ואת המחבלים שפוצצו ורוצצו עד עתה. כי אם אנחנו לא מדברים על פעולת כשפים, אז למה גם צה"ל וגם נתניהו סיפרו לציבור שחמאס הוכרע, ושצריך רק לגמור עוד את חאן-יונס, ואחר כך רק עוד את רפיח? מה כן קרה בסיבובים הקודמים, ולמה נתניהו אמר באפריל שישראל "פסע" מניצחון?
ישראל כמו תקועה בלולאת זמן אינסופית. כשצה”ל נכנס לעזה לתמרון הקרקעי, העריכו גורמי המודיעין את גודל סדר הכוחות הלוחם של חמאס ב-24 אלף מחבלים, ואת הגי'האד ב-6 אלף מחבלים. אחר כך, ישראל טענה שחיסלה למעלה מ-15 אלף מחבלים במלחמה. למרות זאת, כשישראל עמדה לצאת למבצע מרכבות גדעון, העריכו גורמי המודיעין כי לחמאס יש כוח לוחם (הרבה יותר צעיר, הרבה פחות מיומן ומצויד, אבל לוחם) של 24 אלף מחבלים. לג'יהאד, לפחות ערב המבצע, היו 6 אלף מחבלים.
פורסם לראשונה: 00:00, 21.08.25
